8 מיליון פתרונות למצוקת הדיור

לפתע נדמה שהיתרון הכי גדול של מצוקת הדיור הפך להיות גם הבעיה הגדולה שלה. מי צריך ועדות מומחים וניירות עמדה בתחום כמו נדל"ן?

הרי עם כל החשיבות והכבוד, לא מדובר בנושא מורכב וכבד כמו למשל פתיחת נמלי הים לתחרות, הפחתת דמי הקישוריות בתקשורת הסלולרית, או שיעור התמלוגים מאוצרות מדינה. למרות המומחים הרבים, ואפילו העובדה שפרס נובל ניתן השנה לראשונה לנדל"ניסט מושבע (פרופ' רוברט שילר האמריקני), זה תחום שמונע בעיקר מאינטואיציה ומשכל בריא, שלא תמצאו איש שיודה שאין לו מאלה, ובשפע.

אם כבר, הפרופסורים המלומדים הם שחוזרים ואומרים שלא כדאי לקנות נדל"ן (בגלל תשואה נמוכה, אלטרנטיבה בשוק ההון ועוד), בעוד "הרחוב" ממשיך לספק סיפורי סינדרלות, שפרחו ועלו בזכות כמה סיבובי נדל"ן.

אז מה הבעיה? שאם כולם מבינים בנדל"ן, כולם גרים בדירה - בבעלות או בשכירות - וכולם יודעים לנהל שיחה אינטליגנטית על מצוקת הדיור, אפשר לנהל יופי של דיונים וויכוחים מרתקים כיצד בדיוק יש לצאת מהבעיה - בלי לזוז בפועל אפילו מילימטר אחד קדימה. אלה כבר לא רק השרים הטריים שמתווכים בינם לבין עצמם (בעיקר האוצר והשיכון, כל אחד ותוכניותיו), אלא כולם כולל כולם.

כל יום מביא עמו פתרון מצוין חדש. 120 פתרונות בין חברי הכנסת, 8 מיליון פתרונות בשיחות סלון ברחבי המדינה. תראו למשל את הדיון המיוחד שכונס בשבוע שעבר בכנסת. אחד אחר השני עלו חברי הכנסת לדוכן, היטיבו להתנסח ולעלות הצעות לפתרון הבעיה. ומחר זה יקרה בעוד ישיבה של קבינט הדיור. ובמושב הקרוב של הכנסת, כשהממשלה תנסה לאשר את הרפורמה המכווצת בתכנון ובנייה או את הסמכויות החדשות של החברה הממשלתית החדשה, שדורשות את אישור הכנסת בגלל תיקוני חקיקה.

לכולם יהיה מה לתרום לדיון.

האויב של הטוב יהיה היותר טוב, וכנגד כל פתרון ראוי יצוץ פתרון נוסף, שראוי כמובן גם הוא לבחינה. ולא שחלילה לא צריך לנהל דיון. אבל בנושא מוכר כל כך, אינטואיטיבי כל כך, ומתוקשר כל כך כמו נדל"ן, מתקבל הרושם שהתאהבנו בעצם הדיון. סוף-סוף גם לנו יש "בועת נדל"ן". רק שבשורה תחתונה, לא צריך כרגע שום פתרון חדש. רק ליישם סוף-סוף פתרון אחד מתוך הר הפתרונות שכבר נערם כאן.