ארה"ב: השיטה הישראלית לאיתור טרוריסטים - מזל בלבד

כל ישראלי שעבר בנתב"ג או ליד דלפק אל-על בנמל-תעופה זר, מזהה את הצעירים שמסתובבים בטרמינל ובוחנים, כביכול בדרך אגב, את התנהגות האנשים שמסביבם. נוסעים שמפגינים עצבנות, או מזיעים קצת ביום חורף, יזכו לשיחה קצרה ואולי לבידוק ארוך לפני העלייה למטוס. צעירים אלה, שהוכשרו לזהות דפוסי התנהגות מעוררי חשד, הם אחד מרובדי ההגנה בנמל-התעופה לפני ההמראה, חלק ממערכת אבטחה שפותחה בישראל ומיושמת בה בהצלחה כבר עשרות שנים.

אחרי הטראומה של פיגועי 11 בספטמבר 2001, הוקם בארה"ב המינהל לביטחון בתחבורה (TSA), שמאייש את עמדות הבידוק בנמלי-התעופה ושאחראי למניעת התקפות טרור על נוסעים ומטוסים, על הקרקע ובאוויר. אחת מהיוזמות הרבות שאימץ המינהל החדש היתה השיטה הישראלית לאיתור טרוריסטים בפוטנציה ע"י זיהוי מאפיינים מסוימים בהתנהלותם.

התכנית נודעה בשם SPOT, ראשי תבות באנגלית של "סינון נוסעים באמצעות טכניקות תצפית". היא הושקה ב-2007 ומעסיקה עתה, לפי אומדן, כ-3,000 תצפיתני התנהגות, ב-176 נמלי תעופה מתוך 450 הנמלים שנמצאים תחת פיקוח המינהל לביטחון בתחבורה. עכשיו, אחרי כ-6 שנים, התכנית הזו סופגת ביקורת קשה.

דו"ח שפירסם אתמול (ד') המשרד לביקורת ממשלתית (GAO), הזרוע החוקרת של הקונגרס, קבע שהמינהל ביזבז מיליארד דולר על תכנית שיכולתה המוכחת לזהות את "האנשים הרעים" היא עניין של מזל בלבד. אין שום ראיה מדעית שהתכנית הזו בכלל עובדת, נאמר בדו"ח.

הדו"ח טוען, ששיעור ההצלחה של תפוקת סוכני התכנית אינו גדול מזה של בחירה אקראית של אנשים כחשודים. במילים אחרות: הסיכויים של סוכן שעבר הכשרה ממושכת לאתר אדם שמפגין דפוסי התנהגות מחשידים, והסיכויים של מישהו נטול הכשרה מקצועית לאתר אדם כזה הם דומים פחות או יותר. קביעה זו מבוססת על ניתוח של כ-400 מחקרים מדעיים שנערכו ב-60 השנים שחלפו.

יתר על כן, הדו"ח של GAO שומט את הקרקע מתחת לתיאוריה שעליה מבוססת התכנית, בזו הלשון: "הראיות הזמינות אינן תומכות ברעיון שסימנים התנהגותיים... עשויים לשמש כמכשיר לזיהוי אנשים שעלולים לסכן בטיחות טיסות".

בראיון ל"גלובס", בעקבות פרסום הדו"ח, אומר רפי רון, שהיה ממונה על הביטחון בנתב"ג בשנים 1997-2001, כי המסמך "אינו מפריך את התורה הישראלית אלא מותח ביקורת על יישום לא מוצלח שלה בארה"ב". ב-2001, אחרי פיגועי 11 בספטמבר, הזמין נמל-התעופה הבינלאומי לוגאן, בבוסטון, את רון לתכנון מחודש של מערך אבטחת הטיסות בנמל. עתה הוא מנהל חברת New Age Security Solutions, שמייעצת לנמלי-תעופה ברחבי תבל.

"לדעתי, זיהוי מפגעים פוטנציאליים בעודם בנמל-התעופה, באמצעות תצפיות על סממני התנהגות מעוררי חשד, הוא רובד חשוב ביותר במערך ההגנה על בטיחות נוסעים ומטוסים", אמר רון. "בלעדי הסינון הזה, ניאלץ לחזור לימי הביניים, שבהם האמנו שהדבר החשוב ביותר הוא תפיסת נשק או פצצות אצל נוסעים לפני עלותם למטוס. זה לא מספיק. אם אנו נתקלים במישהו שנחשד כבעל רמת סיכון גבוהה, יש להעבירו בידוק ביטחוני ברמה הרבה יותר גבוהה מזו שנהוגה בעמדות הבידוק הרגילות".

"הביקורת לא הפתיעה אותי", מוסיף רון. "הגישה האמריקאית שמה דגש על טכנולוגיה והיא מנוגדת לגישה הישראלית, שנשענת על מגע אישי, וזו הגישה שהוכיחה את עצמה. אחרי פיגועי 11 בספטמבר, הזרימו האמריקאים סכומי עתק למינהל לביטחוון בתחבורה, אך הם לא שינו את הפילוסופיה שלהם. הם עדיין מעדיפים לגלות פצצות, ולא לנסות לאתר קודם לכן את מי שנושא אותן".

לדבריו, במצב הנוכחי וברמות התקציב הקיימות, מופעלת משמרת של שישה תציפתנים בכל זמן נתון בנמלי-תעופה ענקיים ומטבע הדברים יכולת הסיקור שלהם מוגבלת. גם כשמגלים חשוד, הוא מועבר לבידוק קפדני יותר, אך לא לתשאול כפי שנהוג בישראל".