לפני כמה שבועות תכננתי לבקר במקום החדש של פיני. הייתי כבר בחצי הדרך לירושלים, אבל ויתרתי. הבנתי שאין סיכוי שאספיק לחזור עד ארבע לקריית שאול, לאזכרה של שאול אברון. כשהגעתי לקריית שאול עצרתי רגע בצד כדי לסיים את עוגת השוקולד המושחתת שקניתי בבר לחם, המאפייה הצפון תל אביבית היוקרתית. הייתי צריך משהו מתוק לפני האירוע המדכדך.
מקיוסק השניצלים בואכה בית העלמין הגיחו מי אם לא פיני בכבודו ובעצמו, ואיתו דניאלה מהבארוד, הבר הירושלמי הוותיק שמולו שכנה במשך שנות דור מסעדת "החצר של פיני" בחצר פיינגולד היפה. כך הבנתי שלא במקרה לא נסעתי לירושלים, אף שלא באמת חשבתי שפיני עצמו עדיין עומד מאחורי הסירים והמחבתות. בנו, איציק, הוא השף הרשמי של המקום. ובכל זאת, בניגוד למקומות שבהם אני מעדיף שלא להיתקל בבעל הבית, הפעם רציתי להיות בטוח שאראה את דמותו לבנת התלתלים והכה מרשימה של פיני. קשה להסביר למה. משהו בהרגשה.
בחלוף השנים, כבר איני בטוח אם באמת מיותר להציג שוב את פיני לוי. החצר שלו הייתה מוסד מיתולוגי באמת, לא רק פראזה שחוקה. אלא שיכול מאוד להיות שיש לא מעט סועדים שלא שמעו על פיני, או מתבלבלים בין המקום הירושלמי ההוא לגלגולו התל אביבי העצוב על שפת הים. אחרי שנואש מאין-ספור פיגועים וחסימות כבישים, העביר לוי את החצר לתל אביב. אלא שכאן לא הצליח לשחזר את טעמי המקום ההוא. לא בטוח שהאשמה הייתה בו. את ההוכחה יקבל מי שיגיע ל"המטבח של פיני", המקום החדש שלו בירושלים. בדרך עוד הספיק לוי לפתוח מזללת קבאבים ברחוב יפו, רק בשביל לגלות שהוא מבשל בגרסה הירושלמית לתעלת בלאומיך.
המטבח של פיני קיבל את פנינו בקירות אבן עתיקים, במרצפות מצוירות וב...אחד פיני לוי. בינגו. הוא ישב בחוץ ועישן, כמו שחשבתי, אבל דמותו המיוחדת אכן הצליחה להחזיר לי את אותה תחושה נעימה ומוכרת מפעם. מי שהכיר לי את החצר של פיני היה שאול אברון המנוח. מאותה ארוחה רחוקה זכרתי ברבות השנים רק את שקדי העגל עם הארטישוק הירושלמי. לא הייתה מנה כזו הפעם. פיני - נצר למשפחת קצבים מהוללת - סיפר בהתלהבות על חלקי הפנים שהגיעו רק היום, חמים מבית המטבחיים.
הפעם התחלנו בכמה סלטים. סלט עדשים נהדר עם גרגירי רימון ועגבניות. סלט ספיחה של חצילים עם עגבניות ושום. סלט סלק מבושל. סלט חצילים קלויים מעורבבים בפלפלצ'ומה. יש עוד, אבל השארנו מקום. הכול פשוט מאוד, טרי מאוד, ובעיקר מבוצע ביד דייקנית ובטוחה. היה טוב. המשכנו בשלוש מנות ראשונות. טחול ממולא, עמוד שדרה מצופה ומטוגן משל היה שניצל (לילדים גדולים מאוד) ומז'וז'ים - סרדינים מחותנים.
שתיים משלוש המנות הללו, הטחול וחוט השדרה, הן כמובן פורנוגרפיית חלקי פנים מהסוג הקשה ביותר, לא לרכי הלבב. מי שאוהב חלקי פנים, אני למשל, ייהנה עד מאוד. מי שמפחד, שילך על הסרדינים, שרק קצת עשבי תיבול מפרידים בין האחד למשנהו במקרה שלהם, בלי שום דבר מפחיד. בכל מקרה מדובר בתענוג שרק המנות העיקריות יכולות להתעלות עליו.
והן אכן התעלו. מנת סופריטו הטלה כללה בשר טלה ותפוחי אדמה, כמו שמקובל, אבל גם הפתעה אחת קטנה ומרעישה. שתי קציצות קטנות של קובה נבלוסיה, קובה מטוגנת קלאסית, שאחרי שטוגנה בושלה יחד עם הסופריטו והפכה לסנסציה קולינרית. פיני מסביר שזה משהו שאוכלים רק בבתים אורפליים כמו זה שהוא בא ממנו, ורק עכשיו, אחרי שנות דור במטבח, הבין שבעצם אם בבית אז למה לא גם במסעדה. הרווח כולו שלנו.
שיאה של הארוחה היה מנת זנב השור וגרגירי החומוס. מופת של בישול ביתי במיטבו. עונג צרוף של בשר וחומוס רכים וממכרים. השנים האחרונות לא היו שנים טובות במיוחד לאוהביו הרבים של האוכל של פיני. הגלגול התל אביבי והקבאבייה ברחוב יפו (שהייתה בסדר, אבל היה בה רק קבאב) רק העציבו אותנו בסופו של יום. במקום החדש יש הרגשה שפיני חזר, ובגדול. כולי תקווה שיצליח לשמור על קולו המיוחד, ששב אליו, כך נראה, אחרי כמה שנים שחונות. אם כן, הרווח יהיה כולו שלנו.
בינתיים, עשו לעצמכם טובה ותנו קפיצה, במיוחד אם אתם אוהבים אוכל נשמה אמיתי, ולא דחופה לכם עוד מסעדת שף מיופייפת ומיוחצנת, שתגיש לכם עוד קצת מנות מעוצבות מפלסטיק. בציון שאני נאלץ לתת אכתוב "יקר אבל שווה", רק מכיוון שיחסית לאוכל "כזה" (איני יודע למה הכוונה, הלוואי עליי בכל יום אוכל כזה) - זה נחשב ליקר. לא מנומס לדבר על כסף באמנות.
כדאי להכיר
יש לו חוט שדרה. מעט מאוד מסעדות עדיין מגישות חוט שדרה בימינו, ומעטות עוד יותר יודעות לבצע את המנה כהלכה. מדובר כמובן בפצצת כולסטרול, מהסוג שרק מוח ואשכים יכולים להתחרות בו. ועדיין מדובר באחד המעדנים הכי יוצאי דופן שיש. עוד מקום לטעום בו חוט שדרה הוא המעדנייה של תומר צוק, שם מטגנים אותו כמו שהוא על הפלנצ'ה.
המטבח של פיני
פרטים: עמק רפאים 24 ירושלים, טל' 02-6255506; א'-ה' 24:00-12:00, ו' 12:00-16:00, שבת - מצאת השבת עד חצות
מחירים: סלטים - 12 שקלים לסועד בהזמנת ארוחה מלאה, שדרה - 45, טחול ממולא - 52, סרדינים - 52, זנב - 90, סופריטו - 83 שקלים
השורה התחתונה
יקר, אבל שווה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
