חשוד נולד

"הכוכב הבא" בשירות מפירי צו איסור הפרסום, יום ג' 21:00, ערוץ 2 קשת

אתמול (ב') געשו אתרי האינטרנט סביב ההחלטה לשדר את "הכוכב הבא" כרגיל ולהסתפק בכתוביות שמבשרות לקהל הצופים כי אין ביכולתו של הזכיין או הערוץ לפעול על-פי שמועות בלבד. ב-ynet צוטט גורם בתעשייה שטען כי קשה לו לראות את הזמר המפורסם על המסך, ובוואלה טופל הנושא באמצעות מאמר דעה שגינה את ההחלטה להמשיך כרגיל.

במקביל, פורסמו פרשנויות משפטיות שהזהירו את גולשי האינטרנט כי צו איסור הפרסום תקף גם לגביהם, וכי אפילו רמז עבה מדי לגבי זהות הזמר שמועלה כפוסט בפייסבוק, עלול להוות הפרה של צו איסור הפרסום.

חזרתי בחזרה לכתבות שדנו בהחלטת קשת לשדר "עסקים כרגיל": רגע, חשבתי לעצמי, נניח שאני אסטרונאוט ששהה בחלל במשך הימים האחרונים, שבהם עסקה התקשורת בקדחתנות בנושא, וכרגע אני בן האנוש היחיד ביקום שלא יודע את שמו של אותו זמר. אני קורא את הביקורות ומריץ בראש את רשימת מנחי ושופטי התוכנית: מגיש, מגיש, דוגמנית, יח"צן, זמרת ו... אופס, רק אחד מהם עונה לקריטריון של "זמר מפורסם".

אז האם בעצם הכתבות על "הסערה בעולם הטלוויזיה" יש רמז עבה מדי שכמוהו כהפרת הצו? ואם כך הוא, מדוע לא תפעל המשטרה נגד אתרי אינטרנט פופולריים, ממש כשם שהיא אמורה לרדוף, לפחות בתיאוריה, אחרי פלוני אלמוני שצייץ את שם הזמר בטוויטר למשל?

אני מודה כי בניגוד לאחדים מעמיתיי, אין לי בעיה עם המסר של "עסקים כרגיל": חשדות אינם פסק דין, ואפילו כתב אישום, להזכירנו, אינו גזר דין. מה שמקומם הוא השימוש הציני שנעשה בביקורת הטלוויזיה כדי לעקוף צו איסור פרסום, כלומר החלטה תקפה של בית המשפט, בשם התביעה להיגיינה של המסך. על זה בדיוק נאמר: טובל ושרץ בידו.