סמנכ"ל קומברס לשעבר: "המטרה - רשת של מועדוני קריוקי"

עודד גולן הוא לא הנזיר שמכר את הפרארי שלו, אבל אם נצמדים לעיקרון ולא לפרטים, זה פחות או יותר מה שקרה לו: עד לפני זמן לא רב הוא היה סמנכ"ל בחברת קומברס, מאנשי ההיי-טק שחיים בטרקליני העסקים, עושים בשנה מיילג' שגם לחובבי נסיעות ייקח חיים שלמים לעשות, ורואים את המשפחה ואת החברים בעיקר בסקייפ.

"אחרי התואר השני שלי החלטתי שאני רוצה לעבוד בחברה בינלאומית", משחזר גולן. "זה ממש לא שינה לי אם זו תהיה קומברס או קולגייט. בשנת 2000, הצטרפתי לקומברס בתור מנהל פרויקט".

הפרויקט ההוא הצליח וגולן טיפס מעלה בהיררכיית הניהול עד לדרגת סמנכ"ל: "הייתי מנהל הפעילות העסקית של החברה, זה היה אתגר מדהים".

האתגר הבא שהוצע לו היה הפעילות של אסיה פאסיפיק, חברה-בת של קומברס ביפן ולצורך כך עבר עם משפחתו לטוקיו למשך ארבע שנים, אז החל גם סיפור האהבה עם מה שעומד להיות "פרק ב'" בחייו המקצועיים, הקריוקי.

"תרבות הקריוקי ביפן, היא חזקה מאוד. התחלנו ללכת: פעם עם חברים, פעם עם הילדים, פעם רק אשתי ואני ונהנינו מאוד. אז גם התחילו המחשבות על הבאת התרבות הזאת לישראל. כשחזרנו לישראל, אשתי התחילה להרים את העסק. מבין שנינו, היא בעלת החזון. אני נשאבתי מהר מאוד בחזרה לעולם של קומברס, עד שהחלטתי לעזוב".

- אתה לא יכול לפטור מהפך שכזה במשפט אחד. בכל זאת, מעבר מתפקיד בכיר משהו שנתפס כווריאציה של "חיי לילה", זה לא טריוויאלי, גם אם המועדון ממוקם ממש ליד הבניין של קומברס ברמת החייל.

"זה בעצם לא כל-כך שונה מעסקים אחרים: בכל מקום שבו יש חזון אמיתי, לוגיקה עסקית, אנשים טובים ושירות טוב, אפשר להגיע לתוצאות נהדרות".

- זה נשמע, בכל זאת, קצת רוחני.

"זה עסק טוב, אבל יש כאן כמובן גם אלמנט של העצמה באמצעות מוזיקה. אנשים שלימדו אותם כל החיים להסתיר את הזיופים שלהם, מגיעים לכאן ופשוט מתפרקים. מישהי אמרה לי לא מזמן: 'בשלוש שנים של טיפול לא השתחררתי כמו בשלוש שעות כאן'".

פלייליסט של אלף שירים

אנחנו יושבים באחד החדרים של פלאג-אין ברחוב הברזל שברמת החייל. אני לא מבין יותר מדי במועדוני קריוקי, אבל המקום מרשים, חדיש ומצוחצח. מסביב, חדרים אקוסטיים בגדלים משתנים, מכאלה שמיועדים למספר אנשים ("יש לי כאן גם זוגות בדייט שנכנסים לבד לחדר. לפעמים אפילו מגיעים בודדים"), ועד לכאלה שיתאימו גם לאירוע של כמה עשרות משתתפים. את המתחם הקימו בני הזוג גולן בעזרת אדריכלים ואנשי סאונד מהבכירים בתעשיית המוזיקה. ב"פלייליסט" שלהם יש כ-35 אלף שירים, בעברית, אנגלית ורוסית, התאורה מרהיבה ויכולה להשתנות בהתאם לסוג המוזיקה, המטבח הרחב מציע מאכלים שאפשר לאכול גם באפלוליות היחסית שמסביב והבר עובד נון-סטופ, כי קריוקי כידוע, הולך בעסקת חבילה עם לא מעט אלכוהול.

אפילו את הידע משנים רבות בעולם המחשבים הצליח גולן לארוג פנימה בדמות פיצ'רים שמאפשרים לזמרים החובבים לצלם את עצמם בווידיאו ("ולהעלות לפייסבוק און-ליין. יש כאלה שמקבלים 'לייקים' עוד בטרם סיימו את השיר"), לצרוב דיסק משלהם ועוד.

גולן: "מראש בנינו את המקום כדי שיהיה הראשון ברשת של מקומות, לא רק בישראל אלא בכל עיר בעולם. כבר היום יש לנו מגעים עם זכיינים פוטנציאליים. המטרה שלנו היא להחזיק בבעלותנו עוד מקום נוסף בתל-אביב ובערים מרוחקות יותר - לפעול באמצעות זכיינים שיעתיקו את הקונספט".

- וזמן לבלות נשאר לך?

"אני רץ כבר כמה שנים. לשיא הגעתי בטוקיו כשרצתי את המרתון. אמנם עשיתי 'וי' ולא המשכתי לרוץ מרתונים, אבלן אני רץ בכל יום בשטח שסביב תל-מונד, קצת סובל - אבל לא מפסיק".

- תחביבים אחרים יש לך?

"זה יישמע בנאלי, אבל התחביב שלי הוא אנשים. אנשים בהקשר התרבותי שלהם. אני מגיע מרקע של נסיעות מסביב לעולם ומפגשים בין-תרבותיים. אני אוהב לראות אנשים שנמצאים במקום שטוב להם".

- כמוך?

"המשמעות של להכניס לכאן תרבות בילוי חדשה היא אדירה. יש פה המון יצירתיות מכל הכיוונים. אני בעד העצמה של כל מי שעובד אתי".

- וחוץ מזה, טלוויזיה למשל, אתה רואה? יש שם לא מעט תוכניות זמר.

"אני כמעט שלא רואה, ואם רואה, אני נרדם מהר. כשיש סדרות טובות כמו 'הומלנד' אני צופה בלי יכולת להפסיק, אבל בדרך-כלל אני נרדם. לגבי תוכניות הזמר, אולי האנשים שבאים אלינו רוצים להתפרק, לא להרגיש באודישן כמו בריאליטי".

- ואולי אנחנו פשוט מדינה שאוהבת לשיר? אולי לא התרחקנו מימי הקומזיץ עם האקורדיון והשירה בציבור עם השקופיות כמו שאנחנו חושבים, אלא רק עברנו לטכנולוגיה מתקדמת יותר?

"אני מסכים איתך שזה משהו שכנראה טבוע עמוק באופי שלנו".

עודד גולן

תפקיד: בעלים "פלאג-אין"

גיל: 44

מצב משפחתי: נשוי 3

מגורים: תל-מונד