מנצחים במלחמה לא נכונה

א. בעניין פרשת הזמר לכאורה והקטינה המפורסמת, רציתי רק להוסיף ש... סתאאאם! נראה לכם שהמדורה המצחינה הזו באמת צריכה עוד קיסם? לא ממני, בכל אופן. לבריאות לכולם.

אבל אם כבר הזכרנו קטינים ובריאות, בואו נדבר על התשליל של התמונה הנ"ל: זקנים ומחלות - פצצת הרייטינג האולטימטיבית. לא מזמן פורסם מחקר שנערך באוניברסיטת קולומביה ובדק את רמת האושר של יותר מ-80 אלף אנשים ב-156 מדינות ברחבי העולם. ישראל, אגב, הגיעה למקום ה-11, אבל לא זה העניין שלי היום, כי האושר כידוע הוא מושג חמקמק וחידתי למדי, ובכל מקרה התייחסתי אליו גם בשבוע שעבר.

הדבר שתפס אותי בדיווחים על המחקר הנ"ל היה נתון שלא הייתי מודע לקיומו: כולם מדברים על תוחלת החיים, וזו כידוע עולה ועולה. בישראל חיים הגברים 80 שנים בממוצע והנשים מאריכות חיים אחרינו בשלוש שנים וחצי, שיהיו בריאות. זו עלייה של יותר משנתיים בעשור האחרון לבדו וניצחון גדול של הרפואה. כמובן שהתמונה הזו רחוקה מלהיות מושלמת: העשירים שבמרכז הארץ חיים יותר מאשר העניים בפריפריה, אבל גם את זה כולנו יודעים.

מה שלמדתי השבוע, וזעזע את עולמי עד למאוד, היה שבמקביל לתוחלת החיים נבדקה "תוחלת החיים הבריאים", כלומר הגיל הממוצע ללא מחלות כרוניות. ושם דווקא נצפתה ירידה די חדה. אנחנו אמנם חיים יותר שנים, בכל העולם, אבל נהיים חולים מוקדם יותר. לפני 5 שנים עמדה תוחלת החיים הבריאים בישראל על 71 שנים בממוצע, ועכשיו היא עומדת על 68, ירידה של 3 שנות בריאות ב-5 שנים! חיים יותר, זה נכון, אבל פחות טוב, עם ניתוחים, תרופות ואשפוזים - כל הדברים שמצטופפים תחת ההגדרה של "פרוצדורות".

ב. התיאוריה המקובלת אומרת שרוב המחלות הממררות את חיינו קשורות קשר הדוק לאורח החיים המערבי, הכולל תזונה לקויה המורכבת מאוכל מעובד, מתח גבוה, שעות ארוכות מול מסכים, חוסר פעילות גופנית, עישון, זיהום סביבתי ועוד. כל המחלות שמענות אותנו עד מוות - הסרטן, הסוכרת, השבץ ותחלואי הריאה, הלב והכליה - הולכות יד ביד, שלא לומר בחיבוק אמיץ, עם אורחות חיינו.

העולם, וגם זה לא סוד כמוס במיוחד, גובה מאיתנו מחיר יקר. כך לדוגמה, מחקרים מצאו קשר בין המשבר הכלכלי באירופה לעלייה ניכרת בתחלואה נפשית ופיזית. יש גם עלייה בהתאבדויות על הרקע הזה, רק השבוע שרף את עצמו אדם בתל-אביב על רקע כלכלי, החמישי השנה. בגדול, אפשר לומר שאנחנו משלמים בחיינו על החיים בעולם הקפיטליסטי והנהדר שבנינו לעצמנו.

גם ההישג המרשים של תוחלת החיים המתגברת וההישג המרשים הרבה פחות של תוחלת החיים הבריאים המצטמצמת, גובים מאיתנו מחיר יקר עד למאוד. מי לא מכיר, על בשרו או מסביבתו המיידית, את הסיטואציה של קרובי משפחה מבוגרים שנמקים להם לאורך שנים, מכלים על הדרך את כל המשאבים הפיננסיים והנפשיים שלהם ושל בני משפחתם. מאריכים עוד ועוד את חייהם של אנשים שכבר לא מתפקדים ובכלל לא ברור אם הם מעוניינים בזה. כל אחד מאיתנו ראה את זה קורה וכל אחד מאיתנו מכיר את המחיר. לחיים הארוכים יש מחיר של חיים טובים פחות, וזה עוד בלי לדבר על הקריסה של קרנות הפנסיה שנמצאת תמיד מעבר לפינה, כמו צל.

ג. אז ניסינו לנצח את המוות, או לפחות לדחות אותו כמה שיותר, ובינתיים אנחנו מצליחים לא רע והיד עוד נטויה - אבל אולי זו לא הייתה המלחמה הנכונה. הרפואה, קראתי איפשהו, נלחמת במחלות במקום לשפר את הבריאות. זה אולי נשמע כמו פרדוקס, אבל זה ככה. הנה, רק השבוע התראיין מנכ"ל קופ"ח מכבי ואמר שבגלל המצב הקשה של הקופה (והקופות כולן) הם מתכוונים לעצור תוכניות בתחום הרפואה המונעת, כמו מאבק בהשמנה של ילדים וכדומה.

הוא לא אמר שבגלל המצב הקשה לא יינתנו טיפולים מאריכי חיים לקשישים מופלגים, אף שאולי מבחינה מוסרית טהורה - כמו גם מבחינה מעשית ומבחינת העתיד הלא מיידי - זה הדבר היותר נכון לעשות. לא שאני ממליץ על הכיוון הזה, כמובן, אני רק משתמש בדוגמה הזו להראות לאן הולכים המשאבים ומאיפה הם נלקחים. מקריבים את העתיד לטובת ההווה. קראתי ב"הארץ" מאמר של רופא משפחה בשם ד"ר מיכאל ויינפאס שכתב משפט מדהים שלא יוצא לי מהראש, אפרופו המלחמה הלא נכונה: "המאבק שלנו לא צריך להתמקד במיטות חולים נוספות, אלא בכך שהן תהיינה ריקות ושאנשים יחיו חיים בריאים".

וכשאני חושב על כל העניין הזה של תוחלת החיים ההולכת ומתארכת בעוד תוחלת החיים הבריאים הולכת ומתקצרת - קשה לי שלא להגיע למסקנה המתבקשת: שזו ככל הנראה האנלוגיה הכי מושלמת שנתקלתי בה בזמן האחרון לחיים שלנו פה. כל-כך מושלמת שזה דוקר בעין.

הדוגמה עם המיטות מדויקת כקרן לייזר. נראה שהגדרנו לא נכון את הבעיה, וכל הפתרונות שלנו שנגזרים מאותה הגדרה, מפספסים את הנקודה אף שהם מעולים בפני עצמם. אנחנו אולי מנצחים את הקרב, אבל (ושוב, רק אולי) זו לא המלחמה שהיינו אמורים לצאת אליה מלכתחילה.

ד. אפשר לקחת את האנלוגיה הזו לתחומים אחרים שאינם רפואה כדי להוכיח את הנקודה. חז"לינו כבר עלו על זה לפני מאות רבות של שנים ואמרו ש"אבן שטיפש אחד זרק לבאר, אלף חכמים לא יצליחו להוציא אותה". גם הסינים ציינו שעדיף לתת לבן אדם חכה מאשר דג.

בואו נחשוב על תחום המיחזור, לדוגמה. כן, נורא חשוב למחזר, זה ירוק, זה סביבתי, זה נותן תחושה טובה (וגם נותן עבודה למשפחות הפשע) - אבל אם היו רוצים באמת לפתור את הבעיה האמיתית, שהיא עודף זיהום וחומרים שאינם מתכלים, היה אפשר פשוט לא לייצר אותם מלכתחילה, לייצר אותם אחרת, או לא לצרוך כל-כך הרבה מהם. עובדה שלפני מאה שנה (או היום באפריקה) אף אחד לא היה צריך למחזר כלום. כל התחום הסביבתי יספק דוגמאות פרדוקסליות כאלה למכביר.

בואו נדבר על המלחמה בסמים, בעיקר הקלים - אולי התחום האבסורדי ביותר שניתן להעלות על הדעת. כל-כך הרבה משאבים, מאמצים וכוח אדם מתבזבזים על מלחמה שלא רק שאי-אפשר לנצח בה, גם לא היו צריכים לצאת אליה מלכתחילה. הנזק של המלחמה בסמים הקלים גדול מאות מונים על (חוסר) הנזק שגורמים הסמים עצמם.

בואו נדבר על דת ומדינה - קצת מזכיר את התחום הקודם. כל-כך הרבה אנרגיות יוצאות על תיקון ועל שיפור של מצב מעוות ודפוק שבכלל לא היה צריך להיכנס אליו מלכתחילה. עושים לך עניין גדול משטות מטומבלת לגמרי שמוצגת כמהפכה אדירה כמו שינוי אזור רישום לרבנות לפני נישואין. תגידו, אתם דפוקים? שחררו את הדת מטפרי המדינה, כמו שאמר ליבוביץ', ושלום על ישראל.

בואו נדבר על תחום הרווחה - כל העמותות הנהדרות האלה, כל ערבי ההתרמה המרגשים, כל המגזר השלישי העצום הזה: הכול יכול היה להיפתר אם היו מטפלים בבעיית העוני בבסיס שלה ולא נזכרים בפתרון רק במורד הצינור. בחברה בלי פערים לא צריך רווחה.

בואו נדבר על השוויון בנטל, הגביע הקדוש של הממשלה הנוכחית - אולי במקום להתווכח מי יילך לצבא ולכמה זמן ואיזה סנקציות יוטלו או לא על מי שיסרב, היה צריך להשקיע את כל המאמצים והאנרגיה בליצור מציאות שבה לא צריך צבא ולא צריך חיילים ואף אחד לא צריך למות. אפשר גם לסיים את הכיבוש ולחיות בשלום עם שכנינו. יצאתי היפי, אני יודע, אבל יש בזה משהו נחמד. נסו את זה פעם, זה כיף. גיב פיס א צ'אנס.