הפרטנרים החדשים: תכירו את הנבחרת של חיים סבן בפרטנר

הודעה קצרה שהוציאה חברת פרטנר לפני שבוע סימנה את קץ עידן שלמה רודב כיו"ר פרטנר, במה שהוגדר "פרישה מסיבות אישיות". ה"רומן" המקצועי שפרח בין חיים סבן לרודב כאשר האחרון כיהן כיו"ר בזק מטעם הקבוצה, הסתיים הפעם מהר. פחות משנה לאחר רכישת השליטה בפרטנר על-ידי סבן, עברו אנשיו מ"נציגי קבוצת השליטה" בדירקטוריון, לבעלי תארים מחייבים יותר.

מחליפו של רודב הוא דמות שהייתה עד כה מאחורי הקלעים ומוכרת פחות לציבור הישראלי: נשיא קבוצת סבן, אדם צ'זנוף. לסגן היו"ר מונה דווקא אריה ותיק בתקשורת הישראלית, אלון שליו.

צ'זנוף בן ה-48, שכבר שנים מנהל עבור סבן את האופרציות הגלובליות שלו, מתקשורת באינדונזיה ועד נדל"ן מניב בארצות הברית, עבר עתה לקדמת הבמה, ולקח עליו את ההובלה, לצד המנכ"ל, חיים רומנו.

"זו ההתפתחות הכי טבעית, בנסיבות שנוצרו", אומרים בסביבות החברה, "כי אדם הוא הדמות הבכירה סביב שולחן הדירקטוריון ונציג קבוצת השליטה. כל מינוי אחר היה מוזר וטעון הסבר".

"הוא תותח-על"

יותר מ-15 שנה מכהן צ'זנוף בתפקידים שונים לצדו של סבן. ממש לאחרונה אמר סבן לאחד האנשים סביבו כי מבחנתו צ'זנוף, "הוא תותח על". מה הביא לצ'זנוף את התואר המכובד הזה? מי שמכיר את האימפריה של סבן אומר כי בעוד בעל הבית נותן לחזון שלו "לעוף לשמיים" ויש לו נכונות אדירה לקחת סיכונים, צ'זנוף הוא זה שמעבד את החזון האינטואיטיבי, נותן לו תוקף ושיטה ולא פעם "מונע ממני לעשות שטויות", כדברי סבן. במילים אחרות, לא רק השקעות מסובכות שהצליח צ'זנוף להוציא לפועל, אלא גם לא מעט השקעות שבלם ומנע.

חבר קרוב וותיק אחר של צ'זנוף הוא ינון קרייז, גם הוא מהישראלים לשעבר שגילה חיים סבן, וכיום מנכ"ל מייקר סטודיוז, אחת ממפיקות התוכן העיקריות ליוטיוב. "אנחנו חברים הכי טובים", מצהיר קרייז. "מאז ששנינו למדנו לתואר הראשון באוניברסיטת תל אביב (בבית ספר למינהל עסקים ע"ש רקנאטי). "הכרנו בנסיבות קצת מוזרות. הוא לא ידע מי אני, ואני לא ידעתי מי הוא, אבל שנינו נדלקנו על אותה בחורה וניסינו להתחיל איתה. בא בחור שלישי ולקח אותה, ואדם ואני התנחמנו זה על כתפו של זה, ונשארנו חברים עד היום".

"יש לאדם סבלנות יוצאת דופן, התמדה וירידה לפרטים, שמביאות אותו בסוף לתוצאה שהוא רוצה", אומר גורם המכיר אותו היטב. "יש לו יכולת מדהימה לוודא ששום דבר לא בורח בתהליך הרכישה. יש לו צ'ק ליסט והוא חוזר ובודק אותה. הוא עובד עם קבוצה מצומצמת של מקצוענים, כל אחד בתחומו - מימון, מיסוי, משפטים - צוות שמלווה אותו כבר הרבה שנים".

ומקורב לקבוצת סבן מוסיף: "גם אצל חיים וגם אצל אדם יש שילוב מאוד מיוחד של הצד האמריקני והצד הישראלי. הצד הישראלי מתבטא ביכולת להבין את העובדה שבארגון יש משהו שהוא מעבר למספרים, להבין את הנשמה של הארגון, ליצור קשר עם האנשים. הצד האמריקני הוא לעבוד בשיטתיות הכי קפדנית שאפשר להעלות על הדעת, כשהם בוחנים השקעה הם עושים זאת בסיוע הגופים הטובים ביותר, ובתהליך הזה ייווצרו חוברות עבות כרס על החברה, כולל פרק האומר למי החברה עשוי להימכר, מתי ולמה".

האם גם בספר שנוצר בתהליך הקנייה של פרטנר יש גם שם של קונה? ככל הנראה אין כזה, אבל ברור שסבן הוא משקיע שקונה כדי למכור ברווח. בסביבות החברה מדגישים כי סבן רואה בפרטנר השקעה לטווח ארוך, וכי הקבוצה סבלנית ותיתן לחברה ולרומנו את אורך הנשימה שהם צריכים.

הפן הישראלי בהשקעות של סבן הוא רק חלק קטן מפעילותה של הקבוצה. בין היתר היא מחזיקה ביוניוויז'ן, חברת המדיה הגדולה ביותר בשפה הספרדית בארצות הברית, בסלסטיאל טייגר, המפעילה ערוצי טלוויזיה באסיה, ב-MNC, חברת התקשורת הגדולה באינדונזיה ועוד. לצד עסקי התקשורת מחזיקה הקבוצה אופרציה גדולה של השקעות במאות מיליוני דולרים בנדל"ן מניב. עיקר הפעילות היא רכישת מבנים של הממשלה הפדרלית בערים שונות ברחבי ארצות הברית, שלאחר מכן מושכרים חזרה לממשלה.

מגל"ץ לסבן

צ'זנוף, כך מספרים בסביבות החברה, עמד על כך שאלון שליו, שעובד כבר עשר שנים בקבוצת סבן, ימונה לצדו לתפקיד רשמי כסגן יו"ר פרטנר, שכן הוא עצמו אינו מתגורר בארץ והפרשי השעות עם לוס אנג'לס גורמים לכך שלא יהיה זמין להתייעצות בשעות העבודה הרגילות.

שליו, 62, הוא דמות שונה למדי מצ'זנוף. הוא איש מדיה ותיק שעבר בצמתים הגדולים והחשובים של התקשורת בארץ. הקריירה של שליו שזורה גם באי הסכמות עם בוסים שונים ומאפיינת אותו דווקא אי היצמדות למקום אחד - עד שהצטרף לקבוצת סבן. שליו החל את הקריירה התקשורתית כסגן מפקד גל"צ. משם לקח אותו עמוס שוקן להיות בצוות ההקמה של עיתון חדשות, לצד יוסי קליין. שליו הביא עימו את שמואל נחושתן (אוקון), אולם כבר בשלב התכנון הם לא הגיעו להסכמה עם קליין והשניים פרשו. לאחר מכן ניסה להציל רשת מקומונים בשם רחוב ראשי, שהוקמה על-ידי קבוצת ההשקעות דנות, שאליה חברו אנשי עסקים מובילים כדוגמת דב לאוטמן, אולם זה היה מאוחר מדי והוא לא הצליח להצילה.

אבן הדרך הבאה הייתה ידיעות אחרונות. דב יודקובסקי, אז עורך העיתון שחיפש איך להצעיר את העיתון המזדקן, מינה אותו לעורך משותף (עם אילנה שבו המנוחה) של מקומון תל אביב, ולאחר מכן הפך אותו לעוזרו האישי. במקביל הקים שליו את חברת שח"ל יחד עם גיסו יורם אלרואי (השמועות טענו בזמנו כי יודקובסקי כעס עליו שלא הציע לו להצטרף כמשקיע). כאשר יודקובסקי הסתכסך עם המו"לים שלו בידיעות ופרש מהעיתון, גם שליו עזב והלך לנהל את שח"ל.

לאחר תקופה הרחק מהמדיה, הציעו לו ב-1993 להקים את חברת החדשות של ערוץ 2. שם נקלע ללא מעט ויכוחים עם הזכיינים, הן על רמת ההוצאות - למשל, שליו רצה שני מגישים וחלק מהזכיינים חשבו שזה בזבוז - והן על עצמאותה של חברת החדשות מול הזכיינים. שנתיים לאחר שהחברה הוקמה, פרש ממנה שליו.

שנה לאחר מכן, עם התפוצצות פרשת האזנות הסתר בידיעות, שבשלה נאלץ מי שהיה העורך הראשי אז, משה ורדי, לפרוש, ביקש המו"ל נוני מוזס משליו לבוא ולערוך את העיתון. כעבור שלוש שנים, בלי לטרוח להסביר, הוא ביקש ממנו לסיים את תפקידו. אולי היה לזה קשר לכך שבשלב ההוא, ורדי יכול היה לחזור למשרה, מה שאכן עשה.

התפקיד הבא היה סגן נשיא אחראי על תקשורת (סלולר, מדיה ואינטרנט) בדיסקונט השקעות, אז של רקנאטי. בכל אותה תקופה המשיך שליו להחזיק בשח"ל, וכיום הוא יו"ר החברה. הוא היה גם אחד מבעלי לוגיה, חברת תוכן סלולרי שהוקמה בעיקר כדי לספק תוכן כזה לסלקום, וכיום כבר אינה פעילה.

כאשר התלבטה קבוצת סבן בנוגע לכניסה לישראל וחיפשה אדם מקומי שיעבוד איתה, ינון קרייז, המיודד גם עם שליו, הציע להם להיפגש. הפגישה עלתה יפה וכאמור, כבר עשר שנים ששליו הוא חלק מהקבוצה.

סטיית תקן בפורטפוליו

לפני עשר שנים, ממניעים שאינם רק עסקיים, החליט חיים סבן שהוא רוצה להשקיע גם בישראל. הוא סימן לעצמו שתי מטרות. האחת בזק, והשנייה, "משהו שקשור לטלוויזיה". ההשקעה הראשונה הייתה רכישת 29% מקשת. מקורבים לחברה אומרים כי קשת הייתה מעין סטיית תקן בפורטפוליו ההשקעות של סבן. "בדרך כלל הקריטריונים שלהם להשקעות מאוד ברורים: נכנסים רק להשקעות בסדר גודל משמעותי, שכרוכות בהכנסת הון עצמי גדול, ולא מתפזרים על פני השקעות רבות מדי. קשת לא התאימה לאידיאולוגיה הזאת, מבחינת היקף ההשקעה, אבל טלוויזיה היא המגרש הטבעי של חיים סבן. זו הייתה איזו סטיית תקן שהיה בה אלמנט של רגש".

כשהגיעה העסקה שבה באמת חשק סבן, בזק (שנרכשה על-ידי קבוצת סבן-אייפקס-ארקין ב-4.3 מיליארד שקלים, וחלקו של סבן בה היה 45%), הוא נאלץ מסיבות רגולטוריות להיפרד מקשת. ארבע שנים לאחר מכן נפרד סבן מבזק בחיוך רחב, לאחר שנמכרה ב-7 מיליארד שקלים ועוד הניבה בדרך דיבידנדים. היו שחישבו שהרווח הגיע ל-300%.

מקורבים לקבוצה אומרים שלא הייתה להיטות למכור את בזק, פשוט הגיעה הזדמנות. שאול אלוביץ, שהשתתף בהתמחרות על פרטנר מול אילן בן-דב, הפסיד ונותר עם תאוותו - ועם כספו - בידו. "הם לא שמו את בזק על המדף. שאול אלוביץ פשוט הופיע ובמשא ומתן של 24 שעות נסגרה עסקה".

אחרי המכירה של בזק זרמו לקבוצה הרבה הצעות, אבל היא חיכתה להזדמנות משמעותית. "צ'זנוף הסתכל על פרטנר לפחות שנה לפני הקנייה", מספרים בסביבות החברה. כאשר הגיעה העת להתקדם, היה צריך לחשוב מה עושים עם אגרות החוב של בן-דב להאצ'יסון, שבזמנו העניקו לו מימון לרכישת פרטנר, ושאותן התקשה להחזיר.

"היו הרבה גורמים שהסבירו לצ'זנוף שאפשר לעקוף את הסינים (את האצ'יסון) ולעשות את העסקה ללא אישורם", מספרים בסביבות הקבוצה. "הוא הסתכל עליהם ולא הבין על מה הם מדברים איתו. הדבר הראשון שהוא עשה זה לעלות על מטוס, להיפגש עם ראשי האצ'יסון. הקבוצה מאמינה בניקיון ובשקיפות, ומי שלומד לעבוד מולם בכללים האלה מרוויח. כאשר אילן בן-דב הגיע למפגש הראשון עם צ'זנוף, הוא דיבר בגילוי לב מקסימלי על מצבו, שם הכול על השולחן, ומשם אפשר היה להמשיך".

"במערכות היחסים שלהם עם הנהלות החברות שהם רוכשים, הם רואים את עצמם כגורם שצריך לתמוך בהנהלה, בכל דרך אפשרית, אפילו נפשית. גם כשנכנסו לבזק וגם כשנכנסו לפרטנר היו הרבה שמועות איך או-טו-טו יחליפו את ההנהלה, והם לא החליפו. ובכל מקרה, גם חיים (סבן) וגם אדם התאהבו בחיים (רומנו), והם מעריכים את מה שהוא עושה בחברה".

אז נכון שקבוצת סבן היא קבוצה שתרצה לממש בסופו של דבר את השקעתה, אבל היא גם מעניקה לחברה יציבות וביטחון שבאים עם בעל בית שאין עליו לחצים להחזיר חובות ולמהר לממש השקעות. עכשיו, עם יו"ר וסגן יו"ר חדשים, נראה כיצד תתמודד פרטנר בשוק הלא פשוט של הסלולר, ערב הכניסה לדור הרביעי.

הכתבה המלאה - במגזין G