בילוי משפחתי מהנה: זה הזמן לצאת למסיק ולהפיק שמן

במשפחה שלנו אוהבים עבודת אדמה. יכול להיות שהשורשים טמונים במורשת המשפחתית הענפה המגיעה עד למקווה ישראל, או אולי דווקא מגורים במושב כפרי הם הסיבה לחיבה שאנו חשים לריח של אדמה עידית. הילדים יודעים שהחלום של אבא הוא להיות חקלאי, כמו שסבא וסבתא שלו היו. אבל עד שאבא יחליף את שורות הקוד בשורות הדרים, אנחנו רועים בשדות זרים. וכך מדי סתיו אנחנו מתחילים לדלג ממסיק למסיק, משבת לשבת, עד שהעונה נגמרת איפשהו באמצע דצמבר.

אנחנו לא בוחלים בשום סגנון מסיק. לעתים יהיה זה מסיק בלתי מסחרי בעליל, בכרם של שכנה במושב שמחפשת ידיים עובדות. לפעמים יהיה זה מסיק בבית בד מסחרי, הכולל מרכז מבקרים הדור, סיורים מודרכים, התנסות אישית, פינות יצירה, טעימות וחנות ממוזגת. ההנאה טמונה גם פה וגם שם, לפחות לתפיסתנו.

כבר ארבע שנים שאנחנו מוסקים מדי שנה בכרם של דנית בכפר נטר, כרם אורגני קטן ומשפחתי. דנית ובני המשפחה פורסים יריעות שחורות מסביב לעצים הצעירים, וכל המשתתפים - ילדים ומבוגרים כאחד - קוטפים את הזיתים בעזרת מגרפות פלסטיק, או פשוט חולבים את הענפים בידיים (להלן שיטות נקיפה וחליבה, בעגה המקצועית). ככה מרוקנים עץ-עץ ליריעה, ומהיריעה למכל הענקי שרתום לטרקטור המשפחתי. את הזיתים שלה מובילה דנית מדי שנה לבית הבד שמנא במושב חגור, ושם עוצרים עבורה את הנוזל הזהוב. גם אנחנו ביקרנו בשמנא בסבב המסיק השנתי, ולא בפעם הראשונה.

על שמנא שמענו במקביל מכמה מקורות מביני עניין לפני כמה שנים. בית הבד של משפחת אברמוב בחגור עשה לעצמו שם של מקום מוקפד, מקצועי ואיכותי, וכל זה בתוך זמן קצר יחסית. בקיצור, יש להם גם שמן טוב וגם שם טוב. בשמנא נערכת פעילות בסגנון שונה לגמרי ממה שחווינו בכרם של דנית. ארז ובני המשפחה, בתוספת לא מעט עובדים צעירים ונמרצים, אמונים על מכונה משומנת היטב, ובמהלך סופי השבוע, כמו בסרט נע, יוצאות קבוצה אחר קבוצה לכרם - לקבל הסבר, לצפות במנערת, לאסוף זיתים לצנצנת פלסטיק, לדפוק אותם וכך הלאה.

בשבת שטופת שמש יצאנו גם אנחנו בשיירה ממרכז המבקרים, מרחק כמה דקות הליכה לכרם הזיתים, כדי לקטוף זיתים מהזנים נבאלי, פישולין וברנע, שפותח בארץ. אלה הזנים המבשילים ראשונים. בכרם מיהרו להסביר שמדובר בשנה Off, שנה דלה יחסית בפרי. ככה זה בזיתים: שנה עסאל, שנה בסל. בשנים הפחות חזקות כל זית הוא יקר ערך, ומחירו של שמן הזית עולה בהתאם. המהדרין רוכשים כבר בתחילת העונה כמה עשרות ליטרים שמן זית, מה שמכונה ראשון המסיק, ושומרים עליו בקנאות משל היה זהב פרוויים.

בחזרה לכרם. הילדים והמבוגרים מקבלים הסבר כולל הדגמה על נקיפה - הכאת ענפי העץ במקלות כדי שהזיתים יפלו. כדאי תמיד לעשות את זה אחרי גשם אחד לפחות, זה חוסך מאמץ. שיטה נוספת לניתוק הזית מהענף היא חליבה - אוחזים בענף בין האגודל לאצבע ומעבירים אותן לאורכו. הזיתים וגם העלים הכסופים נשמטים לקרקע. עוד אופציה שהייתה נהוגה פעם היא גרגור, ובה קוטפים זית-זית. השיטה הזו מתאימה למי שמבקש לכבוש זיתים בבית, וזקוק רק לכמות קטנה של זיתים איכותיים. כדי להפיק שמן, והרבה ממנו, משתמשים בשמנא בטכנולוגיה מתקדמת: ילדים ומבוגרים נרגשים לראות את ארז ואת העוזרים שלו פורסים יריעות מתחת לעץ הזית הנבחר, ואת המנערת שולחת זרועות, מחבקת את העץ ומתחילה בניעור, ממש גשם של זיתים. אין ספק שמדובר בשיטה יעילה בהרבה, המסייעת לא רק בכמות אלא גם באיכות של שמן הזית המופק (כך הוא מגיע מהר יותר לבית הבד). אבל יש להודות שהיא הרבה פחות רומנטית.

הילדים לא התעכבו יותר מדי במחשבות על מסורת מול קדמה, ומיד כשהמנערת סיימה את ריקוד הגשם שלה, הם התכופפו למלא את מכלי הפלסטיק שלהם בזיתים ירוקים ומוצקים. בתחנה הבאה הם דפקו את הזיתים בין שתי אבנים כדי לסדוק אותם להוצאת המרירות. אם עוקבים אחר המתכון, כל אחד אמור לזלול זיתים טעימים שכבש בעצמו כעבור כמה חודשים. אגב, בשביל הזיתים והשמן הכי פופולריים בארץ, מזן סורי, צריך לחכות לסוף דצמבר או לתחילת ינואר. על הדרך זוכים בהסברים על מהי מפרכת, למה נקרא בית בד בשמו, מהי פסטה (לא מה שאתם חושבים), מה זו גפת ומהי כתית.

בתום החלק בכרם, פסענו בחזרה לבית הבד וקיבלנו הסבר "על יבש" על תהליך עצירת השמן. למה על יבש? בשבתות לא מפיקים בבית הבד שמן, אלא רק מסבירים, וכמובן מוכרים (מושב חגור; 40 שקלים לילד, 30 שקלים למבוגר; לתיאום: טל' 03-9033380, www.shamna.co.il; פעילויות ייערכו גם בחנוכה).

לא רק אצלנו מסיק זה עניין משפחתי. ככה זה מדורי-דורות בגליל, וככה זה בהרבה כרמים בוטיקיים מודרניים ברחבי הארץ. בהינתן האות, כל בני המשפחה עוזבים את עיסוקיהם, מפשילים שרוולים ויוצאים למסוק. כרמי זיתים יש לא רק בצפון ובמרכז. אם תרחיקו עד לקיבוץ רביבים שבנגב תגלו שטחים עצומים של עצי זית המושקים במים מליחים. והתוצאה? מצוינת. זה כמה שנים ששמן הזית של רביבים, שכונה בעבר חלוצה וכיום מכונה נגבא (מקור השינוי הוא בפיצול השיווק בין כמה קיבוצים בסביבה), בא על שולחננו באופן קבוע. לצדו אנחנו משתמשים בשמן זית בוטיקי של משפחת אשד ממושב מגשימים, בשמן של שמנא ובשמן של דנית מכפר נטר. ככה אנחנו, לא מניחים את כל הזיתים בפך אחד.

פסטיבל ימי ענף הזית המתקיים בימים אלה הוא הזדמנות מצוינת להשתתף במסיק. רשימה מלאה של הפעילויות ושל בתי הבד תוכלו למצוא באתר: http://zait.galil.gov.il. גם בימי חג החנוכה אפשר לצאת למסיק; בשמנא ובבתי בד נוספים עורכים פעילויות ברוח החג.

פסטיבל טעם כינרת

השנה נופל פסטיבל האוכל הוותיק של עמק הירדן על חנוכה, ומאפשר לגוון את הלביבות בשילוב של תיירות עם קולינריה. בתוכנית: סיורי אוכל, סדנאות יצירה מבצק, סיפורי אוכל חלוציים בחצר כינרת, סדנת הכנת עלי גפן בנחלה בטבע, ערב בסגנון אבירים במסעדת מרינדו בעין גב, משתה ספרדי בבמסעדת צל תמר, טעימות חנוכה בסגנון יוון במסעדת רוברג ועוד. 27.11-7.12 www.kinneret.info

טל' 04-6752727