"לא הייתי חוזר לארה"ב גם אם היו מבטיחים לי הרי זהב"

בספטמבר האחרון, הפכה אנזימוטק (Enzymotec), המפתחת תוספי מזון בטכנולוגיית ביומד, לחברה ציבורית בשוק ההון האמריקאי לאחר שהנפיקה את מניותיה וגייסה לקופתה 71.2 מיליון דולר. אריאל כץ, שמוביל את החברה כבר כמעט עשור וחצי, מודה כי תהליך ההנפקה לא ממש הרעיד את ליבו. "זה היה מעניין, אך אני לא מרגיש איזשהו 'וואו!'. היה נחמד, אך באותה עת זה היה תהליך שכלל הרבה עבודה קשה ואינטנסיבית".

- חווית את וול סטריט באחת מתקופות השיא שלה. תן לי את ההתרשמות הראשונה שלך.

(מחייך) "אם את שואלת אותי האם הייתי רוצה להיות בנקאי השקעות בוול סטריט - התשובה היא לא. זו לא עבודה שאני מוכשר לעשות, ואפילו לא מרגיש בנוח לעשות".

- עכשיו אתה תיבחן מידי רבעון, ותקבל פידבק מיידי דרך מחיר המניה. מלחיץ?

"לא, כי התנהלנו ככה עוד כשהחברה הייתה פרטית. דיווחנו מידי רבעון לבעלי המניות שלנו. זה לא שלא היה לנו פטיש על הראש".

- ובכל זאת, עכשיו אתה צריך לעמוד בציפיות של ציבור משקיעים שיכול להיות די אכזרי. זה לא בדיוק אותו הדבר.

"תפיסת העולם שלי היא כזו: בכל בוקר כשאני מתגלח, יש בן אדם אחד שאני לא יכול לברוח ממנו. לכן, השינוי הזה לא ממש משנה לי. תמיד אנחנו בלחץ לעמוד בציפיות, וזה עניין תרבותי שמושרש בתוך החברה. האחריות שלי היא להביא את מה שאני מבטיח להביא, ולא לדאוג למחיר המניה. זו אותה אחריות שהייתה לי לפני ההנפקה".

- יוסי פלד, מנכ"ל מפעל Galam של קיבוץ מענית, שהוא בעל המניות הגדול באנזימוטק, אמר עליך בראיון ל"גלובס" כי אתה "כמעט בלתי ניתן לניהול".

(משתהה) "אולי הוא צודק. הוא כנראה התכוון לזה שאני מאוד יודע מה אני רוצה - וכשאני מחליט שאני רוצה משהו - קשה מאוד לעצור אותי".

- מה פירוש ניהול בעיניך?

"אני לא מאמין שלנהל זה מקצוע כללי. כדי לנהל, צריך להבין את הפרטים. מנכ"ל לא חייב להיות הכימאי או הטכנאי הכי טוב, אבל הוא כן חייב להבין את הפרטים. בעיניי, מה שאתה לא מבין לעומק - לא קיים. אני מנהל מתוך הפרטים".

- ובעינייך, זו התכונה הכי חשובה במנהל?

"לא. מנהיגות זו התכונה הכי חשובה, ומנהיגות טובה מתחילה ונגמרת במוסר. כשחברות גדולות עוברות משברים גדולים, בד"כ התירוץ העיקרי שלהן הוא מוצר שנכשל או טכנולוגיה שכשלה, אך אם יחפרו עמוק - ימצאו בעיה מוסרית. מנהל צריך להיות מאוד מוסרי, מאוד הוגן ולשמש דוגמה אישית לכולם".

- אתה מנהל ביזורי או ריכוזי?

"גם וגם. בגלל ההבנה העמוקה שלי, אני מסוגל לנהל מערכות מלמעלה ולזהות בתוכן בעיות הרבה לפני שהן קורות. כשזה קורה, אני יורד עד לרמת הבורג האחרון".

- זה יכול להפוך לחיסרון, בעיקר בעבודה מול הכפופים אליך.

"ברור! כשאתה נותן למישהו יד חופשית, ואז בוקר אחד אתה מחליט לרדת לפרטים של העבודה שלו - זה מערער לו את היציבות".

- מהי התכונה הכי חזקה שלך?

"נחישות. אני אף פעם לא נשבר. כשאני מאמין במשהו - אני הולך אתו עד הסוף".

- אבל לפעמים צריך לדעת לקבל כישלון, ולא להתעקש ולנסות שוב ושוב.

"אני ממש לא מפחד מכישלונות. רוב האנשים לא מבצעים מהלכים כי הם חוששים מכישלון, והכישלון מסרס אותם. נכשלתי הרבה פעמים בחיי".

- תן לי דוגמה לכישלון שחווית.

"כישלון בעיניי זה טוטאל לוס. לא חוויתי טוטאל לוס, חוויתי כישלונות נקודתיים. עבורי, כישלון זה תחנה בדרך. אני לא מודד אותו במיקרו אלא במאקרו, דהיינו מה אני לומד מכל כישלון. ואני לא מתחמק מהשאלה שלך - זה באמת מה שאני חושב".

- כפי שאתה העדת, אתה ואשתך ביחד כבר 51 שנה. מה סוד ההצלחה?

"חברות והערכה, וכמו שאמרתי מקודם - להיות מוסרי והוגן".

- עד כמה היא דומה לך?

(מחייך) "היא ממש לא דומה לי. 180 מעלות ממני".

- מה הייתה הטעות הכי גדולה שלך?

"אני יודע שאת מחכה לתשובה אבל אני לא חושב במונחי טעויות וחרטות. זה לא רלוונטי בעיניי. ברור לי שבכל נקודה שאגע, עשיתי המון טעויות אבל זה לא מעניין אותי. אני לא מאלו שמסתכלים אחורה. תמיד אני אומר: 'אשת לוט הסתכלה אחורה והפכה לנציב מלח...'" (מחייך)

- מהי התכונה הכי חלשה שלך?

(עונה ללא היסוס) "שאני חסר סבלנות לחלוטין. לפעמים, כשמישהו חושב אחרת ממני - אפרופו מה שיוסי פלד אמר עליי - אני מאבד את הסבלנות".

- מה זה אומר? שאתה לא פתוח לדעות של אחרים?

"לא מדויק. אנזימוטק, לדוגמה, זה ארגון שמתנהל באופן מאוד פתוח. ועדיין, כשאנשים מדברים איתי מבלי להבין על מה הם מדברים - או אז אני מאבד את הסבלנות".

- ואתה אומר להם את זה בפרצוף?

"כן, כשאני מאוד חסר סבלנות, אני מאוד ישיר ובוטה".

- במובן הזה, אשתך מאזנת אותך?

"כן, מאוד!"

- מה מעציב אותך?

"כשאנשים לא יודעים להעריך את מה שיש להם, בכל קנה מידה. אני חייתי פעמיים בחו"ל: שנתיים באנגליה כשעשיתי את הדוקטורט שלי, ושנה בארה"ב כשבנינו את הפעילות של אנזימוטק בשוק האמריקאי. לא הייתי חוזר לחיות בארה"ב גם אם היו מבטיחים לי הרים של זהב. בארה"ב יש קפיטליזם שהוא כבר חולני".

- אז הישראלים שמתלוננים ומאיימים בירידה מהארץ, מפונקים?

"יש להם ראייה מאוד קצרת טווח, ולא ארוכת טווח".

- אבל אתה יכול להסכים שיש בארץ בעיה של יוקר מחיה.

"בטח שאני מסכים, אבל הדרך לטפל בבעיה היא לא לקום ולברוח. הדרך הנכונה היא להילחם, ומי שמתלונן - שיילך לפוליטיקה או שיעשה משהו כדי שיהיה לו הרבה יותר טוב".

- אמך ניצולת שואה. איך אתה מסתכל על הישראלים שמנצלים את הדרכון הגרמני שלהם ועוברים לחיות בברלין?

(כץ כמעט מקבל צמרמורת) "זה נראה לי נורא. עד היום, אני לא יכול לטייל בגרמניה ולא אבחר לנפוש בה. יצא לי להיות בה במסגרת העבודה, אך רק במסגרת זו. לי זה נראה כאילו לא למדנו כלום כאומה. כשסיימתי קורס חובלים, הזמינו את ההורים שלי לטקס ועל הסטי"לים היו מסכי ענק ומחשבים, וזה היה בסוף שנות ה-70, כשעוד לא היה מחשב לכל ילד. את העוצמה של זה הבנתי כשאימא שלי אמרה לי באותו מעמד: 'לפני 30 שנה הייתי בשואה. אם אז היו אומרים לי שבעוד 30 שנה, ליהודים תהיה מדינה וצבא - לא הייתי מאמינה'".

***הכתבה המלאה - במהדורה המודפסת

 הבחירות של כץ