חדש ומשובח: טעימה מוויסקי מוצלח במיוחד

לפני כמה שבועות סיפרתי כאן על הסינגל מאלט טומטין, וויסקי שהכותרת נאלצה לצרף אליו את שם התואר חדש, אף שהוא חדש (יחסית) רק אצלנו. ככה זה, צריך הרי סיבה לספר על וויסקי ככה סתם באמצע החיים. מה שלא ידעתי היה שבזמן שרדפתי (קצת) אחרי טופז הורביץ, סגן מנהל השיווק של החברה הסקוטית, כדי לקבל ממנו תמונות מתאימות של החברים לבית טומטין, היה זה עסוק בדברים אחרים לגמרי, כאלה שהצדיקו לחלוטין את התעלמותו המסוימת והזמנית מהפצרותיי. אחרי כמה ימים גיליתי, לדאבון לבי, שהטומטין היה כנראה הוויסקי האחרון ששתיתי וכנראה גם אשתה, מבית מדרשה של החברה הסקוטית, מוותיקות יבואניות האלכוהול לישראל. הסקוטית סגרה את שעריה, ככל הנראה לתמיד.

מכיוון שלא תהיה הזדמנות אחרת, אני מנצל את הבמה הצנועה שלי כדי להיפרד מהחברה שלימדה אותי, ואתכם, לא מעט על וויסקי בפרט ועל אלכוהול בכלל; החברה שייבאה בשבילנו במשך שנות דור את הג'וני ווקר ואת השיבאס שלנו, ואיתם עוד עשרות מותגי יין ואלכוהול מהוללים. חבל. להתראות.

אלא שההצגה, כידוע, חייבת להימשך, ולכן נתעסק הפעם בוויסקי שהוא, בניגוד לטומטין, באמת חדש. יחסית. מונקי שולדר (Monkey Shoulder) היה פעם כינויה של פציעת עבודה לא נעימה, שממנה סבלו אנשי מזקקות הוויסקי בתקופה שבה עוד היו הופכים באת חפירה את ערמות המאלט, השעורה המונבטת.

מי שיבקר, למשל, במזקקת בלוויני (שתשוב ותופיע בסיפורנו ממש עוד מעט) יוכל לראות עדיין איך מתבצעת הפעולה המסורתית הזו, גם בעידן שבו מכונות יכולות לעשות זאת טוב יותר ומבלי להיפצע. למען האמת, רוב בתי הוויסקי כבר רוכשים מאלט מן המוכן מכמה מפעלים בודדים המיועדים לכך ברחבי סקוטלנד. כשעוד עשו זאת בכל מקום ובמשך שעות ארוכות, נטתה לעתים ידם של הנפצעים להיתלות ברפיון בצדי גופם בצורה שהזכירה קצת ידיים של קוף. מכאן השם.

מונקי שולדר הוא גם שמו של וויסקי חדש לגמרי, לפחות אצלנו (הוויסקי נחת כאן לפני חודש; בעולם הוא הושק כבר ב-2005) מבית היוצר של מזקקת גרנט'ס הגדולה, בעלת הבית של כמה ממזקקות הסינגל מאלט הכי מהוללות בסקוטלנד ובעולם כולו, ובראשם כמובן גלנפידיך ובלוויני.

המונקי הוא מה שמכונה בעגה המקצועית Vatted Malt, וכונה עד לא מזמן Pure Malt. זאת כדי להבדילו הן מסינגל מאלט (וויסקי המגיע ממזקקה אחת בלבד ומיוצר כולו בשיטות הייצור הישנות של זיקוק וויסקי רב שלבי משעורה מונבטת בלבד) והן מ-,Blended Whisky המורכב כידוע מכמה וכמה (וכמה) סינגל מאלטים, שלתוכם מערבבים גם לא מעט Grain Whisky - וויסקי תעשייתי המיוצר בזיקוק רציף, ולא רב שלבי כמו הסינגל מאלט, שאיכותו (כאשר הוא נצרך בפני עצמו ולא כחלק מהתערובת), מוטלת בספק כלשהו, איך לומר בעדינות.

Vatted Malt אמור להרגיע את מי שטעמם הטוב של מוצרים כמו ג'וני ווקר או שיבאס לא מספיק משכנע אותם, וזאת על-ידי העובדה שאין בו וויסקי תעשייתי. המונקי שולדר לוקח צעד נוסף קדימה, ומודיע קבל עם ועדה שלא זו בלבד שאין בו סחורה "מפוקפקת" כזו, אלא שמה שהוא מורכב ממנו הוא העידית שבעידית. כך תוכלו למצוא בו לא פחות מאשר בלנד מיוחס של גלנפידיך ובלוויני, בתוספת סינגל מאלט קצת פחות מוכר ושמו קינינווי (Kininvie), כולם מאזור הספייסייד הנחשק שבהיילנדס הסקוטיים - אזור הוויסקי החשוב ביותר בסקוטלנד ובעולם. כל זה היה מעניין כקליפת השום אלמלא היה מדובר בוויסקי מוצלח עד מאוד. ועל כך תקראו מיד כאן, בצד.

טעימה

מונקי שולדר ו(שניים מ)הוריו

מונקי שולדר Monkey shoulder. דיוויד סטיוארט, הבלנד מאסטר האגדי של גלנפידיך ושל בלוויני, בוחר בכל פעם 27 חביות מתוך המלאי של שלושת המאלטים הנ"ל (יחד עם הקנינווי) ומערבב אותן ביחסים סודיים. לא ידוע באילו סוגים הוא בוחר בדיוק מתוך שלל החביות, כך שקשה באמת לדעת מיהם ההורים המדויקים של הוויסקי החדש הזה. וזה גם לא באמת משנה, מכיוון שמדובר ביופי של וויסקי - לא מעושן מדי, לא מתוק מדי; בקיצור, סינגל מאלט קלאסי וכיפי. 40% אלכוהול, 199 שקלים

גלנפידיך Glenfiddich Rich 14 years Oak. ה"פידיך" 14 מיושן במשך 14 שנים תמימות בחביות עץ אלון אמריקאי, ששימשו קודם לכן ליישון וויסקי ברבן אמריקאי. לאחר מכן הוא מועבר למשך כמה חודשים נוספים לחביות עצי אלון אמריקאי ואירופי חדשות לגמרי, הליך ראשון מסוגו בתעשיית הסינגל מאלטים הסקוטית. התוצאה היא וויסקי עשיר מאוד הן בטעמי הווניל האופייניים לעץ האמריקאי, והן בטעמי האגוזים והפירות היבשים האופייניים ליישון וויסקי בעץ אירופי. זהו וויסקי חדש יחסית בפורטפוליו של גלנפידיך. לא יצא לי לטעום את ה-14 קודם, וגם אם אינו מגיע למעלת ה-15 סולרה המופלא, ואפילו לא ה-12 הבסיסי, הוא עדיין לטעמי הוויסקי הטוב ביותר בטעימה הקצרה הזו, עם מורכבות ואלגנטיות נהדרים. 40% אלכוהול, 390 שקלים

בלוויני The Balvenie 12 Years old Double Wood. ה"דאבל ווד", כמו ששמו מרמז, מיושן 12 שנים בחביות עץ אלון אמריקאי ששמשו ליישון ברבן אמריקאי, ולאחר מכן, בדומה לגלנפידיך 14, מועבר לכמה חודשי יישון נוספים בחביות עץ אלון אירופי ששימשו ליישונו של שרי ספרדי, ונחשבות למשרות טעם מעודן יותר לוויסקי. התוצאה היא וויסקי ונילי אך לא מדי (לטעמי הפרטי לפחות), ודבשי - אך שוב, לא יותר מדי. עוד קצת איפוק, ומדובר היה ביצירת מופת. 40% אלכוהול, 390 שקלים