"יש משהו נחמד בלהתפשט, אני שומעת המבוכה של הקהל"

הילה פלדמן בחורה ביישנית. היא יושבת תמיד טיפה בצד, כדי לא לעמוד במרכז תשומת הלב, ולים לא תגיע בביקיני כדי שלא יסתכלו עליה יותר מדי. אבל כמו זמרים, שמגמגמים בחיים אבל שרים צלול ושוטף, כשהיא עולה על הבמה היא מרשה לעצמה להשתחרר מכל הכבלים הנפשיים, לפרוס כנפיים רחבות ולתפוס הרבה נפח.

"התחתנתי לפני חודשיים והיה לי מאוד קשה עם תשומת הלב הזאת בחתונה", היא צוחקת בגומות חן עמוקות, שיערה כתום מתולתל וגולש. "זה היה הרבה יותר מדי, וזו הייתה חתונה קטנה, כי ידעתי שאם אעשה משהו גדול אני אאבד את עצמי בכלל. על הבמה אני מרגישה שאני הרבה יותר אמיצה, שאני יכולה לעשות הכול, ובחיים יש לי המון פחדים. הלוואי שהייתי אמיצה בחיים כמו שאני על הבמה. יש המון דברים שאני רוצה לעשות אבל מתה מפחד".

- התחלת בטלוויזיה, אבל מאז כמעט לא ראו אותך על המסך. את יכולה להיות השחקנית הכי טובה בתיאטרון, אבל אם לא תהיי שם, לא תגיעי לתודעה הציבורית.

"המטרה היא לעשות תפקידים שמעניינים אותי בקולנוע, בתיאטרון וגם בטלוויזיה. אני יודעת שזה נשמע לא אמיתי, אבל להופיע בטלוויזיה זו לא המטרה שלי. להתפרסם זאת לא המטרה שלי. לא חשוב לי שידעו מי אני, או שיעניין מה אני אמרת על הא ועל דא. כשאני רואה כתבות צהובות, ואני לא רוצה להעליב אף אחד, הן ריקות. מגעיל אותי לדבר צהוב כדי למכור את עצמי ואת העיתון. אני לא בן אדם שילך לכל מיני השקות, כי אני לא מצליחה להבין מה יש שם".

- הקהל מת על זה.

"אני לא יכולה לחנך את הקהל ולהגיד אל תצרכו ריאליטי. אני יכולה להציע אלטרנטיבה".

- את צורכת ריאליטי?

"את 'המירוץ למיליון'. יש מקום לריאליטי, אבל כשהתרבות הופכת לרק ריאליטי, אז יש בעיה. הייתי שמחה אם גיבורי התרבות של הילדים שלנו יהיו ברמה גבוהה יותר. מרוב ריאליטי אין מקום לסדרות איכותיות. הייתי שמחה אם היה יותר איזון. זה העולם שלנו. אנשים מתפלשים בשטחיות וברדידות הזאת".

- כשאת מופיעה בעירום על הבמה, כמו בהצגה "הדה גאבלר" או בסרט "וביום השלישי", את מכניסה את עצמך אוטומטית לצהוב, לא כך?

"זה ממש לא שם. התגובות של אנשים מעניינות אותי כקליפת השום. אני עושה עירום אם הוא תורם לתפקיד. בסרט של איבגי העירום בא לבטא ייאוש וחולי. הוא לא היה עירום מגרה".

- ועל הבמה?

"יש משהו נורא נחמד בלהתפשט. אני שומעת את המבוכה של הקהל. מצד שני, תגידי לי ללכת לים עם ביקיני ואני לא אלך. בביקורת על העירום בארץ יש המון צביעות. כל הפורנו שאליו אנחנו נחשפים ב'האח הגדול', אנחנו חודרים לקרביים של אחרים כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו. עירום הוא חלק מהחיים, ואם אתה מציג אותו אמנותית ולא פורנוגרפית - הוא דבר יפה".

- הבעיות הכלכליות של הבימה ידועות היטב. איך מצליחים לתפקד אמנותית בתיאטרון שנמצא על הקצה כבר כמה שנים?

"לא קל, אבל עושים הפרדה. זה קשה, כי זה כל הזמן נמצא שם, ואין ספק שזה משפיע. אולי זה סוג של הדחקה, אבל אני לא חושבת שמישהו רוצה באמת שיסגרו את התיאטרון הלאומי. עצוב לי לראות שהבימה הגיע למצב הזה, ואני מרגישה שלא עושים מספיק כדי להציל אותו ולתת לו את המקום שמגיע לו".

- ההשפעה הכי גדולה היא בעלויות ההפקות?

"אני מאמינה שכן, שיש שיקולים לגבי עלויות ההפקות. אני מאמינה שתיאטרון לאומי צריך לתת במה לאמנות בלי להיכנע לשיקולים מסחריים, אבל במצב הנוכחי מובן לגמרי שכדי לשרוד הוא חייב לעשות דברים שיחזקו אותו כלכלית".

- איך את מתנהלת כלכלית? את מחושבת?

"היום יותר מפעם. בעלי מחנך אותי להיות יותר מחושבת, וזו גם פונקציה של גיל. עד גיל 30 אתה חי בתחושה שלעולם לא תתבגר. השיקולים שלי לבחור עבודה יכולים בהחלט להיות גם כלכליים. צריך להתפרנס".

הכתבה המלאה - במגזין G