מופע החבובות של בלאטר ופלאטיני

עולם הכדורגל לא באמת כמרקחה אחרי ההצעה של ספ בלאטר, וממש לא עומד נדהם מול ההכרזה האחרונה מבית המלאכה של נשיא פיפ"א. עולם הכדורגל רק מביט בפיהוק ומהרהר, אם צריך לרחם על השווייצרי, או לרוץ ולקנות את זכויות ההסרטה של הדרמה המשפחתית ההוליוודית הגדולה ביותר מאז קרמר נגד קרמר.

כי בעצם אנחנו עדים לדרמת גירושים, לסיפור אהבה נכזבת. פעם לבלאטר היה בן זוג: מישל פלאטיני. יחד, הם השתלטו בינואר 2007 על אופ"א, והעתיד עמד בפניהם. הצרפתי הגיח משום מקום כדי לנצח את לנארט יוהאנסון האהוד בעזרת קשרים ועסקאות שנרקמו עם בלאטר (שעומד בראש הארגון העולמי ברציפות מרשימה מאז 1998, אולי בגלל שהוא שונא אופוזיציה חזקה).

אבל בחלוף כמה שנים, תאוות הכוח האישית התגלתה כגדולה מהאהבה אצל השניים. פלאטיני הכריז שהוא מהרהר אם להגיש מועמדות לנשיאות פיפ"א (התחנחנות כמובן, הרי ברור שזו כוונתו, אותה לא הסתיר מעולם). בצניעות אופיינית הסביר, שהתלבטותו נוגעת ליכולתו כעסקן: "ככדורגלן הייתי הטוב בעולם, וגם כעסקן אני שואף להיות הכי טוב שאפשר". רק נזכיר, שפלאטיני שיחק, בין השאר, בתקופתו של מראדונה.

בלאטר מצידו, שאמור היה להעביר את השרביט בפיפ"א לפלאטיני בשנה שעברה, אחרי חצי קדנציה, ביקש להישאר עוד קצת בתפקיד. ועכשיו הוא רוצה עוד קדנציה, גם אחרי 2015 - למרות שב-2011 הוא הוציא מכלל אפשרות מועמדות כזו. כי בכל זאת, בעוד שנתיים הוא יחגוג 80. אבל בסופו של דבר הכיסא של פיפ"א שוב התברר כנוח מדי בשביל לקום ממנו, ופלאטיני כבר לא מבליג.

***

זה התחיל בהתקפות של פלאטיני על דרכי העבודה של פיפ"א (ורמזים על שחיתות), והמשיך בביקורת על הפתיחות של בלאטר לעזרים טכניים ("טכנולוגיית קו השער"). פיפ"א נלחמה מצידה באופ"א בגלל הגדלת היורו, החל מ-2016, ל-24 נבחרות - ממדים הקרובים למונדיאל. לאור הטורניר הפן-אירופי שמתוכנן ל-2020, בלאטר שפך על אופ"א: "ליורו כזה יהיו חסרים לב ונשמה. טורניר חייב להיות משוחק במדינה בודדת עבור ההזדהות והאופוריה". בנוסף, רמז לחוסר שקיפות של פלאטיני, כבעל עניין בהשתלטות הקטארית על הכדורגל דרך השפעה פוליטית, ומכירת הכדורגל הצרפתי לבעלי הון מהמפרץ הפרסי (לערוץ אל-ג'זירה שהשתלט על זכויות השידור שם, ולבעלות על פ.ס.ז', עסקה שפלאטיני תיווך בה לפי הדיווחים).

ביוני הפגין פלאטיני שרירים והחליש רפורמות שרצה בלאטר להעביר בקונגרס במאוריציוס, רק כדי להראות ששינוי בפיפ"א יכול לקרות רק אם גם אופ"א מסכימה. בראיון ל"קיקר" כינה בלאטר את הצרפתי בתגובה - "כרגע עדיין נשיא אופ"א". אבל הקשר של בלאטר המזדקן למציאות הופך רופף מיום ליום. מול סטודנטים באוקספורד בלאטר לא רק התבדח בבוז חסר הסבר על כריסטיאנו רונאלדו. הוא גם הסביר: "פיפ"א לא פרזיט מוצץ דם, רבים מאמינים שאנחנו השריף של נוטינגהאם, אבל אנחנו יותר רובין הוד של הכדורגל".

ב-8 באוקטובר נדמה היה שהסכם פיוס הושג. ה"בילד" הגרמני פרסם שהסכם סודי נחתם בין השניים כדי למנוע בושות, ועל-פיו יעזוב בלאטר ב-2015 את תפקידו ופלאטיני ייבחר כמועמד יחיד במקומו. כך תימנע, קיווה עולם הכדורגל, מערכת בחירות מלוכלכת מאי פעם. כבר למחרת הכחיש בלאטר: "אני לא עושה דילים. המצביע בפיפ"א יחליט".

בין לבין הציע בלאטר לבטל את הפלייאוף למונדיאל. "למרות ההתרגשות, הדרמה, הספקטאקל והבונוס הטלוויזיוני, צריך למצוא פתרון אחר, בו בסיום המוקדמות יודעים כולם מי עולה. האינטנסיביות של המשחקים אמנם גדולה, אבל למפסידים זה קשה במיוחד". ליבו של השוויצרי אולי לא עם המפסידות, אלא יותר בכסף הגדול שמרוויחה אופ"א מהטלוויזיה, שפיפ"א מעדיפה אותו לעצמה. אחרי הכל אלה מוקדמות של טורניר "שלה". אבל בלאטר אולי שכח שגם בדרום אמריקה, באפריקה ובאסיה יש פלייאוף, וכחכוח בגרון של אלה הוריד את הנושא מסדר היום.

***

בטורו ב"פיפ"א וויקלי" כתב בלאטר בסוף אוקטובר שיש לקחת מקומות במונדיאל מאירופה, ולהעניק אותם לאפריקה ואסיה, מרובות ההתאחדויות וקולות מצביעים. "התת-ייצוג האפריקאי כואב, יש לתת לאפריקה ואסיה את הסטטוס המגיע להן", הסביר. פלאטיני הסכים: "צריך יותר ייצוג לאפריקה ואסיה, אבל למה להוריד לאירופה? הכדורגל משתנה, יש 209 התאחדויות בפיפ"א, למה לא לערוך מפעל עם 40 נבחרות? יותר אנשים יהיו מאושרים!"

בבירור, זו טקטיקת בחירות שמכוונת לקולות של ההתאחדויות הקטנות. אבל בתים של חמש נבחרות משמעותם 96 משחקים במקום 64 במפעל, כלומר הוריקן לוגיסטי למארחת וללוח המשחקים השנתי. שלא לדבר על הבעיות במציאת מארחת שתספק תשתיות ל-39 נבחרות אורחות פלוס אוהדים, צוותי שיפוט ועסקנים שייתווספו.

כך שבלאטר יכול להרשות לעצמו אירוניה: "למה לא 48, 64 או 128 נבחרות? אנחנו צריכים טורניר של 32 נבחרות כדי לשמר איכות". את זה הוא אמר בביקור בשבוע שעבר באיראן - שכמובן לא קשור לאיזשהן בחירות. זה הרי ביקור חובה לנשיא פיפ"א. יומיים מאוחר יותר, הוא הוסיף באיחוד האמירויות, שהוא רואה אפשרות שמשחקי קטאר יתקיימו גם במדינות שכנות - דוגמת איראן, אויבת קטאר. שזה כמו להציע טורניר משותף ליפן וסין, או קובה וארה"ב. ומה עם קיום טורניר במדינה אחת, האופוריה וההזדהות? זו הצהרה בת חצי שנה, ובקרב על "מי יקבל את הילד" (או "מי-ישלוט-בכדורגל"), זו כבר היסטוריה עתיקה. מה יקרה עם הילד עצמו? זה כנראה לא משנה, לא לבלאטר, ולא לפלאטיני.