דיון הפופולרי בנושא מצוקת הדיור - הפוליטי, החברתי, האקדמי והתקשורתי - חושף רבדים שונים של צרכים ושל מצוקות. ויכוחים רבים ניטשים סביב השאלה מה הוא הפתרון המיטבי ואילו סוגיות דורשות טיפול תחילה: מעמד הביניים? הזוגות הצעירים? או דווקא האוכלוסיה החלשה ביותר?
קבינט הדיור מוכיח שהכוונות להוביל לשינוי קיימת. זו הזדמנות ליישם ולשלב מגוון הצעות לכדי תוכנית פתרונות משולבת, שתדאג לכלל המצוקות.
התחדשות עירונית: קודם בונים ואח"כ מפנים
אחד החסמים העיקריים במימוש פרויקטים של פינוי בינוי הינו הקושי בתקשורת בין הדיירים ליזם ובינם לבין עצמם. לכך נוספים התארכות הליכי תכנון, חוסר ודאות ועיכובים ביורוקרטיים אחרים. כעת החליטה הממשלה לקחת היוזמה לידיה. קבינט הדיור אישר הצעה חדשה של שר השיכון אורי אריאל ומנכ"ל משרדו שלמה בן אליהו, ולפיה התהליך יהיה הפוך ובניהול המדינה, במודל שנקרא "בינוי פינוי בינוי".
על פי התכנון, משרד השיכון יאתר פרויקט של פינוי בינוי, הנמצא בסמיכות לקרקע בה ניתן לשווק דירות. בשלב הבא המדינה תוציא מכרז על אותה קרקע ותתחייב לרכוש כמחצית הדירות במחיר קבוע מראש. היזם עצמו יוכל לשווק רק מחצית מהדירות. בסיום בניית הדירות החדשות, יעברו דיירי הבניינים הישנים לפרויקט החדש ויעבירו לידי המדינה את זכויותיהם בדירות הישנות. לאחר מכן ייהרס המתחם הישן ויפורסם מכרז חדש על הקרקע שבו עמד, ועליה ייבנו דירות חדשות שאליהן יועברו דיירים ממתחם ישן אחר, וכך הלאה. מדובר בראייה תכנונית כוללת, שתגובה בקיצור זמני התכנון ושינוי בהיתרי בנייה. בנוסף, לדיירים תהא ודאות מלאה, בכך שיעברו לדירה חדשה.
על פי התכנון, מי שינהל את הפרויקטים הללו עבור המדינה הן החברת המשכנות דוגמת עמידר, לה יש ניסיון רב בהתנהלות מול דיירים וניהול נכסים ופרויקטים. חשוב לא פחות היא העובדה שחברה כמו עמידר פועלת מתוך ראייה לאומית, ולא כלכלית, כך שביצוע הפרויקט יובטח.
בנייה חדשה: אחוז לדיור הציבורי
כ-2,500 זכאים ממתינים כיום לדירה בדיור הציבורי. מדובר במשפחות ובאנשים שעומדים בקריטריונים לקבלת דירה, אך נאלצים להמתין לעתים שנים עד קבלתה, בשל מלאי דירות שהולך ומצטמצם. בעשור האחרון נמכרו למעלה מ-40 אלף דירות ציבוריות במסגרת מבצעי מכר של המדינה, אך במקומן לא נבנתה ולו דירה אחת. במקביל, הוקשחו הקריטריונים לזכאות כך שבמספר הממתינים לא חל שינוי משמעותי, אך ההערכות הן שבפועל מספר הנזקקים גבוה הרבה יותר.
פתרון שהתייחס לראשונה להגדלת מלאי הדירות הגיע לפני שנה בדמות הצעת חוק הדיור הציבורי (הגדלת המלאי), או בכינוי המוכר "חוק חמשת האחוזים". העיקרון פשוט: 5% מכלל הדירות שייבנו בכל הארץ, בכל פרויקט - מקרית שמונה ועד אילת - יועברו למדינה ויוקצו לטובת הדיור הציבורי בתמורה להנחה בשיעור דומה לה יזכה הקבלן על הקרקע. ההצעה זכתה לתמיכה רבה מצד ארגונים חברתיים, חברי כנסת והתאחדות הקבלנים, אך בסופו של דבר לא עברה בוועדת שרים לחקיקה בממשלה הקודמת. לאחרונה בוחנת ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, אחת מיוזמות החוק המקורי, את הגשתו מחדש.
היתרונות ברורים. מדובר בהגדלת מלאי הדירות בכ-1,500 עד 2,000 דירות ציבוריות מדי שנה. הדירות החדשות לא ידרשו תקציבי אחזקה, כפי שמחייבות היום הדירות הציבוריות הישנות. בנוסף, להבדיל מטעויות העבר בהן התרכז הדיור הציבורי במתחמים מוגדרים, הדירות יפוזרו בכל חלקי המדינה וימנע מצב של ריכוז שיכונים חלשים בערים מסוימות. ולבסוף, החוק אינו דורש הוצאה תקציבית.
גם אם מדיניות הממשלה פונה בעיקר לסיוע בשכר דירה, המציאות מספרת שאלפים העומדים בקריטריונים עדיין ממתינים לדיור ציבורי ואין ספק שיישום החוק ישחרר פקק גדול.
חוק המכר: הכסף חוזר לזכאים
נתיב נוסף שמקודם הוא יישום חוק המכר - זכויות רכישה של הדיור הציבורי - במתכונתו המקורית עם תיקונים. על פי החוק המקורי, ניתן לדיירים לרכוש דירות שבהן התגוררו בהנחה. הכסף יועד לעבור לקרן דיור ציבורי במשרד השיכון, לטובת רכישת דירות חדשות לדיור הציבורי (בשל ההנחות, על כל חמש דירות שנמכרות ניתן היה לרכוש דירה אחת).
בפועל, זה לא קרה. הממשלה הקפיאה את החוק ובמקומו יצאה במבצעי מכר, במהלכן נגרעו כ-40 אלף דירות ממאגר הדיור הציבורי. הכסף מהמכירה - 3 מיליארד דולר - אמנם נכנס לקופת האוצר, אך לא שימש לרכישת דירות חדשות.
כעת, פועלים באוצר ובשיכון להפשרת החוק תוך הכנסת תיקונים בו. לפי התכנון, הכסף יועבר לקרן דיור ציבורי אך הוא לא ייועד רק לרכישת דירות, אלא ינותב לשלושה מסלולים: קניית דירות לטובת אוכלוסיית מצוקה שפתרונות אחרים לא ישימים לגביה, והערכות הן שיש אלפי משפחות שעונות לקריטריון זה; הגדלת הסיוע בשכר דירה לזכאים, עד כדי שכר דירה ריאלי בשוק הפרטי, ושיפור התחזוקה בדירות הישנות של הדיור הציבורי.
דיור ציבורי: 32% בהולנד, 2% בישראל
מבט על הגלובוס מגלה שהדיור הציבורי/הלאומי בחלקים נרחבים בעולם חי ונושם.
הולנד, לדוגמא, היא המדינה עם השיעור הגבוה ביותר של דיור ציבורי באיחוד האירופי: 32% מכלל מלאי הדירות הן דירות של הדיור הציבורי. אחריה ברשימה אוסטריה עם 23% ודנמרק עם 19%. לשם השוואה, שיעור הדירות הציבוריות להשכרה מתוך כל הדירות בישראל עומד על כ-2%.
בתחום זה, ישראל מזכירה יותר ארצות במזרח אירופה כמו הונגריה (3.7%), רומניה (2.3%) ובולגריה (3.1%). במעצמה הכלכלית צרפת, כ-4 מיליון וחצי אזרחים - 7% מהאוכלוסייה - מתגוררים בדיור ציבורי. ב-2010 לבדה נבנו מעל 130 אלף דירות ציבוריות חדשות בצרפת.
אפילו בתפוח הגדול הדיור הציבורי משגשג. דוגמה לכך הוא פרויקט חדשני בניו יורק שזכה לשם St. Anne's Terrace. 161 יחידות דיור - דירות סטודיו, 2 חדרים, 3 חדרים ו-4 חדרים, שבנייתן הסתיימה ב-2012. בחלק מפרויקט גדול יותר של 2,000 יח"ד, המשלב בין דיור בר השגה לבעלי הכנסה נמוכה ובינונית ודירות במחיר השוק. הזכאות ניתנת למשקי בית המרוויחים בין 40% ל-60% של ההכנסה החציונית באזור. לשם השוואה בישראל, העשירון החציוני - עשירון 5 - מרוויח 9,902 שקל לחודש למפרנס וחצי. 40%-60% מכך מעמיד על עשירון 2 (4,303 שקל) ועשירון 1 (2,200 שקל).
המימון לפרויקט כולל ערבות בנקאית - letter of credit - עד 24 מיליון דולר מטעם גוף עירוני (NYC Housing Development Corporation) המממן דיור לבעלי הכנסה נמוכה, ו-15.3 מיליון דולר השקעה של המגזר הפרטי, המקבל בתמורה זיכוי מס מהממשלה הפדרלית. הקרקע ברוב הפרויקטים נמסרה על ידי העירייה בסכום סמלי - דולר אחד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
