חקיקה ממארת

חוק הבריאות הממלכתי האמריקאי, המכונה ObamaCare, הופך לאיטו לחקיקה ממארת עבור הממשל הנוכחי. מה שהיה אמור להיות ההישג החברתי הבולט והעיקרי של שתי כהונות נשיאותו של ברק אובמה, הפך להיות סיוט מתפרק, ונושא ציר בעימות בין שתי המפלגות היריבות במדינה.

נחשוד תמיד במניעיהם של יריבים פוליטיים, אבל כאשר חברי מפלגתך מתחילים לחשוש לגורלם הפוליטי בגלל מעשיך, וכאשר הם אומרים זאת בפומבי, זה הזמן לומר "יוסטון, יש לנו בעיה". במיוחד כאשר מדובר בנשיא לשעבר, מאותה מפלגה, שאשתו אמורה להיות מועמדת המפלגה לתפקיד המתפנה ב-2016.

לפני שארחיב על הסיבה לעניין שלנו בנושא זה כמשקיעים, ראוי להרחיב קצת על מהות התוכנית, ולמה היא נמצאת עכשיו על הקרשים הציבוריים והתדמיתיים. תחילה נאמר מיד שמה שאנו הישראלים והרבה אזרחי מדינות אחרות לוקחים כמובן מאליו, דהיינו כיסוי רפואי כללי בסיסי, אינו בנמצא בארה"ב.

שם, כיסוי רפואי הוא עוד מוצר שצריך לרכוש אותו באופן פרטי. זאת באופן אישי, או במסגרת קבוצה (בעיקר מקום עבודה). קיימות תוכניות פדרליות לטיפול בגיל המבוגר (Medicare), ולאנשים הנזקקים ביותר (Medicaid), אבל הכלל הוא שהאזרח צריך לטפל בעצמו בסוגיה זו.

הכיסוי הוא חוזה בין המכוסה וחברת הביטוח המכסה. כך נוצרו מקרים רבים בהם לא ניתן כיסוי. זאת הייתה תוצאה של חוסר יכולתו הזמנית, או אי-רצונו של הלקוח לשלם את הנדרש, או מחוסר רצון חברת הביטוח לקחת על עצמה סיכונים גדולים מדי. מחלות קודמות, מצב גנטי משפחתי, או אורח חיים לא רצוי בעיני החברה המבטחת, כל אלו היוו את עיקר המחסומים לכיסוי המיוחל.

הצורך של אותן חברות להרוויח, כמו כל חברה הדואגת למשקיעיה, העלויות האדירות של הטכנולוגיה הרפואית, והצורך לקחת בחשבון תביעות משפטיות של רשלנות רפואית, כל אלו גם גרמו לכיסויים שניתנו להפוך ליקרים יותר ויותר, ולמספר הלא מבוטחים לעלות. נשיאים רבים ראו את מצב זה לא רק כבושה חברתית עבור המעצמה מספר אחת בעולם, אלא גם כמעמסה לא קטנה על התקציב הלאומי עקב הצורך לטפל בכל תופעות הלוואי של חוסר בכיסוי אוניברסלי.

לאורך השנים נעשו אינספור ניסיונות לתיקון המצב, כאשר הבולט בהם בוצע על ידי הילארי קלינטון בקדנציה הראשונה של בעלה. זה נכשל ברעש פוליטי אדיר. היה נדמה שהניסיון הנוכחי, מגובה 2,000 הדפים שלו, יצליח הפעם במשימה. בכל אופן, המכנה המשותף לכל אותם ניסיונות נמצא בהתנגדות הקשה מן הצד הרפובליקאי השמרני. ומה בדיוק עיקר ההתנגדות? היא התרכזה בשתי חזיתות עיקריות:

הראשונה מגיעה מן התפיסה החוקתית הרחבה, אצל אמריקאים רבים, הרואים בהתערבות הממשל הפדרלי בחייהם דבר רע בעיקרו. ההכרח לקנות כיסוי רפואי, ולעיתים כזה המכיל הרבה יותר ממה שצריך, נראה לרבים כהתערבות בלתי נסבלת בחייהם. במיוחד אם זה מיועד לסבסד אוכלוסיה אחרת. הם בהחלט בעד עזרה הדדית, אבל כמעשה התנדבותי, במסגרת ארגוני צדקה, ולא כחובה ציבורית.

השנייה נבעה מן הצד הכספי העתידי של התוכנית על הגרעון ועל החוב הלאומי. וכך ראינו את הקישור הזה, במלחמה האחרונה בין שתי המפלגות, כאשר היה צורך לייצר את המימון לתוכנית, הן לטווח הקצר, דהיינו בתקציב, והן לטווח הארוך יותר דרך תקרת החוב.

והנה, ב-1 באוקטובר החלה ההרשמה לאותה תוכנית, מה שהיה לתיאוריה הפך למעשה, וקרו שלושה דברים שהדהימו רבים עקב חוסר ההבנה של מה שאמור היה לקרות, או התכחשות שמה שקרה יכול להתרחש:

תחילה, חלק גדול מן הפוליסות הקיימות בוטלו, למרות ההבטחה המפורשת מצד הנשיא, והעוסקים בתוכנית, שזה לא יקרה. חברות הביטוח היו חייבות לעמוד בדרישות החוק החדש, ועל אותו אזרח(ית) היה עכשיו לדאוג לכיוסי אחר, בדרך כלל יקר יותר, המכיל הרבה סעיפים שאינם לפי צרכיו. יש שספרו כ-28 פעמים בהן הנשיא ציין ש"מי שירצה לשמור על תוכניתו הישנה, ורופאו הקודם יוכל לעשות זאת", וכאשר נקודה זו לא קוימה אכן קמה הצעקה הציבורית בנושא ספציפי הזה והיא זו שעומדת עכשיו במרכז הזירה הפוליטית, ומפחידה דמוקרטים רבים.

שנית, הדרך להירשם נראתה שלומיאלית במיוחד (בעיות קשות באתר), ורצופה במתן אינפורמציה שהאזרח לא רצה כל כך לחשוף. כאן יש לומר שעניין הפרטיות מודגש בארה"ב במיוחד, ונחשב לזכות בסיסית הרבה יותר מאשר במקומות אחרים.

ושלישית, העלויות הממוצעות של הכיסויים החדשים עלו כה הרבה (עשרות, ולפעמים מאות אחוזים ביחס למצב שהיה קודם לכך) שאנשים רבים פשוט לא האמינו למראה עיניהם. יש להסביר כאן שעלויות גבוהות אלו נבעו בעיקר מן סטנדרטיזציה של הפוליסות.

אמנם הנשיא הודיע ביום חמישי שאותם אזרחים שהביטוחים שלהם בוטלו, יוכלו לחזור וליהנות מהם, לפחות במשך שנה, כי ניתנה לחברות הביטוח זמן דומה של "התעלמות מן החוק". אבל נותרה השאלה אם זה בכלל חוקי? האם זה ישים? האם החוק הזה בכלל ישרוד את כל הפטורים, הדחיות, המלחמות הפוליטיות סביבו, ובכלל את חוסר הרצון של חלק גדל והולך של האוכלוסייה להאמין ביכולתו להוות בסיס לצד כה חשוב בחייהם.

כרגע התשובה נראית שלילית. מה שמכעיס עוד יותר את הציבור היא העובדה שניתנו פטורים שונים הנראים כבעייתים מרגע לרגע. מבין כל אלו בולט הפטור לפוליטיקאים עצמם, ובמיוחד לנשיא עצמו, ולאלו שהעבירו את החוק, דהיינו אלו היושבים בקונגרס.

ולמה באמת כל זה רלוונטי לנו כמתעניינים בשוק ההון? הבה נניח שהחוק אכן ייושם ב-1 בינואר, כאשר תאריך היעד לסיום ההרשמה הוא סוף מארס. על פי המספרים הנוכחיים העלות הנוספת על התקציב המשפחתי תשפיע קשות על הכנסה הפנויה של האמריקאי הממוצע. לפחות כלפי אלו הצעירים יחסית והבריאים יחסית, ואלו השייכים למעמד הביניים. ואלו הם הצורכים העיקריים.

וכך, למרות ההקלה הגדולה שירידת מחירי הנפט יצרה, אין ספק שחוק Obamacare במתכונתו הנוכחית, יהיה למעמסה על הכלכלה האמריקאית, ויגרום לפחות צריכה מקומית, ופחות צמיחה (הצרכן מהווה עדיין כ-70% מהצמיחה שם).

אם לעומת זאת התוכנית תשונה דרמטית או תבוטל, הנשיא והמדינה יספגו מכה תדמיתית קשה מאוד אשר תתן את אותותיה בוודאי באותם שווקים פיננסים. זאת סאגה מעניינת וארוכת ימים, שהשיא בהתפתחויות בה עוד לפנינו. הגרף הבא הוא התקווה היחידה במחנהו של הנשיא אובמה. הוא מציין את התפתחות הרישום של תוכנית דומה, שהמושל רומני (יריבו של אובמה בבחירות 2012) יישם במדינתו:

 משה שלום רפואה

משה שלום הינו ראש מחלקת המחקר ב FXCM ישראל (חברה למסחר במטבע חוץ, מדדים וסחורות).

ניתן לפנות אליו, ולהצטרף לרשימת התפוצה שלו, דרך פניה ישירה לאימייל: Moshe.Shalom@gmail.com.

מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה - על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד