נפרדים מספי ריבלין: "לא צריך להילחם יותר אלא לנוח"

השחקן והקומיקאי ספי ריבלין נפטר אתמול (ג') בערב ממחלת הסרטן שממנה סבל בעשר השנים האחרונות. בשבועות האחרונים, החמיר מצבו הבריאותי, ולפני כשבועיים אושפז בהוספיס בבית החולים שיבא בתל השומר, כשמצבו קשה. "סוף ידוע מראש", אמרה אמש בעצב ידידתו, השחקנית חני נחמיאס. שנים ארוכות היה הסוף ידוע מראש, וריבלין נאבק ככל יכולתו על מנת להאריכו, נחוש לחזור אל הבמה ולמלא את ייעודו: להצחיק ולבדר את הקהל. מאז נודע לריבלין דבר מחלתו, עבר השחקן עשרות טיפולים וניתוחים, בארץ ובחו"ל, שאפשרו לו חזרה זמנית לבמות. ב-2010 השתתף בהצגה "גיבורים" בתיאטרון באר שבע ובסרט הסטודנטים "החלמה" של אורי אושה ממכללת ספיר. לפני כשנה, התפרץ שוב הסרטן בגרונו במלוא עוזו. בכוחות נפש אדירים המשיך ריבלין להיאבק על הרצון במגע עם הקהל, ואף התראיין ודיבר בגילוי לב על המחלה ועל הקרב שהוא מנהל מול המוות.

ריבלין שמר על חוש הומור מפותח גם ברגעי עצב קשים, כשאיבד את קולו לתמיד. אמש, הסרטן ניצח את ההומור.

הסרט "החלמה", שכמו נתפר למידותיו של ריבלין, מספר על מפגש בין שני חולים המאושפזים יחדיו בחדר. השניים הם הפכים גמורים - ריבלין מגלם את גוטמן, איש חברותי ופטפטן, מצחיקן כפייתי כמעט, ומתי סרי מגלם חולה סר וזעוף, הסובל מרחמים עצמיים וממזג חם. כמו הצייר בסיפור "העלה האחרון" של או הנרי, גוטמן כמו נשלח להציל את שותפו לחדר האשפוז, לעודד אותו, כי לדידו "הכול בראש".

בסצנת השיא של הסרט - החולה כפוי הטובה מתנכר לגוטמן בגסות. בסצנה הבאה גוטמן כבר לא שם. הוא כבר בעולם הבא. אם היה פרס על תפקיד כובש בסרט סטודנטים, ריבלין היה זוכה בו בנקל. סרט זה חתם רשימה ארוכה של סרטים שבהם השתתף לאורך חייו, ביניהם "רק היום" (1976) של זאב רווח, "השועל בלול התרנגולות" (1978) של אפרים קישון, "חסמב"ה ושודדי הסוסים" (1985), "השיגעון הגדול" (1986), ו"הסודות" (2007) של אבי נשר. אך הוא זכור לקהל הרחב בעיקר בזכות הופעותיו בתיאטרון ובטלוויזיה, בתוכנית הסאטירה "ניקוי ראש" ולאחר מכן בסדרות הילדים הקסומות "רגע עם דודלי", "הבית של פיסטוק", "הופה היי", "זהו זה" (בפינה קבועה שהגיש לצד שולה חן), בתוכנית האירוח "מוצ"ש" לצד המנחה אבי אתגר, ובסדרות "איצ'ה" ו"ספי". בין לבין, הופיע ללא הפסקה במופעי בידור ("פסטיגל", שלגייה", "ציפי ללא הפסקה", "אשתי ברירת קנס"), וכפרשן מבודח בתוכניות ספורט ("הדקה ה-91", "אופסייד").

חני נחמיאס, שהנחתה עם ריבלין את הפסטיגל בשנת 1993, סיפרה אמש ש"מאז הפסטיגל, בשבילי ספי ריבלין וחנוכה זה ביחד. הוא היה מוטרף, שובה לב, קסום ואהוב, פסיכי על כל הראש, פטפטן כרוני. לראות אותו בחודשים האחרונים כשהוא לא מסוגל לדבר, לא מסוגל לשתות קפה, שם היה העצב הגדול. היום יש הקלה. הוא לא צריך להילחם יותר, אלא לנוח". ששון גבאי סיפר על "הראייה העקומה שלו - הוא ראה את המצחיק והמגוחך שבבני אדם. הוא היה איש ישר והגון ואמיץ".

"כל-כך הרבה רגעים חלקנו יחד. כל-כך הרבה דמעות של צחוק", ספדה לו ציפי שביט, חברתו הקרובה ביותר, שעמה שיתף פעולה בהצגות בידור פעמים אין ספור. בערב מחווה לפעילותה, שהתקיים לפני כחודשיים, הגיע ריבלין הנרגש לכבד את חברתו בנוכחותו, ולרגעים נדמה היה שמדובר בערב מחווה לפועלו. "הייתי רוצה שהוא יהיה איתי עוד רגע אחד על הבמה", אמרה הבוקר. "ריק לי בלב ובנשמה. ספי היה האיש הכי מצחיק בעולם, וכשהוא עמד איתי על הבמה והיה אומר לי 'בואי אלי', ידעתי שאני לא רוצה יותר שום דבר".

"אידיאולוג, נחוש בדעתו"

לצד עשייתו הבידורית והתיאטרונית, היה ריבלין פעיל פוליטי והחזיק בדעות ימניות, שספג בביתו - אביו היה איש אצ"ל, עובדה שהייתה קשה לעיכול עבור קולגות ועבור חלק מהקהל. פעמים לא מבוטלות הביע בפומבי את דעותיו הפוליטיות, ובחלק ממערכות הבחירות התייצב לדגל מפלגת הליכוד, וזכה לקיתונות ביקורת מהתקשורת, שבחלקה ייצגה את השמאל. בבחירות לכנסת ה-18, בשנת 2008, התמודד בפריימריז של הליכוד, אך הוצב במקום לא ריאלי ברשימה, והסתפק בתפקיד חבר מועצת עיר בעיר מגוריו, ראשון לציון, וכחבר במועצה לתרבות ואמנות - מינוי אישי של לימור לבנת, שרת התרבות והספורט, שאמרה עם היוודע דבר מותו: "ספי שחקן אדיר וקומיקאי ענק, שהדהים אותנו בכישרונו יוצא הדופן עשרות שנים, על הבמה ועל המסך. אהבתי את ספי מאוד והיום אני מבכה על לכתו יחד עם כל עם ישראל".

"לא נרגענו מהליכתו של אריק איינשטיין, והנה הולך ספי", ספד לו חבר הכנסת רובי ריבלין, שהיה קרוב משפחה (בן דוד שלישי) וגם חברו. ריבלין: "לא ראיתי מימיי אדם כל-כך מצחיק שהיה כל-כך רציני, אידיאולוג, נחוש בדעתו. הוא תמיד היה ז'בוטינסקאי. כשבגין היה במצוקה, ספי הביא את העם להאמין שהליכוד יכול להיות בשלטון". גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הביע תנחומים: "אני דואב את הליכתו של ידידי ורעי ספי ריבלין. ספי היה כל-כך אהוב...הוא היה אמן אהוד שהצחיק בהומור שלו דורות של ישראלים...ספי היה אדם ערכי, עקרוני, משכיל, חריף וטוב לב. הוא נאבק במחלתו בגבורה, מתוך רוח של אופטימיות ותקווה, שתמיד אפיינה אותו. הוא יחסר לי ולעם ישראל עד מאוד".

הלווייתו של ריבלין התקיימה היום, ד', בצהרים בבית העלמין הישן בראשון לציון. קודם לכן הוצב ארונו ברחבת תיאטרון "הבימה" ולאחר מכן ברחבת עיריית ראשון לציון.