חי בסרט

זוכרים את הפוסט שהעליתי על קלינט איסטווד והנמלים? על התעשיינים שחוששים משביתה, מטיפים לממשלה להיכנע ומתנהגים כמו בני ערובה?", כתב השבוע שר התחבורה ישראל כ"ץ בדף הפייסבוק שלו, והוסיף: "שמעתי את דבריו של נשיא התאחדות התעשיינים שהודה לראשונה ש'השירות בנמלים הוא מתחת לכל ביקורת, שנמאס להם לתפקד באי-ודאות ושהפתרון היחיד הוא תחרות'.

שמחתי ואמרתי לעצמי: ממש כמו במערבונים. אחרי ניצחון הרפורמה והסרת איומי השביתה, התעשיינים כמו תושבי העיירה, מצטרפים".

נשיא התאחדות התעשיינים, צביקה אורן, אכן אמר את הדברים במהלך נאום שנשא בכנס התעשייה, במושב שעסק ביחסי העבודה במשק. אלא שמי שנכח באותו מושב, וזה לא כולל את השר כ"ץ, יודע שאורן אמר שם עוד כמה דברים שכנראה פחות משרתים את "תיאוריית המערבונים" של שר התחבורה. אורן אמר שם בין היתר: "אנחנו לא מסכימים שאף צד יתלהם, לא הממשלה עם 'משלי החיות' ולא ההסתדרות עם האיומים. שהממשלה תגיד מה המהלכים שהיא מתכננת, באיזה תקציבים, ומה הפעולות שהיא נוקטת בהן למען מזעור נזקים".

במשלי החיות, מתכוון אורן לאחת ההתרסות של כ"ץ, כשהצהיר לפני מספר חודשים: "אם אני צריך להמר על המאבק ברפורמה בין הכלב שלי צ'אבי לבין עופר עיני או אלון חסן, אני מהמר על צ'אבי בהליכה".

למעשה, נשיא התעשיינים יצא מגדרו כדי לשבח את ההתנהלות של בית-הדין הארצי לעבודהבסוגיית הנמלים, שלדבריו "חסכה לתעשיינים הרבה מאוד כסף". ביה"ד קבע, כי זכותה של המדינה להקים נמלים חדשים, אולם חייב את המדינה לפתוח בהליך הידברות עם עובדי הנמלים בלי לעצור את מהלכי הרפורמה. בד בבד, ביה"ד מנע פעם אחר פעם שביתה, אף שפעמיים קבע עקרונית כי לעובדים עומדת זכות השביתה. והנה, מי שפנה לבג"ץ נגד הפסיקה הזו של ביה"ד לעבודה הוא "קלינט איסטווד שלנו", ישראל כ"ץ. בג"ץ, יצוין, דחה את העתירה.

התעשיינים אינם בגדר תושבי עיירה מפוחדים. מי שמכיר את צביקה אורן יודע שאי אפשר להגיד עליו שהוא אדם מפוחד. תעשיין ותיק הגדיר אותו כ"קצין פולני", טיפוס קשוח שלא מהסס להגיד את מה שהוא חושב.

אורן חזק ומגודל לא פחות מכ"ץ, אבל ההבדל ביניהם הוא, שכ"ץ משחק בכסף של מישהו אחר. בכנס שבו אורן אמר את הדברים שהגיעו לעמוד הפייסבוק של שר התחבורה, כ"ץ נתפס בעיני המשתתפים כפירומן, כמי שמנסה לעשות הון פוליטי על הגב שלהם. כשעו"ד נחום פינברג ניסה לגונן מעט על עמדת השר, בכירי התעשיינים בקהל קטעו אותו.

בשבוע שעבר, 13 דקות לאחר שהתחילה הפגישה בין כ"ץ ליו"ר ההסתדרות עופר עיני, בעניין הרפורמה בנמלים, מסביבתו של כ"ץ כבר העבירו מסרים לעיתונאים שלפיהם עיני היה זה שביקש את הפגישה משום שהוא בעצמו חושש משביתה. ל"סביבתו" של כ"ץ היה חשוב להשפיל את יו"ר ההסתדרות, בשעה שהתעשיינים ה"מפוחדים" קיוו שהפגישה הזו תניב ערוץ הידברות רציני ופרודוקטיבי.

מעניין ש-4 שעות קודם לכן, כ"ץ כבר הצהיר בפייסבוק על מה הוא ידבר בפגישה ועל מה לא. אין פלא אם כך שהפגישה הזו לא הניבה שום בשורה ממשית, זולת תחושת עלבון של עיני שקרא באתרי החדשות את הכותרות שבישלו אנשיו של השר.

המציאות היא לא מערבון

זו לא הפעם הראשונה שכ"ץ תוקע במקום לקדם. בכירים ברכבת ישראל התעקשו בשיחות סגורות כי כ"ץ פגע במכוון במו"מ שהתנהל לפני כשנתיים בין הנהלת הרכבת להסתדרות על הרפורמה בחברה. כ"ץ כינס מסיבת-עיתונאים חצי שעה בלבד לפני פגישה עם עיני בסוגיית הרכבת, שבה הוא תקף את התנהלות הוועד והכריז על אולטימטום של שבועיים, שבסופם יחתום על הסכם חד-צדדי עם חברה בינלאומית שיביא להפרטה משמעותית במערך התחזוקה של הרכבת.

ככה לא נוהגים לפני פגישה, אמרו אז בהסתדרות, והפגישה התפוצצה בתוך דקות ספורות.

אם לשפוט על-פי ההיסטוריה של הרכבת, הרפורמה תיחתם בסופו של יום, למרות הכול. השאלה היא - אם גם הפעם האדמה תישאר חרוכה, ומי מרוויח מזה ששר התחבורה חושב שהוא קלינט איסטווד.

המציאות אינה מערבון, לפעמים זה סתם סרט רע.