מי בכלל צריך שחקני בית?

"תוכנית 100 מיליון הליש"ט של מנצ'סטר סיטי, בעזרתה היא תהפוך לברצלונה של הפרמיירליג", זעקה הכותרת בספטמבר 2011 ב"גרדיאן". סיטי, מאז נרכשה בעשור הקודם על-ידי משפחת המלוכה של אבו-דאבי, משקיעה בימים אלו לא רק ברכש נוצץ מבחוץ אלא גם בגידול ביתי, ובונה את ה"אתיחאד קמפוס" - אקדמיה שאמורה להפוך לאחת מהמפוארות בענף. סיטי, כמובן, לא לבד: מועדוני העל של היבשת משקיעים הון בפיתוח כדורגלנים צעירים. בדוח שהוציא ארגון ה-ECA, המאגד 214 מועדונים מרחבי אירופה, דווח כי 10% מהמועדונים שופכים לא פחות מ-15% מהתקציב השנתי הכולל שלהם על האקדמיה. במרבית האקדמיות ניתן למצוא כ-220 כדורגלנים צעירים, ו-60% מהקבוצות לא מסתפקות רק בילידי העיר/מדינה המקומית שלהם: הן מייבאות למחלקות הנוער שחקנים צעירים מחו"ל, כשלפעמים הייבוא כולל גם את מימון השהייה של ההורים ומציאת תעסוקה עבורם בצמוד לטאלנט - הכל כדי להקל על הסתגלותו למקום הזר.

גם אופ"א מעודדת בשנים האחרונות השקעה מאסיבית בנוער. בתקנות הפייננשל פייר-פליי החדשות שלה היא מגבילה את ההון האישי שיכולים להזרים בעלי המועדונים עבור שכר שחקנים ורכש לקבוצה הבוגרת, לרף של עשרות מיליוני אירו בכל שנה. אבל בכל הקשור להשקעה באקדמיה - מבחינת אופ"א אפשר לזרוק על פרויקטים כאלו כמה כסף שרק רוצים, ולהיפך: ככל שבעל הבית יקדיש יותר מזומנים לצורך פרויקטים כאלו - כך באופ"א אמורים להקל עליו את החיים במידה והקבוצה הבוגרת שלו תפסיד יותר מדי כסף.

על-פניו, יש מאחורי ההשקעה בנוער היגיון עסקי. היא אמורה להיות השקעה מניבה: במידה ואתה בעלים של קבוצה גדולה, אתה יכול לגדל שחקנים בכסף קטן יחסית, ואם יהפכו לכוכבים כשיתבגרו הם יוכלו לחסוך לך דמי העברה מנופחים עבור שחקנים מקבוצות אחרות. במקרים של קבוצות קטנות יותר, מדובר בעצם בחוות השבחה: מגדלים שחקנים, מוכרים אותם החוצה בסכומים מכובדים, וככה ממשיכים לגלגל את המועדון מבחינה כלכלית. חוץ מזה, שחקני בית, כך לפחות מאמינים הרומנטיקנים, ישאירו את הכבד שלהם על המגרש ויילחמו הרבה יותר בשביל המועדון מאשר שכירי חרב.

***

רק שעם כל הכבוד לכל התיאוריות היפות - שחקני בית הפכו למוצר כמעט לא רלוונטי בעידן הכסף הגדול, זכויות השידור הממריאות, האוליגרכים, השייח'ים, חוק בוסמן והשוק החופשי. כך שבשורה התחתונה ממש לא ברור למה מרבית המועדונים ממשיכים לאתרג את מחלקות הנוער שלהם ולהתייחס אליהן בחרדת קודש.

הנתונים לא מותירים מקום לספק: מבדיקה שערך הארגון השווייצריCIES Football Observatory, המבצע בשיתוף עם פיפ"א ועם אוניברסיטת נוישאטל השווייצרית מחקרים בנוגע לענף הכדורגל, עולה כי בחמש הליגות הבכירות באירופה (אנגליה, גרמניה, צרפת, ספרד ואיטליה) משתפות בעונה הנוכחית (2013/14) כלל 98 הקבוצות כמות ממוצעת עלובה של 1.62 "שחקני בית" בלבד במשחקיהן (ההגדרה ל"שחקן בית" - כדורגלן שבילה לפחות שלוש שנים בין הגילאים 15-21 בקבוצה בה הוא משחק העונה). אם לוקחים בחשבון שהרוב המוחלט של הקבוצות משתפות ברוב המוחלט של המשחקים 14 שחקנים - אנחנו מדברים כאן על 11.5% בלבד תוצרי מחלקת הנוער שזוכים לדקות משחק ברמות הגבוהות של הכדורגל האירופי.

המקרה של ברצלונה, שמשתפת העונה 7.2 שחקני בית בממוצע למשחק (ביניהם כמובן הכוכבים הכי גדולים שלה - מסי, אינייסטה, צ'אבי וכו'), יותר מכל קבוצה אחרת בחמש הליגות הבכירות - הוא כמובן ייחודי. רבות דובר ונכתב כבר על ה"לה-מאסיה", האקדמיה המהוללת של המועדון הקטאלוני. בברצלונה, כרגע, ההשקעה בנוער מצדיקה את עצמה בענק; אבל עד לאמצע העשור הקודם, ברצלונה ביססה את ההצלחה שלה על שחקני רכש זרים - במיוחד ברזילאים והולנדים. כך שעוד מוקדם לדעת האם יש לבארסה נוסחת קסם מנצחת שתמשיך להצליח, או בסך הכל דור זהב שברגע שיתפוגג לפרישה - גם ההצלחות ייעלמו יחד איתו.

אגב, תקציב מחלקת הנוער של ברצלונה לא גדול מזה של ה"קאנטרה" של ריאל מדריד, היריבה הגדולה. אבל דבר אחד בטוח: הבלאנקוס לא קוצרים מספיק פירות מההשקעה, ומשתפים העונה רק 2 שחקני בית בממוצע למשחק.

מהנתונים עולה כי חלק ניכר מקבוצות הליגות הבכירות באירופה לא מאמינות כלל בתוצרת המקומית. 43.8% מהמועדונים משתפים העונה פחות משחקן בית אחד בממוצע למשחק. 14 קבוצות, ביניהן שמות גדולים כ-פ.ס.ז', אינטר, פיורנטינה ומנצ'סטר סיטי - משתפות פחות מ-0.5 שחקני בית בממוצע למשחק.

  שחקני בית בכדורגל האירופי

***

מהנתונים של CIES ניתן להבחין בהבדלים בין הליגות, הגם שהם לא מאוד גדולים ומשמעותיים.

למשל בספרד, שם כבר שנתיים שהקבוצות מוכרות שחקנים בסכומים גבוהים יותר ממה שהן קונות. חובות העתק של המועדונים והמשבר הכלכלי המאסיבי פשוט חייבו את הקבוצות להסתמך על חומר מקומי וזול - והתוצאה היא 2.32 שחקני בית שמשותפים העונה ב"לה ליגה" בממוצע לכל קבוצה, הכי הרבה מבין הליגות הבכירות.

אותו קו נשמר גם בצד השני של הסקאלה: בליגה האנגלית, הכי עשירה ביבשת (וגם תמשיך להיות כזאת עקב חוזי השידורים חסרי התקדים שלה, שנכנס לתוקף העונה ויכניס לה 5.5 מיליארד ליש"ט בשלוש העונות הקרובות) - משתפים הכי מעט שחקני בית (0.83 בממוצע לקבוצה). למה? כי אם יש כסף לבחור ממנו אינספור שחקנים מכל מקום אפשרי ברחבי הגלובוס - למה בכלל לנסות להרכיב את הסגל מהמלאי המוגבל שמציעה האקדמיה?