עוד הזדמנות להיזכר

"פול מקרטני באמת מת", יום חמישי 23:00, ערוץ 8

אי-שם בשלהי שנות ה-70, שידר יואב קוטנר תוכנית בשם "פול מקרטני מת". בעידן של לפני האינטרנט, תיאוריות קונספירציה נאלצו להתאמץ קצת יותר כדי לכבוש את דמיונם של המונים מסביב לעולם. בתוכניתו הביא קוטנר את מגוון ה"הוכחות" למותו של פול מקרטני "המקורי" ולהחלפתו בידי בחור בשם בילי שירז.

אם השם הזה נשמע לכם מוכר, זה מפני שהוא מוצג בסוף השיר הפותח את התקליט "סרג'נט פפר", שעל-פי אותה תיאוריה הוא בעצם תקליט זיכרון למקרטני המקורי (ויש כמובן שלל "הוכחות" לכך על גבי עטיפת התקליט).

כמדומני, קוטנר זכה על התוכנית ההיא בפרס מפקד גלי צה"ל, אך בסדרה "מסע הקסם המסתורי" שיצר מאוחר יותר, בתחילת שנות ה-80, הוא הקדיש פרק מיוחד שמפריך אחת לאחת את טענות התיאוריה המוזרה ההיא.

אין ספק כי גורם הזמן שחלף מאז נפוצה התיאוריה ההיא, ב-1969, הפך לראיה חשובה בטיעוני הנגד: גם אם ניקח לרגע את "הראיות" ברצינות, קשה להאמין שכמעט 45 שנים אחרי, יצליח מישהו מהמעורבים לשמור סוד נורא כל-כך בבטן, במיוחד שחשיפתו תהיה שווה הון.

עדין יש מי שמתעקש, כמו שתוכלו לראות בתוכנית הזאת שלמרות חוסר תקפותה המדעית, תסקרן את מעריציה של הביטלס.

אלי, אלי

"מציצים", יום שישי 21:30, ערוץ 1

את הסרט הזה שידרו לא מעט מאז נושע דבר מותו של אריק איינשטיין, אבל שידורו במשבצת הסרטים הישראלים של ערבי שבת בערוץ הראשון, היא עוד הזדמנות להיזכר בכישרון המשחק של אריק איינשטיין, אבל אולי יותר מכך - לסיבות שבשלן התנחל בלבבות.

סצנת הפתיחה לבדה תספיק לכך: אלי (איינשטיין) הוא גיטריסט בלהקת מועדונים שבעת הופעה שלה פורצת במועדון קטטה. אלי כמובן מושך החוצה את דינה היפה (מונה זילברשטיין), פוקד על נהג המונית לנסוע בלי לחכות לסולן ופוצח ב(עוד) לילה של הוללות בצריף של גוטה (אורי זוהר), כשבבית מחכים לו מלי אשתו (סימה אליהו, מאתמול - אלמנתו) ואסנת, ביתו הקטנה. הסרט המצחיק הזה מספר סיפור עצוב למדי: אלי היפה והמוכשר לא מצליח ליהנות ממה שיש לו (אישה אוהבת ומשפחה), או להתפרנס כראוי כמוזיקאי. את החלומות שלו הוא מנתב להקמת מועדון במרתף המסעדה של אלטמן (בן זאב), אבל מלבד לבגוד באשתו ולשתות "קצת קפה בתוך הקוניאק" הוא לא עושה דבר כדי להיחלץ ממעגל הקסמים.

גוטה, לעומתו, הוא כבר דמות טרגית של ממש: נעדר היופי והקסם של חברו, הוא חי חיי חופש-לכאורה בצריף שלו, מבלה עם אבי ודובידק'ה שגילם כמחצית מגילו, מציץ למלתחות שעליהן הוא שומר, חוטף מכות ממקס, המציל האגדי, מנסה לכפות את עצמו על דינה ומאוהב ברותי הזונה (שלקראת סוף הסרט מתברר שהיא מתרועעת אפילו עם אלטמן הקטן). סרט מצחיק-עצוב ששזור בכמה אלמנטים אוטוביוגרפיים ושעדיין מהלך עלינו קסם על אף ואולי בגלל מרחק השנים.

באמת איך?

"איך פגשתי את אמא" - עונת סיום, שבת 19:05, "יס קומדי"

תודה לאל, בעוד כמה שבועות זה ייגמר, ונוכל לדעת איך פגש טד מוסבי, הצעיר שהפך לארכיטקט ולפרופסור, את אימם של שני ילדיו שמופיעים מדי פעם בסדרה כדמויות מהעתיד, 2020, כשאביהם מספר להם כיצד פגש את אימם.

כבר מתחילת העונה הראשונה של הסדרה הזאת, היה ברור שנראה בה כמעט הכול מלבד הסבר לשאלה שבשמה. במשך עונות ארוכות (לפחות לגבי העונה שעברה, צריך להוסיף "ארוכות מדי"), היה נדמה כי התשובה לשאלה הזאת היא "רובין", כלומר רובין שרבטסקי הקנדית, מגישת טלוויזיה בניו-יורק שהייתה בת זוגו של טד לפני שהפכה לאקסית מיתולוגית שלו (ומאוחר יותר גם של ברני, ניל פטריק האריס המוכשר, שלמרות שבחייו הפרטיים הוא הומוסקסואל מוצהר, משחק בהצלחה תפקיד של רודף נשים אובססיבי), למרות שבפני הילדים היא מוצגת כ"הדודה רובין".

משלימים את החבורה מרשל וליל, זוג מאוהב מאז ימי הקולג' שמתמודדים עם לידת בנם הבכור.

אחרי 6 עונות תיפתר הפעם התעלומה, וכולנו נדע האם אכן רובין הייתה כל העת "האחת" - או שמא גם אנחנו עדיין לא פגשנו את האמא שבשם הסדרה.