אדריכל ברצלונה: בערים, אנשים רוצים פלישה הדדית לפרטיות

"אנחנו לא עיר העסקים הכי טובה בעולם, אנחנו לא העיר שמציעה לתייר את האמנות הכי טובה בעולם, אנחנו לא עיר של תעשייה שמושכת אליה את עושי הכלכלה הכי חזקים מכל העולם, ולא עיר שיש בה את חיי הלילה הכי סוערים. אנחנו פשוט עיר טובה. בין הערים הטובות בעולם, ובמובנים מסוימים אני מעז להתחייב שגם הכי טובה. זה לא מפתיע, בברצלונה הרי נולד ה'אורבניזם' שנהפך כבר למושג שהוא מותג שכולם שואפים לממש בכל עיר באשר היא בכל העולם".

כך אומר, בראיון ל"גלובס נדל"ן, ויסנטה גואייר פיורו, אדריכל העיר ברצלונה.

ברצלונה 5.0

לפי פיורו, "אנחנו נמצאים לקראת השלב החמישי בתולדות ברצלונה. השלב הראשון הוא העיר שהקימו הרומים לפני 2,000 שנה, זה שלב שהתקיים עד 1,300, אז החלה התקופה הימי-ביניימית שבה ברצלונה היתה בירת המסחר של הים התיכון. השלב השלישי, העידן התעשייתי של האדריכל סרדה בשלהי המאה ה-19, השלב הרביעי הוא המשחקים האולימפיים ב-1992, כשהעיר קיבלה את התנופה והכוח הבינלאומי שממנו היא נהנית עד היום. השלב החמישי, אני מכנה אותו ברצלונה 5.0, הוא זה שמתחיל כעת. והשאלה היא: מה עכשיו? מה עושים בעיר הנוכחית, לאן ואיך לוקחים אותה מכאן.

"שני הממדים - המקומי והבינלאומי - מייצרים סביבה שדוחפת עסקים, מביאה תיירות וכסף וכל אלה גורמים לעיר לשגשג. אבל היום, 20 שנה אחרי הזינוק האחרון, צריך למצוא את המנוע החדש, אי אפשר להמשיך לחיות מהאולימפיאדה לנצח, ואנחנו בשום פנים ואופן לא מחכים לאולימפיאדה הבאה. לכן אנחנו משנים כיוון. כמתכנני העיר אנחנו עושים תפנית בתפיסה: ברצלונה מתחילה להסתכל פנימה, למצוא את זרזי הפיתוח שלה בתוך גבולותיה. הכיוון הוא לקראת עיר אוטונומית, עיר שמספקת את צרכיה בעצמה".

דירות התיירות הן ניצול

פיורו: "אתרים מסוג AirB&B מעודדים את תושבי העיר לנצל את מה שהיא מציעה ולא לתת דבר בחזרה. כשיזם מקים מלון, הוא משפץ את הבניין, דואג לתשתיות חדשות סביבו, ואנחנו כעירייה יכולים לדרוש ממנו דרישות שונות - למשל שימור. כך עשינו במבנים שהפכו למלונות ותוך כדי שיפוץ התגלה שיש בהם יסודות עתיקים מהעיר הרומית, למשל. כשאדם פרטי הופך את הדירה שלו למלון, מחלק יחידה אחת לחמישה חדרים ומשכיר אותה - הוא לא דואג לשום דבר מסביב, ולנו אין יכולת לפקח או לדרוש ממנו כלום. בעל דירה כזה מרוויח על חשבון התשתיות שהעיר מפתחת לתיירים מכסף ציבורי ומכניס את כל הרווח לעצמו בלי לתת דבר בתמורה. זה ניצול".

האוטונומיה של העגבנייה

"העיר החדשה תתנתק מהתלות, היא צריכה להפוך ליותר אוטונומית. במקום לגדל עגבניות ספרדיות ולמכור אותן לסין, שהברצלונים יאכלו את העגבניות שהם מגדלים בעצמם. אפשר לעשות גינות ירק על גגות הבתים ובחצרות העירוניות. צריך לאמץ במנגנוני הניהול העירוניים את תנועת המזון האיטי (slow food), שמתפשטת בעולם, ולעודד חקלאות עירונית ככל שניתן".

חזרה למודל אנושי

"ברצלונה של העת העתיקה וימי ביניים נבנתה בקנה מידה אנושי, זו הסביבה שתיירים מכירים מ'הרובע הגותי' המפורסם של העיר, שהוא גם אזור מאוד מבוקש למגורים. העידן התעשייתי תוכנן לפי תנועת המונים ברכבת - ואלה השדרות הרחבות שבהן נוסעים היום אוטובוסים בעיר. בעשורים החולפים, לצערנו, הפיתוח העירוני היה לפי קנה המידה של המכונית הפרטית, כך זה היה בכל העולם, וגם בברצלונה. את זה צריך להפסיק מיד. אני רוצה להחזיר את ברצלונה לקנה המידה האנושי".

השמדת האוטוסטרדה

"בימים אלה משמידים בשטח העיר כביש מהיר, שסביבתו פותחה רק לפני 20 שנה לפי מודל ה'חנה וסע'. במקום המחלפים וגשרי הבטון שנהרסים, מקימים אזור חדש שמכונה @22 (לסמל את השנה שבה מצפים לסיים את פיתוחו - מ.מ.) ואשר יאוכלס במגורים ובעסקים, התנועה בתוכו תתבסס על הליכה ברגל ובאופניים ואנשים יגיעו אליו בתחבורה ציבורית. שיטת ה'חנה וסע' מתה. עולה לנו 25 מיליון דולר להשמיד את האוטוסטרדה הזו ואת החניונים סביבה, אבל זו השקעה נכונה".

לבטל את מרכז העיר

"התפיסה הפרברית שמחלקת ערים לאזורים, יוצרת עיר לעשירים שיכולים להרשות לעצמם, כי בפרברים נשאר מי שלא יכול להרשות לעצמו. זה מפתח היררכיית מגורים שיוצרת חברה מעמדית עם פערים שגדלים והולכים. הפרבר הוא מקום שהבחירה בו מצומצמת, מרחב הזדמנויות לתעסוקה בו קטן, והבחירה הצרכנית דלה. לכן עיר טובה היא עיר שאין לה פרברים. צריך לבטל את רעיון ה'דאון טאון', של מרכז עסקים שאליו כולם נוהרים לעבוד ולבלות, ומי שיכול גם גר בו, ואזורים אחרים שהם למגורים למי שאין להם אפשרות אחרת.

"החיים עירוניים מייצרים חיכוך וקונפליקטים, כי הקרבה גורמת לכך שאנשים עלולים להפריע זה לזה - להרעיש, לתפוס מקום, לריב על משאבים משותפים. למרות זאת יש נהירה העירה, היא החלום החברתי של המאה ה-21. אנשים רוצים להיות יחד, מוכנים לפלישה ההדדית ולשבירת גבולות של פרטיות. כך זה בערים כמו ברצלונה. אולי בפניקס שבאריזונה, זה לא בדיוק נכון, שם מי שיעבור את הגבול של שכנו, עלול להיות בבעיה קשה.

"הקו התכנוני של ברצלונה הוא דמוקרטיה ושוויון. גריד הרחובות מכתיב שוויון, כי אין מתחמים סגורים ואין היררכיה בין אזורים. עיר צריכה להיות מטרופוליס של שכונות, שמספקות לתושביהם שירותים מלאים: בית ספר, שירותים רפואיים, מזון, תעסוקה, שטחים פתוחים לבילוי ומקומות לבילוי כמו בית קפה, מסעדה ופאב. הקשר בין השכונות הוא באוטובוסים, ותנועה בתוכן בעיקר רגלית או באופניים".

קריסת מודל התנועה

"התחבורה במכונית פרטית הורגת את העיר. מכונית פרטית אינה רעיון רע לכשעצמו, אבל הוא קרס כאמצעי תחבורה עירוני. זה מודל שהאמינו בו, פיתחו בשבילו תשתיות בערי כל העולם, והוא פשוט התמוטט, קרס. היום כבר ברור לכולם שתחבורה פרטית הייתה טעות בתכנון, שנבעה מאי הבנה של המשמעויות הכלכליות וההשלכות החברתיות והסביבתיות. במציאות הנוכחית אנשים מבלים בין 10 ל-15 אחוז מחייהם כשהם עומדים בפקקים. עומדים ולא מתקדמים. כשזה המצב, ברור שכבר היום מדובר בכישלון. ובנוגע לעתיד - הרי הערים לא יתפשטו יותר, לא באירופה. הן יצמחו לגובה, יותר אנשים יחיו בהן, אם כל תושב בא עם מכונית - אין שום סיכוי לתנועה עירונית סבירה בצורה כזו".