ליבי בפריפריה ואנוכי בבית מלון

"חיבור הפריפריה למרכז הארץ בעזרת רכבות, גשרים ומחלפים חוסך פערים חברתיים. זהו דבר עצום. אנחנו יוצאים מהפקק של חדרה-גדרה ופורצים לצפון, לדרום ולירושלים. זהו שינוי חברתי אדיר שפותח את המדינה לכלל התושבים. יחד עם השינויים הביורוקרטיים בתחום הדיור, זוהי מהפיכה חברתית כלכלית אמיתית" (ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אוגוסט 2011).

ראש הממשלה, כמו גם שרים, חברי כנסת ונציגי ציבור רבים וטובים שמקיפים אותנו, מאוד אוהבים לומר לנו שאין באמת פריפריה בישראל. שמהפכת כבישי האורך והרוחב, הרכבות והמחלפים הפכו והופכים מקומות כמו עפולה, יקנעם או באר-שבע לנגישים ורלוונטיים, גם למי שעובד בתל-אביב או בעיר אחרת באזור המרכז. גם במשכן הכנסת בירושלים יושבים כמובן נציגים גאים של הפריפריה, שאמורים להביא ולהשמיע את הקולות ואת התחושות של מי שיושבים מחוץ לגבולות הצרים של אזור המרכז.

רק שעם כל הכבוד, לא בטוח שהם לגמרי בעניינים. השבוע נזכרנו בזה בעקבות הפרסום ב"גלובס" על כך שהקרן הקיימת לישראל שוכרת לאלי אפללו, תושב גאה של עפולה ויו"ר עמית של קק"ל (ואל תשאלו אותנו או אותם מה בדיוק זה אומר), דירה בצפון תל-אביב ב-10,000 שקל לחודש (כולל מסים), כדי לחסוך הוצאות מלון יקרות יותר שמגיעות לו.

אפללו לא לבד. עשרות אלפי תושבים בפריפריה חוזרים בכל יום ממרכז הארץ למרחבים הנהדרים, לבית עם הגינה ולאוויר הנהדר שמחכים להם אי שם בגליל או בנגב, בעוד נציגי הציבור שלהם נשארים לישון בבית מלון במרכז, על חשבון משלם המסים כמובן.

לפני ישיבות ואחריהן, לרגל השתתפות בוועידות וכיוצ"ב - הכנסת מממנת להם מלון על חשבונה. בזמן שהאזרח הרגיל משתרך לאטו בכביש וחוכך בדעתו האם איכות החיים שמחכה לו בבית שווה את המחיר הכלכלי, האישי, הנפשי והמשפחתי שגובות הנסיעות התכופות למרכז, נציגו בכנסת או בקק"ל מתלבט אם להזמין שירות חדרים או לרדת לחדר האוכל עם כולם.

תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם שומעים את קברניטנו מדברים על נפלאות הפריפריה. היא קרובה, נגישה ונפלאה - אבל לעצמם הם דאגו לחדר במלון או לדירה מפנקת בתל-אביב, כדי להיות ערניים למחרת.