ערימה של דשא על החבר'ה

"קומיוניטי" עונה רביעית, יום חמישי 21:25, "הוט קומדי סנטראל"

קצת כמו שקרה ל"שני גברים וחצי", מצליחים האירועים שסביב הקומדיה הפופולרית הזאת כמעט להאפיל על תוכנה. יוצר הסדרה, מארק הרמון, פוטר ממנה בתום העונה השלישית, לא השתתף בכתיבת העונה הנוכחית שתשודר כאן החל מהערב (ה'), אבל לפני חצי שנה התבשרנו על חזרתו לתפקיד. מי שכן הלך לבלי שוב (בינתיים), הוא דווקא צ'בי צ'ייס הוותיק שלא הפסיק להתעמת עם ההפקה בכל הזדמנות (אך עדיין מופיע בעונה שתחל הערב).

באופן ביזארי, זה קצת מרגיע לחשוב ששורה של אנשים לא יציבים במיוחד עומדת מאחורי סיטקום על אנשים לא יציבים במיוחד. במשך ארבע עונותיה, הצליחה "קומיוניטי" להתחבב על הצופים והמבקרים, ואף לזכות בפרס ה"אמי" היוקרתי. למי שהחמיץ את העונות הקודמות, נספר על ג'ף ווינגר, עורך דין לשעבר (שעבד בעזרת רישיון מזויף), שלאחר שנשלל רישיונו (המזויף כאמור), חוזר בחזרה ללימודי המשפטים ומקבץ סביבו חבורה של סטודנטים הזויים במיוחד בקולג' של גרינדייל, קולוראדו, המוסד האקדמי שאליו לעולם לא תרצו לשלוח את ילדיכם.

כרגיל בסדרות שכאלה, מתברר מהר מאוד לסטודנטים שמה שאפשר ללמוד בכיתות (שרובם ממילא לא ממש מחשיבים), הוא כאין וכאפס לעומת מה שאפשר ללמוד מחוץ להן. לכאורה תובנה בנלית, רק שבמקרה של "קומיוניטי" הביצוע אינו בנלי כלל.

שוב אותו הגעגוע

"עיניים גדולות", יום שישי 21:30, ערוץ 1

"זה הסיפור על בני פרומן שתמיד הלך לו קלף...", אם תרצו, הסיפור של רבים מאיתנו שיש להם הכול ובכל זאת תמיד רוצים יותר: אצל אחד זה כסף, אצל השני השפעה, אצל השלישי סקס. מה יש אצל חלקנו שלא הפנים את הפתגם שלפיו העשיר הוא השמח בחלקו?

זהו הסרט השלישי מתוך טרילוגיית הסרטים התל-אביביים של אורי זוהר (כמו "מציצים" ו"הצילו את המציל") כשהפעם במרכזה מאמן כדורסל שאינו יודע שובע מהחיים, מנשים ועוד. מי שרוצה, יכול לראות בכך ממש זעקה של זוהר נגד החיים בתל-אביב של תחילת שנות ה-70, משבר שהוביל אותו לצד האחר.

ויש כמובן את אריק איינשטיין המנוח שמאציל מזיוו על הסרט הזה כשחקן וכמבצע של השיר על אותו בני פרומן ששתה את כל הצוף מתוך הפרח, שיר שהוא וזוהר חיברו את מילותיו ללחן של מיקי גבריאלוב. עוד לצד איינשטיין, סימה אליהו, אשתו ומי ששיחקה (את אשתו) לצידו ב"מציצים" - שנראתה לאחרונה, למרבה הצער, רק מצילומי הלווייתו של הזמר הנערץ.

היאבקות בבוץ

בני סכנין-בית"ר ירושלים, שבת 19:30, "ספורט 1"

מעט מאוד משחקים מעוררי עניין מספקת ליגת הכדורגל שלנו - ועוד מעט מכך: משחקים מעוררי עניין שמבוססים על מאבקים ספורטיביים אמיתיים. מרבית העניין, לפיכך, נובע מהרגשות הטעונים סביב משחקים מסוימים, במיוחד סביב המשחק הזה. משפט אחד על כדורגל ונשוב לתפאורה: בני סכנין נמצאת באחת העונות הטובות שלה. יתרה מכך, לראשונה נוצר אצלה תלכיד של שחקנים טובים שכולם ערבים-ישראלים, משמע: גם איכות וגם זהות. מנגד - בית"ר ירושלים, הקבוצה שמכרה גם את היפה שבקהלה לטובת ארגונים גזעניים ש"מבחן האומץ" שלהם הוא להגיע לסכנין מתוך מטרה להתעמת עם הקהל המקומי. בסכנין לא יודו בכך, אבל בסתר ליבם מקננת תקווה לנצל את חולשתה של בית"ר ירושלים כדי לא רק לנצח אותה, אלא גם כדי להשפיל. מנגד, בית"ר החלשה מגיעה עם המאמן החדש-ישן רוני לוי, נתון שבדרך-כלל גורם לשחקנים להילחם. כל זה לא מבטיח לנו כדורגל גדול, אבל כן אמוציות בשמיים, במשחק שחובה לצפות בו.