"אני צופה שנחווה מתקפת סייבר שתזכיר את אסון התאומים"

"המערכת הפוליטית האמריקאית שבורה במובן העמוק ביותר של המילה: כסף קונה השפעה. הקבוצות הגדולות מכניסות למערכת כמות אדירה של כסף כדי לקבוע את הכללים ואף אחד לא עושה שום דבר כדי להפסיק עם זה", אומר פרופ' דיוויד רוטקוף, עורך ראשי ומנכ''ל "FOREIGN POLICY", המגזין היוקרתי בעולם בנושא יחסים בינלואמיים, בראיון בלעדי ל"גלובס".

לדבריו, "הבעיה הגדולה ביותר בארה"ב היא כי לראשונה בהיסטוריה המודרנית של המדינה התמ''ג העולה, הפריון עולה, אבל מספר מקומות העבודה לא גדול והשכר הריאלי לא עולה. קרי, הכלכלה צומחת, החברות מרוויחות, אבל אי השוויון מזנק והאזרחים נשארים מאחור - ואין לזה פתרון".

רוטקוף, שנחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר במערכת הפוליטית של ארה''ב, הגיע ארצה כדי לפתוח את הפורום לאסטרטגית העל לישראל, שהקים ביום העצמאות האחרון ד''ר עוזי ארד, ומורכב מ-70 בכירים השייכים לתחומים מגוונים. הוא צפוי להיפגש בין השאר עם ראש הממשלה בביתו, עם אבו מאזן ועם ציפי לבני.

רוטקוף מוסיף כי "וושינגטון מפולגת, והקיצוניים משני הצדדים הם אלו שקובעים את הטון. כל הצעת חוק מלווה בפיליבסטר אין סופי, הקונגרס מתקשה להעביר חוקים, מספר הצעות החוק שמתממשות הוא הנמוך מאז מלחה"ע השנייה, מעט מאוד דברים מתבצעים - המערכת פשוט קפאה. אפילו כשיש מעשה, כמו הפתרונות למצוקים הפיסקליים, הם מאוד מוגבלים ולטווח המיידי.

- מה מקור הסיכון העיקרי בכלכלה העולמית?

"נפילה אפשרית של כלכלת סין או של כלכלה מתפתחת אחרת. אם תתרחש נסיגה משמעותית כזו, זה יפגע מאוד בכלכלה העולמית שממילא חלשה. בסין יש בועת נכסים, הן של נדל''ן והן של נכסים פיננסיים, שמסכנת את כל המערכת. אבל יש גם מתחים רבים, בין מדיניות החוץ למדינית הפנים, יש בעיה של אורבניזציה, של שחיתות, שהיא בכלל בעיה בכל המדינות המתפתחות.

"חשוב לזכור כי כל האלמנטים שהובילו את הכלכלה העולמית למשבר של 2008 - שוק הנגזרים, ריכוזיות במוסדות גדולים, בנקים שהם גדולים מדי כדי ליפול - לא טופלו. אין גוף רגולטורי בינלאומי, יש יותר בנקים גדולים מדי כדי ליפול, שוב אנו רואים הרבה זבל בשוק ההון והרבה גופים שקונים אותו, לכן הפוטנציאל לנסיגה כלכלית נוספת נותר גבוה. המערכת הכלכלית הגלובלית מאוד שבירה".

- יש ברבור שחור בפתח?

"אני צופה שבמהלך חמש השנים הקרובות אנו נחווה מתקפת סייבר שתזכיר את אסון התאומים (11/9), אבל הרבה יותר רחבה ובעלת השלכות עמוקות הרבה יותר. לדוגמה, מדינה שתתקוף ותשתק את מערכת התחבורה הציבורית של מדינה אחרת או תשתלט על המערכת האווירית של נתב''ג לשעתיים או ביצוע מניפולציה במנייה. אז האנשים יתחילו לשאול 'האם אני יכול לסמוך על המערכת הזו? האם להשאיר את כל המידע שלי בענן?"

לדבריו, בעקבות מתקפה כזו "מדינות יתחלו לתהות איזה כללים ניתן להציב. עד כה, התפתחות הרשת והאינטרנט הייתה אינטגרטיבית. אחרי הסקנדל של האזנות הסתר, מדינות יתחילו להכריז על כך שהן אינן מעוניינות להיות יותר חלק מאותה מערכת וירצו ליצור מערכות לאומיות שבהן ניתן לשלוט ולקבוע כללים משלהן. ישנן כבר מדינות שהחלו לבדוק את האפשרות הזו", סיכם רוטקוף.

"אני חושש שהאיראנים מעולם לא היו כנים לגבי כוונותיהם בתחום הגרעיני"

ההערכה הרווחת היא כי המהפכה האנרגטית שעוברת ארה''ב תהפוך אותה בעוד כחמש שנים ליצרנית האנרגיה הגדולה בעולם. לדבר הזה השלכות מרחיקות לכת על המעורבות של המעצמה הגדולה בעולם במזרח התיכון. רוטקוף סבור כי זה אחד מהאירועים המכוננים של זמננו, בעיקר לנוכח העובדה כי הוא מאמין שהמזרח התיכון הפך למקום הרבה יותר מסוכן לעומת מה שהיה לפני 20-15 שנה.

- בטווח הבינוני נראה נסיגה של ארה''ב מהמזה"ת?

"לא הייתי אומר נסיגה אלא הישענות אחורה. יהיו נושאים שבהם אנו מגיבים היום מהר ומחר נגיב לאט יותר; נושאים שבהם היינו מגיבים בחוזקה, נגיב בפחות נמרצות והיו סיכונים שהיינו לוקחים שמחר לא ניקח אותם - גם אם הפוליטיקאים אומרים אחרת", מסביר רוטקוף.

- בישראל ישנה הרבה ספקנות כלפי אובמה וכלפי המדיניות של ארה''ב, בעיקר אחרי שהוא קיבל בברכה את ההסכם עם איראן שנחתם בז'נבה לפני כשבועיים. מה דעתך עליו?

"זה מוקדם לשפוט אבל אני חושש שהאיראנים מעולם לא היו כנים לגבי כוונותיהם בתחום הגרעיני. אז להניח שחל שינוי מוחלט בעמדותיהם, הוא דבר מסוכן. בד בבד, כל מטרת הסנקציות היו להתחיל בתהליך דיפלומטי ולהשיג הישגים דיפלומטים אז חייבים לתת לזה לקרות. השאלה איננה האם לקחת סיכון או לא, אלא איך לנהל את הסיכון. קרי, האם יש באמת לוח זמנים? מה יקרה אם הם לא עומדים בו או בתנאים שנקבעו להם? האם יטילו שוב גזירות? האם ארה''ב תתקוף אם האיראנים עוברים את הקו האדום? לארה''ב לא היו הישגים גדולים בנושא הזה ויש לנשיא כעת בעיות מבית. לכן, עלול להיווצר עבורו פיתוי להחליק את הדדליין, להשאיר את התקווה שמשהו טוב יקרה, כדי לדחות את הסוגיה מחוץ לקדנציה שלו או להראות הישג עבורו. התוצאה תהיה להעניק לאיראנים עוד זמן וזו בעיה".