בית המשפט המחוזי בת"א (ע"מ 36620-12-09 כלל חברה לביטוח) דן לאחרונה בסוגיה של הפרדת מרכיב המוניטין לצורכי מס הכנסה בעסקה לרכישת מניות. החידושים העיקריים בפסק הדין נוגעים ליכולתו של נישום לטעון למהות כלכלית הגוברת על הצורה של העסקה, וליצירת קווים מנחים לזיהוי וכימות של מוניטין השלוב בעסקה.
במקרה הנדון בערעור, המערערת ביצעה עסקאות לרכישת מניות של שלוש חברות לניהול קרנות פנסיה, קרנות חדשות וקרן ותיקה. במסגרת הערעור, טען פקיד השומה כי מלשונו של הסכם הרכישה ניתן ללמוד כי נרכשו אך ורק מניות, ולא מוניטין. לשונו של ההסכם, לטענתו של פקיד השומה, מבטאת את רצון הצדדים למכור מניות בלבד ולא ניתן לסטות ממנה לצורכי מס.
טענתה של המערערת היתה כי יש להעדיף את המהות הכלכלית של העסקה על פני הצורה שלה, וכי לשון החוזה העוסקת במכירת מניות צריכה לסגת מפני מהותו הכלכלית של ההסכם העוסק בממכר מניות ומוניטין.
השופט מגן אלטוביה קבע בפסק הדין כי עיקרון המהות הכלכלית האמיתית כבסיס לשומה הוא עיקרון מנחה בשיטת המס הישראלית. ברם, טענה לפיה יש להעדיף מהות כלכלית על פי צורה היא בעייתית כאשר היא מושמעת מפי נישום אשר ברגיל מסוגל לנסח את ההסכם באופן התואם את ההתרחשויות הכלכליות האמיתיות.
אף על פי כן, קבע השופט מגן כי יש לאפשר לנישום בזהירות ראויה לטעון להעדפת המהות הכלכלית על פני הצורה תוך הטלת נטל שכנוע מוגבר על הנישום הטוען לכך. אילוצים רגולטורים או אילוצים עסקיים יכולים לשמש בסיס לטענה המועלית מצד הנישום כי על אף הצורה שבה עוצבה העסקה הרי שמהותה שונה לצורכי מס. בנסיבות המקרה אפשר בית המשפט למערערת לטעון לקיומו של מוניטין שנמכר לצד רכישת המניות, על אף שלא ניתן למכירת המוניטין ביטוי בלשונו של ההסכם.
החידוש של פסק הדין היה באימוץ עיקרון התוכן הכלכלי, לא ככלי אנטי תכנוני של רשויות המס, אלא כטענה המאפשרת לנישום להעדיף את המהות הכלכלית של ההסכם על פני הצורה.
המוניטין הוגדר על ידי בית המשפט בהתאם להלכת שלמה שרון ככוח המשיכה של העסק מול לקוחותיו השבים ופוקדים אותו, מול עובדים בעסק ומול מוסדות פיננסיים וכיוצ"ב.
בית המשפט בחן האם מוניטין היה כלול בעסקה לרכישת המניות, ועל סמך המאפיינים של העסק ושל העסקאות, הגיע למסקנה כי הנישומה לא הרימה את הנטל להוכחת קיומו בנסיבות המקרה, הן ביחס למוניטין המצוי אצל בעלי המניות והן ביחס למוניטין הגלום במחיר המניות.
בית המשפט המחוזי בת"א קבע כי יש לאפשר לנישום בזהירות ראויה לטעון להעדפת המהות הכלכלית על פני הצורה של העסקה תוך הטלת נטל שכנוע מוגבר על הנישום הטוען לכך. אילוצים רגולטורים או אילוצים עסקיים יכולים לשמש בסיס לטענה המועלית מצד הנישום כי על אף הצורה שבה עוצבה העסקה הרי שמהותה שונה לצורכי מס.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.