דעיכת לפיד בסקרים דחפה אותו לחלק צ'ופרים לכאורה לעם

ניפוח רזרבות

זה כמה חודשים עוסקים באגף התקציבים באוצר בעניין מרכזי אחד: הם בודקים את המספרים. לשם שינוי, את המספרים האמיתיים. הם עברו על אלפי סעיפי ההוצאה שנקבעו בתקציב, בדקו את מצב ההוצאה בפועל בשנים קודמות, ואת הביצועים השנה. התוצאה: אגף התקציבים בבואו להניח בפני הממשלה והכנסת את תקציב המדינה ל-2013-2014 הציג הוצאות ורזרבות פנימיות מנופחות.

לא היו בכך כוונות זדון, זה נבע כל כולו מהיסטריה. מחוסר בדיקה מעמיקה, מאמון הזוי בתחזיות שכל כולן חלומות עתידיים ומכך שבראש האוצר עמדו שר ופקידים בכירים חדשים. בדיקת האגף בראשות אמיר לוי לא החלה סתם כך. מאז המחצית הראשונה של השנה מסתובבת באוצר ובבנק ישראל שמועה, שכנראה לוותה בכמה מיילים שעברו מפה לשם, שבתקציב המדינה השנה יש 6-7 מיליארדי שקלים מיותרים. כלומר, המשרדים קיבלו הקצאה תקציבית אבל אינם יודעים, או אינם מסוגלים, או טרם התארגנו לממש אותה. זה אומר תת-ביצוע של התקציב.

העניין בלט במיוחד במשרדים שתקציבם זינק באופן משמעותי בשנים האחרונות: חינוך ותחבורה. למסקנה הזאת יכול היה להגיע משרד החשב הכללי בראשות מיכל עבאדי בויאנג'ו, בעיקר בזכות העובדה שהמשרד ניהל בעצמו את תקציב המדינה מינואר עד אוגוסט השנה. החשבת ניהלה את התקציב על פי נוסחת 1/12. כלומר, בכל חודש הוקצב לפעולות הממשלה החלק החודשי היחסי מתקציב השנה הקודמת, עד שעבר בכנסת, באוגוסט, התקציב לשנה זו והבאה אחריה.

כך קרה שניירות עבודה חתומים על ידי אבישר כהן, אחד מסגני החשבת הכללית, העומד בראש יחידת המידע המקרו כלכלית ומערכות המידע, עברו מפה לשם באוצר, בבנק ישראל ובמשרד רה"מ, ואיששו את ההערכה חודש בחודשו.

 הירידה של לפיד בסקרים

יאיר לפיד וראשי האוצר ידעו כבר בתחילת המחצית השנייה של השנה, עוד לפני שהוגש התקציב לכנסת, שיש תת-ביצוע משמעותי. דיברו, כאמור, על 6-7 מיליארד שקל "עודפים" בתקציב. במילים אחרות: השר ופקידיו ידעו כבר ביולי שהם יכולים להפחית לפחות 2-3 מיליארד שקל מתוכנית ה"גזירות" הדרקונית שעברה עם התקציב, ועדיין להישאר שמרנים בני שמרנים כנדרש.

למה הם לא עשו זאת? מי שמאמין בלפיד המניפולטיבי אומר: הוא שמר לעצמו את הזכות לבוא באמצע השנה, להיראות נדיב למעמד הביניים, קהל היעד הפוליטי שלו, וכך להתמודד עם הצלילה שלו בסקרי דעת הקהל. האמת היא שזה נבע מפחד, חוסר ביטחון, חוסר אמון, גם מהלהט להראות שיובל שטייניץ השאיר אחריו מערכת מקולקלת שהוא, הלפיד החדש, צריך לתקן. הבוקר אמר שר האוצר לגלי צה"ל, "עשיתי הרבה טעויות וחלקן פשוט בגלל שלא ידעתי".

הצלילה בסקרים

ה"בייב" הלאומי חווה בחודשים האלה מה שלא חווה מימיו: צניחה בסקרים הנובעת מאכזבה ציבורית, העדר הצלחה, עודף פטפטת כתובה ואינפלציה בהופעות מחויכות ואופטימיות. ואלה תולדות השנה האחרונה: הבחירות, 22.1.13, היו הצלחה מסחררת. לפיד קיבל 19 מנדטים, היה למפלגה השנייה בגודלה בכנסת והחזיק את ההסכם הקואליציוני בגרון. בתחילת פברואר הושבע בכנסת, וב-10 במארס הוכרז כשר אוצר ומיד אחרי, בסקר חודש אפריל, זינק ל-30 מנדטים.

השמחה המוגזמת הפכה לעצב גדול, שכן חודש אחרי כבר הסתמנה ירידה ל-19 מנדטים ובאוגוסט הוא כבר עמד על 12 מנדטים (ראו גרף). האם זה השפיע על ההחלטה אמש? אפשר שכן. הוא פוליטיקאי בן פוליטיקאי. מה יהיה בסקר הבא? האם נתלהב מהשוקולד שנתן לחג ונייחס לו רצינות או שמא כששרי אוצר הופכים אופטימיים, מחלקי צ'ופרים ומלאי הבטחות - אנחנו נבהלים עוד יותר?

"כלל ההוצאה"

פברואר 2010. ימי אופוריה מדומה. בראש אגף התקציבים ישב אודי ניסן שהוביל "מהפכה" חברתית, כפי שהגדיר אותה, ובמסגרתה "אפשר להתחיל להגדיל את התקציב". בהסכמה עם משרדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בנק ישראל בראשות סטנלי פישר והמועצה הלאומית לכלכלה בראשות מנואל טרכטנברג, אומץ כלל פיסקלי חדש ומרחיב לתקציב. במקום הגדלה שנתית של התקציב ב-1.7%, הגידול הממוצע באוכלוסייה, נקבע שהתקציב יוכל לגדול מדי שנה ב-3%-5%, תלוי בממוצע הצמיחה בעשר השנים האחרונות בניכוי נוסחה של יחס חוב-תוצר. הבעיה היא שעשר השנים שאליהן התייחסה ההחלטה אז היו בעיקר שנות צמיחה ולא הביאו בחשבון שנים עם תוואי צמיחה פוחת, כפי שאכן קרה. במקרה כזה, כשמתייחסים לממוצע עשר השנים האחרונות, מגיעים לכך שהגידול האוטומטי בתקציב גבוה באופן משמעותי מכפי שנכון היה לקבוע בהתאם לצמיחה של אותה שנה.

שנה אחרי ההחלטה ההיא ניסו באוצר להעביר תיקון. הוא לא התקדם. כולם נהנו מהכלל החדש הזה: הוא איפשר הגדלת תקציבים בחינוך, בתחבורה, בבריאות, בביטחון. אפשר גם שאלמלא השינוי הזה הייתה המחאה החברתית של קיץ 2011 הרבה יותר חריפה. מצד אחר, בסוף לא הייתה ברירה אלא להעלות את נטל המסים. אמש ה ודיע לפיד כי "כצעד משלים והכרחי, התחלנו בדיונים עם קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל ועם יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, על שינוי כלל ההוצאה הממשלתי. הכלל הנוכחי מרחיב את הוצאות הממשלה באופן לא פרופורציונלי ואנחנו חייבים לשנותו כדי למנוע העלאות מסים ב-2015". זה הצעד הכי חשוב בתוכנית. הרבה יותר מענייני אי העלאת מסים.

2015. תת-ביצוע בהיקף של 6-7 מיליארד שקל, בתוספת של יותר מ-4 מיליארד שקל הכנסות מס בגין רווחים כלואים ועוד כמה הכנסות חד-פעמיות בגין מכירת ישקר וחברת ווייז, סוגרים בשלום את 2013. גם השנה הבאה, 2014, אם לא יתעופף אף "ברבור שחור" ולא יהיו הפתעות גדולות וקשות, די מסודרת. הבעיה הענקית תבוא ב-2015. התקציב יצטמצם, המשרדים ילמדו להוציא את הכסף שניתן, לזה יש להוסיף את ההסכם של לפיד עם החבר עופר עיני לדחות לראשית 2015 את הפעימה האחרונה של תוספת השכר למגזר הציבורי וחתימת הסכם שכר חדש.

לפיד גם התחייב למערכת הביטחון שאת הקיצוץ של 2013 ישיב ב-2015, וגם מרכז השלטון המקומי אמור לקבל אז החזר של "הלוואה" חד-פעמית שניתנה לאוצר. לזה ייתוספו עוד לחצים רבים, שלא לדבר על חוסר ודאות בהתפתחויות, כולל איראן. מה שכבר אומר שיהיה קשה. גם ההצהרה של לפיד אמש ולפיה ביטול כלל ההוצאה המרחיב ימנע העלאות מסים ב 2015 - היא הבטחה על הקרח.

"התייעלות"

איך? עוד ציטוט של לפיד מאתמול: "במקביל להורדת המס, אנחנו נייעל את ההוצאה הממשלתית ב-2014 ונוריד אותה בכ-3 מיליארד שקל - כדי להבטיח שההורדה במס לא תפגע ביציבות הכלכלית של המדינה". איך בדיוק תייעל את ההוצאה הממשלתית? רוב רובה של ההוצאה הממשלתית, יותר מ-120 מיליארד שקל, שליש מהתקציב, מיועדים לשכר ולפנסיה תקציבית.

האם לפיד יעז לגעת בגיזת הזהב השמנה של השירות הציבורי? האם יפטר עובדים מיותרים? יעמוד מול הלובי החקלאי ויטיל מע"מ על פירות וירקות? יסיר את הפטור ההזוי ממע"מ באילת? ייגע בהטבות המס המופלגות של מיוחסי קרנות ההשתלמות? בפנסיה התקציבית שעולה בסביבות 20 מיליארד שקל בשנה (עד לשיא ב-2035, של 26 מיליארד שקל בשנה)? כל אלה הם הבסיס להתייעלות מתמשכת.

אלא שלפיד, כשנפגש בזמנו בביתו עם עיני, סירב אפילו לדבר איתו, לבקשת הפקידים, על התייעלות והפחתה מסודרת של מצבת העובדים הקבועים.