מסך העשן של סיטרמן

כבר כמעט שנה שאנחנו מתריעים פה, כמעט מתחננים: הביטו קצת מעבר לדמותו המגודלת של אלון חסן, יו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד, הסתכלו על מה שמתרחש בלשכה של מי שאמור לפקח על עבודת הנמל, להתוות מדיניות ולקבוע את אמות המידה.

סיפור אחר סיפור, חשיפה ועוד חשיפה, אבל אף אחד לא חשב שזה מעניין יותר מדי. כל סיפור על חסן, לעומת זאת, פתח את תוכניות הבוקר, הערב והלילה.

שאלנו כאן בעבר איך זה שסיפור על ועדים תמיד קורץ יותר מסיפור על המנהלים שלהם, והשאלה הזאת נותרת פתוחה גם היום. הנה, גם המסמך שחיבר מנהל רשות החברות אורי יוגב בעניינו של סיטרמן וחבריו לדירקטוריון פורסם בעיקר בהקשר של חסן. הטיפול הלקוי בעניינו של חסן, הפחד מחסן, החשיפה על חסן, פרשת חסן מסתעפת.

בואו נדבר על פרשת סיטרמן. יוגב כותב בדוח שלו דבר מדהים, האשמה קשה מנשוא שאפשר רק לנחש (או לקוות) כי עיניים משפטיות עברו עליה לפני שהודפסה ונשלחה.

הוא כותב שברגע שסיטרמן נכנס לתפקיד הוא ביטל מכרז למינוי סמנכ"ל כספים ומנע את קידומו עד עצם היום הזה, כך שמעל לשנתיים אין סמנכ"ל כספים בחברה. מינוי יועץ משפטי, הוסיף יוגב, מתעכב גם הוא כמעט שנתיים.

בזמן הזה, סיטרמן, שהתנהל לפי הטענות של המנכ"ל לשעבר שוקי סגיס כ"מנכ"ל על", הפך לאיש החזק בנמל מבלי שבעלי תפקידים רגישים האמונים על המינהל התקין מפריעים לו. בהמשך, הוא נותר גם בלי מנכ"ל. הצגה של איש אחד. "מעורבותו במכרז עם כניסתו ואי רצונו לקדם את המכרזים לאחר כניסתו לתפקיד, מהווה סימן למניעים אישיים פסולים שאינם מייצגים את טובת החברה", כתב יוגב.

יוגב מזכיר שורה של האשמות נגד סיטרמן שהופיעו במסמך שכתב בתחילת השנה סגיס, אבל מעבר לסקירה כללית של טענות הצדדים, שאמורה להשרות על הקוראים הרבה מאוד טעם רע, הוא לא קובע מסקנה כלשהי בעניין הזה. כי גם עבור יוגב, כך נראה, חסן הוא סיפור גדול יותר. גדול יותר מיו"ר דירקטוריון שמודה, פשוט מודה, שהגיע לביתו של אותו חסן המושמץ כדי שיאפשר לו להכניס לנמל פעילת ליכוד בשכר של 20 אלף שקל לחודש בתפקיד שהומצא במיוחד בשבילה.

יותר גדול מיו"ר דירקטוריון שמבקש מבכירים בנמל לשוחח עם אנשי מספנה בוולנסיה, או עם חברה ספרדית אחרת שמספקת סימולטורים למנופאים, כל זה בזמן שסיטרמן ייצג בעבר חברות ספרדיות וזמן קצר לפני מינויו לראשות הדירקטוריון פורסם כי הוא מייצג חברת רכבות ספרדית (CAF) בהתמודדות על מכרזים של חברת נת"ע המקימה את הרכבת הקלה בת"א (סיטרמן הכחיש לאחרונה כי הוא קשור לחברה).

יוגב מאשים את הדירקטוריון שבמשך חצי שנה לא בדק את ההאשמות של סגיס, אבל נראה שגם הוא לא ממש בדק. איך קרה, למשל, שסיטרמן התעקש להגדיל את התשלום למשרד ייעוץ תקשורת? הרי האינטרס של הנמל הוא להפחית תשלומים לספקים, לא להגדיל אותם. איך קרה, כפי שנחשף ב"גלובס", שסיטר מן נהג לקיים פגישות עבודה במשרדים של יועץ התקשורת משה גל, בשעה שגל מתמודד על מכרז של הנמל? גם השאלות האלה נותרו פתוחות.

המערב הפרוע של ישראל כ"ץ

העיסוק בחסן, גם סביב הדחתו של סיטרמן, הוא כמסך עשן. הוא מסתיר את העובדה שמינוי מקורבים ואי מינהל תקין הם נחלתם של שרים בממשלה ולא רק של "ועדים חזקים", הוא מסתיר את חוסר השקיפות ואת האינטרסים הזרים.

הוא מסתיר את העובדה שזו הפעם הראשונה שקורה משהו בנמל ושר התחבורה, ישראל כ"ץ, שמינה בעצמו את סיטרמן, לא ממהר לכתוב על כך בפייסבוק. כ"ץ, שניסה לתאר את המתרחש בנמל כמערבון אמריקאי בו יש טובים ורעים, צריך לשאול את עצמו היום באיזה צד הוא. מה שבטוח, הוא שחקן מרכזי במערבון הזה, גם כשהוא בוחר לשתוק.