דוחות סולו: ההקלה של שמואל האוזר שנויה במחלוקת

יו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, רוצה להקל על הרגולציה הכבדה שיש על החברות הציבוריות. לצורך כך הוא אף פרסם לפני שנה את מתווה הרשות להקלות השונות המתוכננות, אלא שבשוק לא ראו בכך מהפכה דרמטית.

מנגד, לפני מספר שבועות הפתיע האוזר את שוק ההון, כשפרסם טיוטה להערות הציבור, לפיה הרשות ממליצה לבטל את פרסום דוח הסולו, המשקף את מצבה הפיננסי של החברה עצמה, ללא הנתונים הכספיים של החברות בנות שלה.

"הבחינה המחודשת בנושא נבעה מהמתח הקיים בין החשיבות שבמתן מידע כספי נפרד, לבין העלויות הכרוכות בהכנסתו והיתרונות והחסרונות של המודל", כתבו ברשות בטיוטה שפרסמו.

הכוונה של הרשות במהלך היא טובה - להקל בהוצאות על החברות הציבוריות. ברשות ני"ע מעריכים כי עלות הפקת הדוח עומדת על 100-500 אלף שקל בשנה, ואולם גורמים בשוק ההון טוענים כי מדובר בעלות נמוכה יותר של כ-100 אלף שקל. ובכל זאת, מדובר בצעד שנוי במחלוקת, שיש המברכים עליו, יש המתנגדים לו, ויש הטוענים שהוא אינו משמעותי בכלל. גורמים בבנקים והן בשוק ההון טוענים, שביטול דוחות הסולו מפחית את האינפורמציה שתהיה בידי בעלי החוב של החברות, מה שעלול לפגוע ביכולת ניתוח המצב הפיננסי שלהן, ולעמעם את נורות האזהרה המתריעות לגבי יכול החברה לעמוד בהחזרי החוב שלה.

פרסום הדוח סולו רגיש במיוחד בשוק ההון הישראלי, שעדיין מלקק את הפצעים מגל הסדרי החוב שעבר עליו בשנים האחרונות, ונבע, בין היתר, מכך שלנושים לא היו מספיק כלים כדי לאתר בזמן את הבעיות הפיננסיות בחברות להן נתנו אשראי.

הרשות רוצה לבטל את הדוח הן בכדי להקל בהוצאות על החברות, והן מתוך מחשבה שדוח הסולו במתכונת הנוכחית ממילא לא משקף תמונה ברורה ונכונה של החברה. הרשות לא תבטל לחלוטין את הדוח, והיא מתכוונת לדרוש מהחברות לפרסם פרטים מסוימים, ובנוסף היא מתכוונת לגבש כללים נפרדים לחברות ההחזקה (אם כי לא ברור לפי איזו הגדרה בדיוק ייקבע מיהי חברת החזקה). ועדיין, לא ברור האם זו תהיה תמונה מלאה כמו זו שמספק דוח סולו רשמי ומבוקר.

הגישה השולטת ברשות היא ש"האחריות הראשית לאספקת אינפורמציה היא של החברות. אם הרגולטור לא יעודד חברות לקחת אחריות בעצמן, ההשלכות יהיו בלתי רצויות", כפי שאמרה באחרונה רו"ח עדי טל מהרשות בדיון שהתקיים בנושא, במרכז הבינתחומי בהרצליה.

אלא שמדובר בגישה מעט נאיבית. המציאות היא שמרבית החברות מדווחות רק מה שהן צריכות, ולא מנדבות מידע עודף שעלול להביא ללחץ מידי הנושים, או לשמש נגדם על ידי המתחרים. בפועל, החברות יפרסמו ככל הנראה רק מידע שהרגולטור ידרוש, ולכן לפני שהרשות מפרסמת את הנוסח הסופי, ראוי לבחון את ההשלכות של ויתור על דוח הסולו. גם אם דוח הסולו הנוכחי לוקה בחסר, אולי מוטב לשפר אותו, ולא לוותר עליו לחלוטין.

מעבר לכך, המטרה של האוזר היא הרי להביא לחיסכון בהוצאות של החברות, אבל כלל לא בטוח שגם המטרה הזו תושג. בוודאי בכל הנוגע לחברות הקטנות, בהן אכן מדובר בהוצאה משמעותית יותר. כאשר חברה מגיעה לבנק ומבקשת אשראי, הבנק מעמיד לה תנאים, והוא ככל הנראה ימשיך לדרוש לקבל לידיו את הדוח סולו. אם מדובר בחברה קטנה, או חברה ברמת סיכון גבוהה יחסית, סביר שהיא תיענה לדרישות ותמשיך לספק את הנתונים.

מנגד, בחברות הגדולות יותר, שיש להן כוח מיקוח, אותה חברה תוכל - בגיבוי הרגולטור - להתנגד לכך, ולגייס את החוב במקום אחר. כך שבשורה התחתונה בהחלט ייתכן שהחברות הגדולות אכן יפטרו את עצמן מהכנת דוח סולו, בעוד הקטנות יאלצו להמשיך להפיק את הדוחות. לאור זאת, נראה שכל משוואת העלות-תועלת עליה מתבסס המהלך עומדת בסימן שאלה.