לא "עוד מאותו דבר"

במבט ראשון, הבחירה בעו"ד שי ניצן מעוררת אי-נוחות מסוימת: מלכתחילה, נחשב המשפטן הפעלתן למועמד המועדף על היועמ"ש, יהודה וינשטיין, שעמד בראש ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה. למרות הצהרותיו החוזרות ונשנות של היועץ כי הכול פתוח, ודבר עדיין לא הוכרע, בסופו של דבר, הפלא ופלא, בחרה הוועדה בראשות וינשטיין את מי שמלכתחילה סומן כמועדף עליו.

עם זאת, בסביבת היועץ טוענים כעת שניצן מעולם לא היה הבחירה הראשונה שלו לתפקיד, וכי וינשטיין לא היה נשכב עבורו על הגדר אם מועמדותו הייתה נתקלת בהתנגדות בקרב חברי ועדת האיתור; וכי פרקליט מחוז דרום, מומי למברגר, שגה קשות כשנמנע מלהציג מועמדות, שכן תמיכתו של וינשטיין הייתה נתונה לו.

אלא שבעוד כחודש יפסע ניצן אל לשכת פרקליט המדינה, על גבי דרכיו המסתוריות של הגורל. באופן אירוני, דווקא מי שהיה במובהק בן טיפוחן של דורית ביניש ועדנה ארבל בימיהן כפרקליטות המדינה, זוכה להתיישב על אותו כיסא על יסוד גישה "פרידמניסטית" במקצת.

דווקא ניצן, למרות שנותיו הארוכות במשרד המשפטים, נחשב למעין "אאוטסיידר", לא אחד מהחבר'ה הטובים מהמחוזות - ולכן במעין הפוך-על-הפוך, סוג של מינוי חיצוני מבפנים. נראה כי ניצן הועדף על פני שוקי למברגר מאחר שהוא לא "עוד מאותו דבר"; למברגר, שנתמך על-ידי הפרקליט היוצא משה לדור, דווקא כן. ניצן הוא אפוא המינוי הכי "חיצוני", והכי מהפכני, שהיועמ"ש וינשטיין, בעצמו מינוי מן החוץ, יכול היה להרשות לעצמו.

שלושה קווים מרכזיים מאפיינים את הפרסונה המקצועית של ניצן: עמידתו הבלתי מתפשרת כלפי ציבור המתנחלים בנוגע לאכיפת החוק בשטחי יהודה-ושומרון; דימויו כמי ש"מכשיר כל שרץ" ומסוגל להגן משפטית על כל עמדה, בלתי מוסרית ככל שתהיה; וחוסר ניסיונו היחסי בניהול תיקים פליליים. בהיבט האחרון צריכה להתרכז תשומת-הלב.

מצד אחד, אפשר לנבא בביטחון שניצן לא יהיה לדור - שזכה להערכה מקצועית מדרג השטח בפרקליטות, בשל ניסיונו הרב בניהול משפטים. ניצן יצטרך להתחיל מאפס בתחום הזה.

מצד שני, ניצן מתכנן מהפכה ניהולית וארגונית בפרקליטות, שתצעיד אותה שנות-דור קדימה, מימי התת-ניהול של לדור. על הדרך, מוטב שייזהר לא לנתץ את כל מי ומה שמותיר לדור אחריו. אתוס הפרקליטות, כמי שעומדת על משמר שלטון החוק נגד פורעי חוק, עבריינים, פקידים ופוליטיקאים מושחתים ופושעי צווארון לבן, מופקד כעת בידיו.