לו חיה לאה גולדברג היום, היא הייתה בת 102, והיה לה הרבה מאוד כסף. אלא שחייה, שהיו גדושים בהחמצות בתחום הרומנטי, היו גם החמצה פיננסית לא קטנה. לפחות היא תוכל לנוח בשלום על שטר 100 השקלים החדש, שעליו תודפס דמותה.
גולדברג אמנם לא רעבה ללחם, אך גם לא קטפה את פירות יצירתה, שהיום מניבה לא מעט. ההכרה, ההערכה, הפרסים והכסף, הגיעו לה רק לאחר מותה. אפילו את פרס ישראל נטלה במקומה אימה, אשר חיה שנים רבות אחריה (וזה המקרה היחיד שבו ניתן הפרס לאחר המוות).
אלתרמן בסיבוב
שטר 100 שקל שעליו תודפס דמותה, מחביא גם הוא אירוניה היסטורית: נתן אלתרמן, חברה-יריבה בחבורה הספרותית "יחדיו" שפעלה בתל-אביב בשנים 1926- 1939, שוב 'עקף אותה בסיבוב'. משורר הבית של מפא"י, יקבל את השטר עם הערך הגבוה ביותר וכפול משלה - 200 שקל, וזאת רק בזכות העובדה שמת לפניה.
גולדברג חיה ממשכורת של פרופסור באוניברסיטה העברית, בה ניהלה את החוג לספרות השוואתית. היא גרה עם אימה, שאותה פרנסה, ברחוב אלפסי בירושלים בדירה שניתנה לה מהאוניברסיטה, ואשר לימים נמסרה חזרה לאוניברסיטה.
בחייה היא קיבלה סכומים לא רבים תמורת ספריה מספריית הפועלים, כתבה לעיתון דבר וחיברה "פרסומות מחורזות", כלומר שלחה ידה בקופירייטינג. ה"חטא" האחרון הזה מימן את הוצאת "טורים", השבועון הספרותי הצעיר שניגח את חבורת ביאליק הוותיקה, אשר חלשה על סצנת השירה הארצישראלית עד בואו.
גולדברג הרוויחה תמלוגים על שיריה המולחנים בחייה, אבל באותם ימים התמלוגים לא היו גבוהים. יתרה מכך, רוב שיריה הולחנו לאחר מותה. וכך, היום, 40 שנה אחרי שהלכה לעולמה, גולדברג היא המשוררת המולחנת ביותר בעולם(!) כ-400 שירים שלה הולחנו בידי יוצרים שונים, ומדוחות אקו"ם עולה כי היא גם המשוררת המושמעת ביותר בישראל. כלומר היא ממש יכלה לחיות חיי מותרות מהתמלוגים שקוצרת יצירתה.
איטלקי שרמנטי
גולדברג הייתה מוכנה להוציא כסף בחייה, בעיקר על נסיעותיה לחו"ל. לחלק מהנסיעות הוזמנה, אבל כשנסעה עד איטליה בעקבות אהבתה לפאולו האיטלקי השרמנטי, שהיה מרצה אורח בארץ ופלרטטן מקצועי, זה כבר היה על חשבונה: אכזבה, בריאות וגם כסף, ואת הפרטים העסיסיים על כך שילבתי במחזה שלי.
גולדברג הורישה הכול לאימה צילה, והאם תרמה את הירושה למוסדות ולאנשים שונים. את העיזבון והטיפול בזכויות יצירתה של גולדברג העניקה לעו"ד יאיר לנדאו, בנה של חברת הילדות שלה, מינה לנדוי. לנדאו הקים את העמותה על שמה של גולדברג ולחם שתופיע על גבי השטר, כשבנק ישראל ביקש להפוך את החלטת ועדת טירקל שבחרה בגולדברג, ולהדפיס במקומה את ש"י עגנון.
סטנלי פישר נענה לבקשה, ולנדאו מאמין שלו חיה גולדברג היא הייתה מרוצה: "היא לא הייתה טיפוס חומרי אבל ההכרה הייתה חסרה לה. אני סבור שהיא הייתה מאוד מסופקת מההכרה שהיא מקבלת כיום, וכמובן מהופעתה על שטרות הכסף", כדבריו.
הכרה מאוחרת
בארכיון מס הכנסה נשתמר מכתב שכתבה גולדברג ב-1953:"אני סופרת עברית המתקיימת משכר סופרים ושכר תרגום. הספר האחרון שתרגמתי הוא עבודה של 5 שנים (מלחמה ושלום לטולסטוי). אין לי עכשיו כסף".
הנה כי כן, גולדברג שנפטרה ב-1970 ומתה ממחלת הסרטן והיא בת 59 בלבד, עם משכורת קטנה והכרה מצומצמת, תקבל כעת מנוחה נכונה על שטרות הכסף. הופעתה על השטר הוא תיקון היסטורי קטן וכבוד למשוררת שהיא אולי הגדולה ביותר שפעלה פה עד כה.
בשבוע הבא, ביום ג', 10 בדצמבר ב-21:00 בקפה תיאטרון הקאמרי
תעלה "אולי מחר אני אהיה" מונודרמה מוזיקלית על אהבותיה של לאה גולדברג. שירה פרבר, כותבת המאמר, חיברה את המחזה והיא מגלמת בו את דמותה של המשוררת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
