אליהו והלפרין באדום: לא פיקנטריה, פרוז'קטור

גם אם ינסו להמעיט בערכו של המשחק הערב (ב', 18:45) במלחה עבור מכבי ת"א, לכולם ברור שזה לא עוד משחק ליגה רגיל עבור המועדון. זהו המשחק שיאלץ את אנשי מכבי להסתכל במראה - בזמן המשחק, כשאליהו והלפרין לובשים אדום; ואחרי המשחק בכל תוצאה של פחות מניצחון. זהו המשחק שהפסד בו, גם אם נראה הרבה יותר הגיוני וסביר מהפסד לנס ציונה או הפועל ת"א, עשוי לקדם החלטות כאלו או אחרות במכבי ת"א לגבי המשך העונה.

ירושלים התחזקה אבל עדיין מדובר בקבוצה שתקציבה הוא בערך רבע מזה של מכבי ת"א, רק שלהבדיל מהנהלת מכבי את הכסף שלהם העדיפה קבוצת הרכישה החדשה של ירושלים לשים על הישראלים הטובים ביותר. בזמן שבמכבי מחפשים איפה ואם בכלל לשנות, ירושלים מגיעה למשחק היום תוך כדי תהליך שינוי שיכול להוביל אותה רחוק מאוד. אם נשים בצד את הקונטקסט הרחב סביב ההחתמה של ליאור אליהו ונסתכל על כדורסל נטו - רואים בבירור שמשהו קרה להתקפה של ירושלים שהפכה לזורמת יותר. אליהו יכול לשחק ליד ולהשלים כל אחד מהגבוהים של ירושלים, הוא מוסיף אינטליגנציית משחק, תנועה, ומספק לירושלים מנהל משחק נוסף מהקו הקדמי.

ועדיין, השחקן הכי מעניין בכלל לא ידרוך הערב על הפרקט במלחה: זהו שחקן החיזוק החדש שירושלים עדיין לא הביאה, והוא יכול להיות זה שישנה עבורה את העונה לכיוונים היסטוריים. אם ירושלים תביא גארד איכותי, אתלטי, מהיר שמסוגל לייצר לעצמו מצבי קליעה ובהנחה שמכבי ת"א לא תעשה שינוי מהותי בסגל - ירושלים יכולה העונה לקחת אליפות ראשונה בתולדותיה. לעניין הזה יש משמעות הרבה יותר מסמלית: בעונה שבה קבוצת הרכישה בראשות אורי אלון מנסה לשכנע את ראשי היורוליג להקצות לקבוצה מקום במפעל האירופי הבכיר, זכייה באליפות על הגב של מכבי עשויה להיות הקטליזטור הטוב ביותר.

***

כל מאמן קבוצה (וגם מנהל עסק) יודע שההבדל בין טוב למצוין זו העקביות. מאמן לא צריך שחקן שייתן לו יום אחד חמש נקודות ומחרתיים עשרים. מאמן צריך לדעת שהוא מקבל משחקן שמונה נקודות בכל משחק, זה שווה זהב. אם יש דבר שחסר למכבי כמו אוויר לנשימה זו יציבות של שחקנים. חודשיים מפתיחת העונה אי אפשר למצוא במכבי שחקן שנותן שני משחקים טובים ברציפות. אפילו אינגלס, צדיק בסדום, נגרר למערבולת. לבלגן הזה יש כתובת אחת כמובן: המאמן. נראה כאילו לדייויד בלאט אין מושג מי ישחק, איך, ומה ייתן. כוכב השבוע גיא פניני, עד השבוע שעבר בכלל לא היה צריך לשלוח לכביסה את המדים אחרי רוב המשחקים; אלכס טיוס, שבמשחקי הליגה האחרונים אפילו לא לבש מדים שיהיה צריך לכבס, היה אחד המצטיינים ביום חמישי בבלגרד; ריקי היקמן, הקלע המוביל של מכבי ביורוליג, שיחק ביום חמישי שבע דקות אותן סיים עם שלוש נקודות; יובל נעימי, שרק לפני שבועיים היה הרכז המוביל במשחקי הליגה (22.5 דקות בממוצע מול אשדוד והפועל ת"א) נשלח לפריזר.

כל הבלאגן הזה על הספסל של מכבי ת"א הוא תוצר של כישלון מרכזי אחד: בניית הקבוצה. על הכישלון בבנייה של הסגל העונה אפשר לכתוב ספר, אבל במשפט אחד - אפשר רק להתפלא איך קבוצה שבעונה הקודמת שיחקה עם רכז טבעי אחד וסבלה מבעיה קשה בריבאונד, משקיעה 20 מיליון דולר כדי להתחיל את העונה הנוכחית עם רכז טבעי אחד ובעיה קשה בריבאונד.

***

למרות כל הרעש והצלצולים, גם המשחק היום תלוי קודם כל במכבי ת"א. עם תקציב גדול בהרבה, עם קבוצה של שחקני יורוליג מנוסים וסופו אחד, לא יכול להיות שמכבי תפסיד במלחה לקבוצה שעדיין מחפשת את עצמה. אבל העונה הזו של מכבי ת"א בליגה עומדת בסימן ה"לא יכול להיות": לא יכול להיות שגוני יזרעאלי יתפור שלשות ללא הפרעה בדרך להפסד בחולון; לא יכול להיות שמאיר טפירו בגיל 38 ישחק 35 דקות "על בלוני חמצן" בניצחון של נס ציונה; לא יכול להיות שמכבי תחטוף בראש בדרבי מקבוצה ששניים מהזרים שלה ירדו מהמונית לנתב"ג כדי לחזור לשחק; לא יכול להיות שבשני המשחקים האחרונים (אילת ובלגרד) מכבי מפסידה יתרון מבטיח במחצית השנייה ומנצחת בשיניים בזכות טעות של היריב בשניות הסיום.

והכי גרוע - לא יכול להיות שלשני הניצחונות הדחוקים מול קבוצות מוגבלות שנתנו למכבי את הניצחון על מגש, דייויד בלאט יקרא "שבוע טוב". אבל העונה הזו במכבי ת"א מתברר שהכל יכול להיות, גם הערב.