בשנות קיומן ההולכות ומתארכות - שנים השקולות לנצח של ממש במושגי עולם המסעדנות המקומי - הפכו המסעדות של מתי ורותי ברודו למוסדות של ממש בנוף האוכל הישראלי. מקומות כמו הקופי בר והבראסרי, ואחריהן גם הוטל מונטיפיורי, רוטשילד 12 והדליקטסן, משמשים כאמת המידה שלפיה נמדדים כל חקייניהם. ואלה הם רבים. רבים מספור.
לכאורה אין כל פסול בניסיון לחקות את מפעלות r2m (כך נקראת החברה של בני הזוג לשעבר ברודו, שנותרו שותפים עסקיים). לא רק בשל העובדה שמדובר במסעדות מוצלחות עד מאוד, יציבות ומקצועניות - תכונות שמן הראוי כמובן לחקות - אלא גם משום שבעצם מדובר בחיקוי של חיקוי.
נדמה לי שגם אם תוכחש הנחת היסוד שלי, זו המשערת שהמקומות של מתי ורותי הם סוג של העתק מקומי של מוסדות ניו-יורקיים מקבילים ומהוללים, כמו מסעדת בלתזר המיתולוגית, הרי אין זו פחיתות כבוד לייבא לארץ סוג כזה של מסעדות אופנתיות. להפך. בהתחשב במקצוענות חסרת הפשרות שבה נעשה ה"חיקוי" הזה, לא נותר אלא להסיר את הכובע.
לא תמיד חייבים להיות מקוריים, וכשאתה מצליח לייצר חיקוי של משהו טוב, הרי שהתוצאה הסופית, במקרה של אנשי הקופי בר ושות', היא יותר ממבורכת. במיוחד אם על הדרך זוכרים גם שמדובר רק באוכל, תחום שבו קשה עד בלתי אפשרי להמציא את הגלגל (ובעצם באיזה תחום קל?), ושלמרות כל היומרות, הוא עדיין אומנות ולא אמנות. הבעיה מתחילה עם החקיינים של החקיינים. גם זה יכול להיות בסדר. אלא מה, כמו בכל העתק, יש תמיד סיכוי שהבא בתור יצא דהוי משהו. בעשור האחרון נפתחו אין-ספור מסעדות שניסו לשחזר את מגע הקסם של מתי ורותי, וההצלחה שבאה בעקבותיו. אלא מאי? לא תמיד שוחזר באמת מגע הקסם. ברוב המקרים הרצון המאוד בולט, והמאוד ישראלי יש לומר, היה לשחזר בראש ובראשונה את הרעש שמפיקה הקופה הרושמת בעקבות מגע הקסם הזה.
לכאורה לא צריך לעשות הרבה. תפריטים ענקיים על דף אחד ויחיד מודפס בפונט מזוהה, סוג של דקורציה הכוללת מנורות מעוצבות ואריחי חרסינה בשחור לבן, סידורי פרחים ענקיים, משהו בדבר מעדנייה שמתחברת למסעדה, סינרים לבנים חגורים למותני המלצרים, והרי לכם קופי בר לעניים. היינו בסרט הזה אין-ספור פעמים. אה, כמעט שכחתי. צריך גם אוכל. כמה מנות צרפתיות קלאסיות, כמה מנות ניו יורקיות/יהודיות - וההצלחה מובטחת.
ההצלחה המובטחת הזו היא גם הדבר הראשון הנגלה לעין כשמגיעים לגרינברג ביסטרו בשכונת אזורי חן הצפון תל אביבית. בשעה שש וחצי במוצאי שבת אי-אפשר לדחוף כאן סיכה. מדובר כידוע בשעה שהיא שולית אפילו במונחי שבת. ניסיון נוסף, כמה ימים קודם לכן, בצהרי יום חול, העלה חרס. לא היה מקום אפילו על הבר.
בארבעת חודשי קיומו, נדמה שביסטרו החדש - שקם על חורבות סטיקיית הוול דאן בת שנות הדור - הצליח לשאוב אליו את כל תושבי פרברי השינה הצפוניים, שכאילו חיכו אלפיים שנה שמישהו יפתח להם מקום כזה. מקום שפתוח מהבוקר עד הלילה ויודע לעשות הכול. בדקנו אם כן מה הוא יודע לעשות, חוץ מאשר לספק אווירת קופי בר/בראסרי לצפונים הרחוצים והמצוחצחים. ההצלחה, יש לומר, הייתה חלקית.
מנת שרימפס פרובנסאל ברוטב יין לבן, חמאה ושום הייתה סמרטוטית משהו במרקמה, והוכנה משרימפסים מאיכות בינונית. אספרגוס על הגריל (עשוי היטב דווקא) הוגש עם ביצה עלומה שטוגנה בציפוי פריך והייתה מין ביצת הפתעה, הפתעה לא כל-כך טובה. כל העסק הזה הונח על טוסט מלבני והוצף ברוטב שמנת חמוצה שלא ממש החמיא לו.
מנת הפיש אנד צ'יפס הוכנה מדג בורי, דג שלא ממש מסתדר עם המנה הזו. גם טרטר הדג הותקן מבורי. דווקא רצינו טרטר, אבל לא מבורי. ואגב, בורי הוא לא דג ים אצלנו. הוא דג בריכות. אי-אפשר לכתוב מה שרוצים ולקוות שאף אחד לא זוכר. הצ'יפס עצמם, שליוו גם את ההמבורגר שמיד נגיע אליו, היו די מסכנים בערבו של יום עמוס במיוחד.
בגזרת הבשר נרשם שיפור עם המבורגר קלאסי כהלכתו וכריך קורנביף עצום ממדים, שהכיל בשר כבוש כמו שצריך. כמעט. קצת פחות מלח, ואולי גם קצת פחות סלפטר, לא היו מפריעים. אבל כריך קורנביף, גם בציון 8, הוא עדיין מציאה במקומותינו. קינחנו בפרופיטרול, שסיבך שוב את העסק והיה מתוק מדי, ובעיקר ספוגי ומשעמם משהו.
אולי לא צריך לבקר במסעדה במוצאי שבת? אולי. מצד שני, זהו בהחלט עוד יום בשבוע, ונדמה לי שאין לצפות כאן לשיאים ביום חול או לנפילה בשבת. בקופי בר ובבראסרי זה לא קורה. גרינברג ביסטרו הוא עדיין תוספת מבורכת לנוף הקולינרי השומם של שכונות עבר הירקון.
כדאי להכיר
הסלפטר (מלח אבן בלטינית) הוא למעשה אשלגן חנקתי - חומר כימי המורכב מאשלגן, מחנקן ומחמצן ומשמש בעיקר כדשן בתעשייה, מחמצן לאבק שריפה ולדלק ובסיס לשלל מוצרים מבהילים אחרים. בכמויות קטנות מאוד הוא משמש כחומר משמר בכבישת בשר. להכנת קורנביף בבית, אפשר לנסות להשיגו בבתי מרקחת. אל תתפלאו אם הרוקח יחקור אתכם למעשיכם עם הרעל הזה. הצטיידו במתכון טוב ובמאזניים מדויקים מאוד, כאלה שיודעים לשקול גרמים בודדים.
גרינברג ביסטרו
פרטים: גרינברג 25, המרכז המסחרי אזורי חן תל אביב; טל' 6136132-03, א'-שבת 24:00-08:00
מחירים: אספרגוס - 46 שקלים, שרימפס - 54, פיש אנד צ'יפס - 72, המבורגר - 62, קורנביף - 58, פרופיטרול - 38 שקלים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
