בבוקר הצעתי לש' שנצא סוף-סוף לשתות יחדיו את הקסטל 2004 שהוא שומר בשבילי כבר שנתיים, אחרי שהבטיח לפתוח אותו לכבודי לרגל מאורע רפואי משמח, שבניגוד למנהגי לא אפרט. הצעתי ושכחתי. אחרי ככלות הכול, ההצעה כבר עלתה אין-ספור פעמים ולא תליתי תקוות גם בפעם הנוכחית. ש' איש עסוק, ואני לא אוהב לנדנד.
בשבע בערב, שעות אחרי שהבנתי שזה לא יקרה, התקשרתי לי' ושאלתי אותו אם בא לו ללכת לשתות. המקום שהצעתי היה אותו מקום שהצעתי לש'. דקה לפני שחניתי מתחת לבית של י' הגיע הודעה מש': "שארד למרתף ואוציא את הבקבוק?".
כשי' ירד מביתו שאלתי אם גם ש' יכול להצטרף. הוא הסכים. עכשיו ככה. ש' וי' הם אנשים שאוהבים לדבר אבל שום דבר לא יכול היה להכין אותי לשיטפון הזיכרונות הקולינריים ששניהם, ובעצם גם אני, נסחפנו אליו. בתנאים האלה לא קל היה לאוכל שהוגש לנו לזכות בתשומת לבנו. אבל הוא התמודד בגבורה, והצליח מעל ומעבר למצופה.
בר יין הוא שמו של בר היין הממוקם בפינת הרחובות נחלת בנימין ומונטיפיורי. בר יין אינו מקום חדש, אלא שלפני כמה חודשים החליף המקום הסימפטי הזה ידיים והפך, ובכן, לבר יין אמיתי. כזה שתפריט היין שלו מצליח לגרום לך להתקשות עד מאוד לבחור. הבעיה הזו נפתרה חלקית עבורנו. בקבוק הקסטל 2004 שהביא ש' היווה את שיאו האדום של הערב. כדי לא להתחיל ברגל שמאל הזמנו לפני הקסטל בקבוק שבלי של ז'אן דורו מבציר 2010, יין לבן מופתי שהשתלב היטב עם הפתיחה הימית.
סביצ'ה האינטיאס הוגש עם רצועות קישואים דקות ועגבניות שרי מתובלים בבזיליקום, בלימון ובשמן זית, והיה מופת של עדינות ואיפוק מבלי לוותר על הבעיטה הקטנה שיודע להעניק לך דג ים טרי וטוב. המשכנו במנת תמנון צלוי עם תפוחי אדמה, מנגולד, שום, צ'ילי ועם עגבניות. מנה כפרית וגסה במתכוון, כמו שצריך להכין כל תמנון שהוא, לטעמי לפחות. זה הכניע אפילו את ש', שחזר כמה ימים לפני כן מצפון ספרד ואכל שם תמנון נהדר. גם אותנו כמובן.
עוד מנת דגים הייתה שתי פלמידות בנות מאתיים גרם כל אחת, שניצלו בשלמותן על הגריל והוגשו עם פלחי לימון ותו לא. לדוג פלמידה במשקל כזה הוא סוג של פשע מלחמה ימי. אלא שאחרי כמה כוסות יין קשה היה לסרב למה שהתגלה כשיאו של החלק הימי. ואיך לא. דג טרי בלי שום קישוטים מיותרים הוא אחד הדברים הכי מענגים שיכול אדם לאכול.
עברנו אל היבשה, וחלקנו טרין חזיר וטרטר שייטל. כמו התמנון לפניו, גם הטרין היה גס וכפרי כמו שצריך, עטוף בדפי בייקון ומתפוצץ בשלל טעמים. הטרטר לא פיגר אחריו, והציג שילוב טעמים מרתק של בשר בקר, צלפים ואנשובי, וגם כמה תוספות מפתיעות כמו שומר טרי קצוץ, עגבניות מרוסקות טריות ועשבי תיבול.
הבעלים החדשים, של בר יין ובראשם השף עומר בן-גל, שהספיק לכהן כשף של מסעדת ליליות במשך כמה שנים, לא טרחו לשפץ או אפילו להחליף את התמונות לפני שהחליפו את תפריט האוכל והיין. ש' טען שנחמד לראות מישהו שלא דחוף לו לשפוך 2 מיליון שקלים על מסעדה קיימת, רק בשביל להודיע לעולם שעכשיו היא שלו. הרבה יותר חשוב, גם בעיניי, הוא השדרוג הניכר באוכל, שגם קודם לא היה רע בכלל. האוכל של בן-גל הוא אוכל פשוט אבל לא פשטני, כמעט גס אבל לא גס רוח. אוכל נשמה אמיתי. תפריט היין שבנה עבורו אבירם כץ, הסומליה-כוכב רוק של מסעדת טוטו הוא אחד מתפריטי היין הכי מרתקים שיצא לי לפגוש בישראל. והתמחור ההגון עד מאוד רק משלימים את התמונה. ובקיצור, בר יין הוא יופי של מקום.
בר יין
פרטים: מונטיפיורי 36 (פינת נחלת בנימין) תל אביב, טל' 03-5102923, א'-ש' 01:00-19:00
מחירים: סביצ'ה אינטיאס - 62 שקלים, שתי פלמידות על הגריל - 68, טרין חזיר - 56, תמנון עם תפוחי אדמה - 74, טרטר שייטל - 48, שאבלי ז'אן דורו 2010 - 200 שקלים
השורה התחתונה
יקר, אבל שווה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
