הרקע: בשנים האחרונות כתבנו על מגוון חברות שעוסקות במדידה רציפה ולא פולשנית של גלוקוז בדם. עד היום, אף אחד לא הצליח למצוא לבעיה הזו פתרון משביע רצון. גלוסנס החליטה לגשת לבעיית המדידה הרציפה בצורה אחרת.
החברה, שהוקמה בתוך קרן רינבאו, אשר מקימה חברות על בסיס המצאותיו של יזם הבית יוסי גרוס, פיתחה מד סוכר פולשני בהחלט, אך תכננה אותו באופן שבו הפולשנות שלו, לא תפריע למשתמש בשגרת חייו.
בועז בריל, ד"ר לפיזיקה ממכון ויצמן ובעבר סמנכ"ל הפיתוח של חברת נובה מכשירי מדידה, נבחר לנהל את החברה, למרות שלא צבר ניסיון בניהול חברות מכשור רפואי, משום שאחד האתגרים במדידת גלוקוז, בהקשר של סוכרת, הוא לקבת תוצאות מדויקות, ובכך בדיוק התמחה בריל בנובה.
השוק: חולי סוכרת דוקרים את עצמם 7-8 פעמים ביום כדי למדוד סוכר. אידיאלית הם היו רוצים לדגום יותר, אבל כמה אפשר לדקור? הפתרון ההגיוני הוא מד סוכר רציף, ללא דקירות, אבל "זה אתגר מאוד גדול, כי במדידה לא פולשנית הסיגנל מאוד חלש, מאוד עקיף", אומר בריל, "אין כאן מדידה ישירה של הסוכר, אלא של מדדים שמושפעים מן הסוכר, כמו צבע הדם או אופן תנועת הדם. במעבדה מוצרים כאלה עובדים, אבל ברגע שמגיעים למדידה בשטח, מגלים שקשה למדוד דרך עור מזיע, בעובי משתנה. הביולוגים לא תמיד מבינים שמדידה קצת לא מדויקת, יכולה להפיל מוצר".
אופציה אחרת היא מחט המוחדרת לתוך הגוף של החולה באופן קבוע, ומפיקה בכל כמה דקות דגימת דם. שלוש חברות כבר משווקות מוצר כזה, אבל הצלחתו מוגבלת. מעבר לאי הנוחות במחט שחציה בחוץ וחציה בפנים, מסתבר שהמדידה עדיין לא מדויקת מספיק, אלא אם מכיילים אותה פעמיים ביום בדקירה. "בשל אי הנוחות, רוב הסוכרתיים לא משתמשים במכשיר", אומר בריל.
המוצר: המוצר של גלוסנס הוא מכשיר מושתל מתחת לעור שדרכו עובר הדם של המטופל ורמות הסוכר בו נמדדות באופן ישיר. המכשיר הוא שבב קטן, שמושתל בפרוצדורה זעיר פולשנית, בהרדמה מקומית."ההיגיון למכשיר מושתל הוא רק אם הוא יכול להחזיק הרבה זמן, לפחות שנה, כי אחרת תהליך ההשתלה, למרות שהוא אינו כואב כמעט, יהיה תובעני מדי עבור המטופלים", מסביר בריל.
אורך חיי הסוללה לא רלוונטי, משום שניתן להטעין אותה מבחוץ. "האתגר קשור לכמות החומר המגיב עם הסוכר כדי לעשות את המדידה. כל כמות של חומר מגיב שנשים בתוך המכשיר, תיעלם לאחר כמה ימים או שבועות".
כאן מגיעה ההברקה של ממציא הטכנולוגיה יוסי גרוס - לייצר את החומר הפעיל בתוך הגוף. "תא חי הוא בית החרושת הכי טוב בסביבה", אומר בריל, "אנחנו משתילים בתוך החיישן שלנו תאים חיים. הם לא באים במגע עם התאים החיים של הגוף, כך שהם אינם משפיעים על הגוף ואינם נפגעים מן המערכת החיסונית, אבל כשהדם עובר דרך המכשיר, הוא מזין גם את התאים הללו בסוכר, חמצן ומים ושומר אותם בחיים. התאים הללו יודעים למדוד סוכר ולשדר את המדידה החוצה".
- יש דוגמאות לכך שאפשר להחזיק תאים חיים שמוזנים על ידי הגוף אבל מנותקים ממנו?
בריל: "כן. ישנה חברה אמריקנית שנמצאת בשלב III של הניסויים הקליניים במוצר שהינו שתל תוך עיני שבו משולבים תאים חיים, וגם הוא חשוף לדם ממנו מוזנים התאים, אבל מוגן ממערכת החיסון".
גיוסי הון: החברה גייסה עד היום כמה מיליוני דולרים מריינבו וממספר משקיעי אמריקניים, פרטיים וקרנות.
שלב בפעילות: עד היום בוצעו ניסויים בבעלי חיים, במכשיר חצי-מושתל. "אנחנו לא יכולים עדיין לומר 'יש לנו מכשיר אמין', כי בשביל זה הוא צריך להיות גמור. אני יכול לומר שאני מספיק משוכנע ביכולות של הטכנולוגיה ואני חושב שזו הזדמנות שצריך למצות אותה", אומר בריל. "אם נצליח, ואין כרגע סיבה לחשוב שלא, זה יהיה דבר אדיר, שאין לו תחרות. זה לא הסטארט-אפ שיעשה את האקזיט מחר בבוקר. אבל שוק הסוכרת הענק שווה את ההשקעה".
השלב הבא:"להערכתנו אנחנו צריכים רק עוד כמה מיליוני דולרים כדי להגיע לאישור שיווק באירופה".
גלוסנס
שנת הקמה: 2007
תחום פעילות: מדידה רציפה של רמות הסוכר בדם
מנכ"ל: בועז בריל
משקיעים: קרן ריינבו ומשקיעים פרטיים
גיוסי הון: מיליוני דולרים בודדים
מקור: IVC-Online
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
