שירת נצח: אריק איינשטיין הותיר חלל ענק - מזל שיש לנו את השירים

הוא היה שם תמיד, אריק איינשטיין, עם קול הבריטון העמוק ובבואת קומתו הזקופה. נישא על גלי האתר, או על כנפי זיכרונכם. לאן שלא תיסעו, הוא שם. למוזיקאים יש נטייה לשמור על הקצב עם הרגל. איינשטיין עשה זאת עם ניע סנטר כלפי מעלה. מביט לכם בעיניים. נוגע בכל אחת ואחד, עם הישירות שלו, הרגישות לאמת, הכנות. הוא שר שירים שמתעדים תקופות בחיינו, תקופות הצבועות בגוון קולו העמוק, ובלי משים, הוא משכנע אותנו שאנו חלק מהארץ הזו. ועד אתמול היה אריק איינשטיין אגדה ישראלית כה נוכחת. סמל נצחי. ככזה, קשה להעלות על הדעת שהוא ימות מתישהו. מישהו אמר לא מזמן, כי אדם נאסף אל אבותיו כשהמוזיקה עוד בלבו. אמש, קיבל המשפט הזה משנה תוקף.

התגובות על מותו מרגשות. חברים כזרים חוזרים מדגישים את הצניעות שלו, את הכנות. מסתבר שגם היום, בעידן פולחני האגו, התכונות האלו עדיין חשובות ומוערכות.

איינשטיין לא ניסה להיות מי שהוא לא. הוא דיבר וכתב באותה ישירות.

"הוא כותב מכתב,

היא עונה שלושה

ככה זה הולך תמיד.

הוא שולח שיר

היא מוחה דמעה

מישהו שר את זה קודם".

(שיר של אחרי מלחמה)

"איינשטיין הוא ארץ ישראל הישנה והטובה", אומרים העיתונאים, כשם שאומרים מכריו. אם אנחנו כל-כך מתגעגעים לארץ ישראל הישנה והטובה, איך זה שכל כך מהר התרחקנו ממנה?

היום, נדמה ש"כל אחד רוצה להיות כוכב" - שיר שכתב והלחין שלום חנוך, והוא מבצע אותו עם איינשטיין באלבום "מוסקט" (1999). זה היה שיתוף הפעולה האחרון בין השניים, שנחשב לכישלון מסחרי ואמנותי, אף שהניב שירים נפלאים, ביניהם "אם הייתי", "גיטרה וכינור".

בסוף השבוע היה אמור איינשטיין לפרסם את טורו הראשון במוסף סוף השבוע של "מעריב". "רק שלא נשתעמם", אמר לתקשורת במעמד הצטרפותו לעיתון. בשישי הקרוב, יפרסם "מעריב" את טורו הראשון והאחרון, שאותו עוד ליטש אמש, בשעותיו האחרונות. ואז, בשעת לילה מאוחרת, פרסם אהוד בנאי בעמוד הפייסבוק שלו מילות יגון: "אין מילים כרגע, רק צער כל-כך גדול, וסיפור אהבה בן יותר מארבעים שנה, פסקול חיים, שיר געגועים...מחר השמש תזרח ובערב נדליק נר ראשון של חנוכה, אבל זה לא יהיה אותו הדבר בלי האיש הנפלא והאהוב הזה. יהי זכרו ברוך".

"לצרפתים היה את איב מונטאן, לאמריקאים היה את פרנק סינטרה, לנו היה את אריק איינשטיין", ספד בדמעות שלמה ארצי, אמש, בתום הופעה שנקטעה עם היוודע על מותו של איינשטיין. הקהל החל לשיר את "האיש ההוא", וארצי לא יכול היה לדמעות. חדשות ערוץ 2, שמיהרו למועדון ה"זאפה", מצאו את ארצי שבור. "ישראל נראתה כמו אריק איינשטיין", אמר. "הוא באמת היה מלך. הוא היה הסמן שלנו. אני זמר בזכותו. הייתי שר אותו בגיל 16 כשהייתי על המרפסת, הלכתי לראות אותו בגיל 18. וזכיתי לשיר איתו את השיר האחרון שלו- "חוזרים הביתה". זה זכות בחיים".

התכוון לכל מילה שהוא שר

תחנות חייו של אריק איינשטיין עוטפות פרקים שלמים בהיסטוריה ובתרבות הישראלית. בנעוריו, היה ספורטאי מצטיין - אלוף הארץ לנוער בקפיצה לגובה. בעונת 1954-1955 שיחק בקבוצת הבוגרים של הפועל תל-אביב בכדורסל. רק בזכות עקשנותו של אביו התגייס ללהקת הנח"ל. אורי זוהר וחיים טופול, הם שבחנו אותו, ובחרו עבורו את הביצוע הבלתי נשכח לשיר "רוח סתיו". עם שחרורו הצטרף ללהקת בצל ירוק, שכללה את יהורם גאון, חיים טופול וזהרירה חריפאי. טופול אמר עליו היום: "פשוט חבל עליו נורא, אין לו תחליף. הוא היה אחד הזמרים הגדולים בישראל. הוא שר שירים, שר מהלב, כתב חלק מהם. התכוון לכל מילה שהוא שר. אין זמרים כאלה היום. ברמה האישית אהבתי אותו מאוד".

במקביל להופעות עם הלהקה, איינשטיין הופיע בתיאטרון "הבימה". ב-1960, הוציא תקליט ראשון, מיני-אלבום שכלל את שירה של נעמי שמר "העיר הלבנה". כבר אז היה כוכב גדול. בשנת 1964 חבר לבני אמדורסקי וליהורם גאון, יחד הקימו את להקת "שלישיית גשר הירקון", שממנה יצאו להיטים חוצי-זמן, ביניהם "אהבת פועלי בניין", "כשאור דולק בחלונך", "העיר באפור", "לילה בחוף אכזיב" ו"סימן שאתה צעיר". בתום ההקלטות החליף ישראל גוריון את יהורם גאון. "הוא הפרנק סינטרה שלנו, פשוט איש ענק", אמר הבוקר גוריון. "אני עדיין לא מעכל את זה, קיוויתי כל הזמן שיודיעו שמצבו הוטב. היה לו קול אדיר. הוא תמיד השתמש בו במינון, תמיד נתן כבוד למנגינה ולמילים. הייתה לי תקופה נהדרת איתו כשעבדנו יחד בשלישיית גשר הירקון עם ג'וזי כץ ושמוליק קראוס. עברנו כברת דרך ארוכה ביחד. דיברתי איתו לפני כמה חודשים ואני כל-כך מצטער שלא הייתי איתו יותר בקשר בתקופה האחרונה. פתאום אני מבין שלא לעולם חוסן".

עוד בשנה זו (1964) שיחק איינשטיין בסרטו של אפרים קישון, "סלאח שבתי", שם שר עם גאולה נוני את הדואט "לי ולך", והחל את הקריירה שלו כשחקן קולנוע מוערך, במקביל לקריירת שירה מוצלחת.

אחרי שהתפרקה השלישייה, ב-1966, הוציא איינשטיין את אלבומו הראשון המלא, "שר בשבילך", מתוכו השיר "הלילה הזה". בהמשך אותה שנה חבר לשני זמרים לא מאוד מוכרים - שמוליק קראוס ובת זוגו דאז ג'וזי כץ, יחד הקימו את להקת "החלונות הגבוהים". הלהקה הנפלאה הזאת הוציאה אלבום יחיד, הנושא את שמה. האלבום, שהושפע מאוד מהביטלס, היה להצלחה גדולה, ונחשב עד היום כאחד האלבומים הישראליים החשובים והטובים בכל הזמנים.

"למדתי הרבה מהאישיות שלו", אומרת היום כץ. "הוא היה אדם ישר, אמיתי, צנוע. הרבה כבוד יש לי אליו. אובדן גדול יש לי בלב, לכל המדינה - לא רק לי. הוא היה רגיש מאוד וטוב לב, איש מצחיק וחבר טוב. צר לי מאוד, לא מגיע לנו לאבד אדם כזה".

באותה שנה (1967), מפגש עם יוצר צעיר ומחונן בשם שלום חנוך, הוליד שותפות וחברות אמיצה, ולא מעט יצירות מופת. חנוך הלחין את כל שירי האלבום "מזל גדי" (1968), כמו גם את שירי האלבום "שבלול" (1970), שיצא בעקבות הסרט "שבלול", אסופת שירים ומערכונים של חבורת "לול" המיתולוגית, שהוקמה על-ידי אורי זוהר, אריק איינשטיין וצבי שיסל. אחרי שעבדו יחד על האלבום הרביעי של איינשטיין "פלסטלינה" (1970), חנוך נסע לנסות מזלו בחו"ל, ואיינשטיין המשיך לשתף פעולה עם אמנים מוכשרים כמו מיקי גבריאלוב, יוני רכטר, שם טוב לוי ויצחק קלפטר. במקביל, שיחק בסרטי קולנוע אותם כתב וביים חברו אורי זוהר, עד שהאחרון חזר בתשובה.

שירת נצח

בשנים האחרונות איינשטיין היה פעיל פחות מבחינה מוזיקלית. גם כשפעל, לא עלה בידיו לשחזר את הצלחותיו מעשורים עברו - משנות ה-60 ועד שלהי שנות ה-80. אלבומיו האחרונים כמעט ולא מכרו, אף שמפעם לפעם הושמעו שירים מהם בתחנות הרדיו. נכון יהיה לומר כי שני אלבומיו האחרונים, "רגעים" (2006) עם לחנים של פיטר רוט, ו"כל הטוב שבעולם" (2007), עם לחנים ועיבוד מוזיקאלי של גיא בוקאטי, חסרו את המלודיות המופלאות שאיינשטיין העניק בהן ייחוד והטביע בהן נופך אציל. בוקאטי הפך לבן טיפוחיו של איינשטיין, ומאז יציאת האלבום התחזק הקשר המקצועי ביניהם. ב-2011, שר איינשטיין את "עכשיו כשאתה כאן", שכתב והלחין בוקאטי, בעקבות חזרתו של גלעד שליט מן השבי.

אין במוות נחמה. איינשטיין יחסר לכולנו. אך השירים שאיינשטיין השאיר אחריו, בהם שירים שכתב, כמו "אני ואתה", "סע לאט", "עוף גוזל", "סן פרנסיסקו", "למה לי לקחת ללב", "מה איתי", "שביר", "כמה נעים", ימשיכו ללוות אותנו, ובמובן מסוים, הוא תמיד יהיה שם. תהא שירתו שירת נצח.

 אריק איינשטיין / צילום: משה שי

 אריק איינשטיין / צילום: אלון ג'ראר