המלכוד של בנימין נתניהו

נסו לחשוב רגע מהו האינטרס האמיתי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם הבלגן שהתעורר פה סביב נסיקת מחירי הדירות בשנים האחרונות.

האינטרס הנוכחי, לא זה שהיה נכון לפני 4 או 5 שנים. אחרי שמחירי הדירות כבר עלו ביותר מ-70% מאז 2009, אחרי שמאות אלפי ישראלים קנו דירה (או קרקע) והתחייבו למשכנתאות במחירים הנוכחיים, ואחרי שאותו נתניהו עצמו הבטיח לנו ערב הבחירות שנראה בקדנציה הזו ירידת מחירים בשיעור 30% (כל הדרך חזרה למחירי 2008) - אבל גם התחייב באותה נשימה שהמושכות בתיק הדיור יישארו בידי מפלגת השלטון, בעוד שתוצאות הבחירות אילצו אותו לפזר את השליטה לכל עבר.

בואו נודה באמת: אם ירדו מחירי הדירות, ראש הממשלה יחטוף על הראש על כך שגרר את המשק למיתון (זו המשמעות של קיפאון ונסיגה בענף שמגלגל מיליארדים וגם מפרנס מאות אלפי משפחות); הציבור הישראלי ימשיך להצטופף במרכז הארץ ומדינת ישראל תמשיך לאבד את הפריפריה; הגרעון בתקציב יקפוץ בעקבות הצניחה בהכנסות ממסים; ואחד, יאיר לפיד, יו"ר קבינט הדיור ושר האוצר של מדינת ישראל, ירכב על ההצלחה כל הדרך למעלה (ויש לו רק עוד מדרגה אחת לטפס עד הפסגה).

אבל אם, הס מלהזכיר, יעלו מחירי הדירות (ואפילו ידשדשו), נתניהו שוב יוכל לדבר על בעיית משילות במפלגת שלטון מעוטת מנדטים; עוד אנשים יעברו למקומות כמו באר שבע ועפולה; ההיתכנות הכלכלית של מיזמי פינוי-בינוי או תמ"א 38 תתרחב למעגלים נוספים מחוץ לגוש דן; המדינה תמשיך לקבל לכל הפחות כ-10 מיליארד שקל בשנה ממסים ישירים ומשיווק קרקע; ואחד, יאיר לפיד, יסיים קדנציה עם זנב בין הרגליים.

אז נתניהו בעיקר שותק.

כשהוא מוכרח לדבר על מצוקת הדיור (אחרי שהח"כים אוספים מספיק חתימות), הוא מתמקד במהפכת התכנון של חברו לסיעה, שר הפנים גדעון סער, ובלי שום מילה על התקוטטות שר האוצר לפיד ושר השיכון אריאל בחיפוש אחר הפתרון המנצח.

ואי אפשר בלי נימה סרקסטית לסיום: כשהוצאות הדיור במעונו הפרטי שברחביה ובווילה שבקיסריה עוברים את ה-3 מיליון שקל לשנה, אולי נתניהו מקנא פה ושם במחוסרי הבית?