ביטוח צד ג'

הלם וחרדה אחזו בעובדי ערוץ 10 עם היוודע דבר כניסתה של הפרסומאית יפית גרינברג כמשקיעה בערוץ. לא פחות.

במידה רבה אי-אפשר להאשים אותם - הרי אנשיו של בעל המניות הנוטש, רון לאודר, לא שיתפו איש במהלך. לא את אחרון חברי הוועד ולא את ראשון חברי ההנהלה. אך גם אחרי ששקעה הבהלה הראשונית, ואחרי שהמשיכו להתנהל השיחות בניו-יורק, נדמה שעדיין יש קושי ממשי לקבל את מי שצפויה להיות בעלת הבית החדשה.

יש לזה, כמובן, סיבות ענייניות. גרינברג שונה מאוד מרון לאודר ואפילו מיוסי מימן. יכולותיה הכלכליות אינן נרחבות כמו של זה האחרון ובוודאי אינן בלתי מוגבלות כמו של זה הראשון. מצעד המשקיעים שהיא אמורה להכניס לערוץ עדיין עלום ולא נחשף בפני איש, ומידת יכולתה להשקיע בערוץ מעתה והלאה מסתורית.

לצד זה, מודאגים אנשי החדשות בעיקר מהתעסקויותיה המסחריות של ג. יפית. העיתונאים, לאו דווקא הוותיקים, מתקשים לראות כיצד אשת הפרסום הוותיקה תוכל להתנתק מכבלי מקצועה ולהיות נטולת פניות ואינטרסים בכל הקשור לניהול גוף תקשורת חופשי ונקי. גם על קשריה הלא בהירים עם בית ראש הממשלה היה מי שדיבר.

כל זה הבלים. יפית גרינברג מפחידה את כולם מסיבה אחת ועיקרית: היא לא משלהם. את הכותרת הזו אפשר לפרק לאין ספור תת-קטגוריות והסברים. לא רק שאינה במילייה העיתונאי, גם בעבור הברנז'ה הפרסומאית היא נחשבת כמי שמייצרת מוצר נמוך ולא מתוחכם. כמה אירוני שעובדי ערוץ 10 התמכרו באהבה למלכודת הדבש הזו שטוו להם בעלי ההון ששולטים בהם.

בלי ציונות, בבקשה

אשר יגורו בא להם, לעובדי ערוץ 10. רון לאודר הביע לא אחת מחויבות עמוקה לערוץ, והם לבשו את מיטב מחלצותיהם כדי להאזין להכרזה במסיבות העיתונאים שארגן. הם ידעו היטב היכן מרוחה החמאה והחליקו עליה את לשונותיהם בנדיבות.

הם נהנו לפגוש את לאודר, להתחכך בו, לשבת לצד נציגיו בישיבות דירקטוריון. ולא רק משום שמשם הגיע הכסף שסיפק להם פרנסה, אלא משום שהיה מאוד נעים לחסות בעננת האפטר שייב היוקרתי של איל הקוסמטיקה המפורסם והחביב. כן, גם אם אתה עיתונאי עשוי ללא חת.

הם יצאו בהוראתו להפגנות והתייצבו מול יריביו העסקיים נחרצות. בשטרותיו ניצח לאודר על מקהלת העובדים, והם האמינו שהם נלחמים על שרידותם, ולא על שרידותו שלו.

אלא שבדיוק לפי התחזיות, מאות מיליונים אחרי, לאודר מאס בערוץ. ככה זה כשאתה מיליארדר שלא מונחה מטרה עסקית - כשבא לך וכשאתה מחליט שדי, אתה מארגן תוכנית בריחה.

אסור להמעיט במה שתרם לאודר עד כה לערוץ - בזכותו הוא עדיין קיים - אבל אי-אפשר לומר שהוא סיפק לפלטפורמה ולעובדיה ביטחון לאורך זמן. עד כמה גדול היה עלבונם כשלא רק נאלצו להיפרד מחיקו החמים של לאודר, אלא גם נמסרו לידיה הרטובות מעבודות המטבח של כוהנת הצרכנות.

יפית גרינברג היא בדיוק מה שהערוץ הזה צריך. אישה ישראלית שחיה וצמחה בשוק המקומי ומכירה את אנשיו. יכולותיה המוגבלות הן ברכה לגוף שחי במשך שנים על הזרמה מלאכותית, ללא כל היגיון כלכלי או תוכנית עסקית ריאלית. עמה, יחלפו הימים בהם מנהל הערוץ מדבר בשפה שונה מבעליו - השפה צריכה להיות אחידה ומיושרת על-פי המציאות המקומית. ומה באשר לחופש העיתונאי? יש יסוד סביר להאמין שגרינברג מחויבת אליו יותר מקודמה.

רק אנא ממך ג. (אפשר לקרוא לך ג?), אל תשרבבי לעניין מילים כמו "ציונות", "פטריוטיות" ו"דמוקרטיה". רבים וטובים נכנסו לשוק התקשורת הישראלי לטובת מטרות נעלות אלה ויצאו ממנו כשדלתות הזכוכית הכבדות הולמות בעכוזם.

אנא, רכשי את ערוץ 10 כדי להפוך אותו לעסק שיכניס לכיסייך כסף. פשוט ככה. אחרת גם הפעם לא יהיה לו ולעובדיו סיכוי אמיתי.