החווה לפיטום המשכנתאות

מחירי שיא בנדל"ן? ממשלה שמצהירה כי תוריד את מחירי הדירות? זוגות צעירים שלא מסוגלים לקנות דירה? למי אכפת, כשהבנקים בישראל עדיין מאוהבים ומפמפמים את נוטלי המשכנתאות. עד כמה מאוהבים?

לפני חמש שנים, הזכיר השבוע המפקח על הבנקים, דודו זקן, היה שיעור המשכנתאות פחות מ-20% מתיק האשראי הבנקאי, בעוד שהיום הוא כבר עומד על 29%. במזרחי-טפחות, הגדול במערכת, צמח בתוך שנה האשראי למשכנתאות ביותר מ-12% והוא מהווה 60% מתיק האשראי.

אבל כשזקן אומר שהוא "מודאג מהיקף המשכנתאות", בבנקים מודאגים ממצב הפוך. מכך שהמגבלות ששולף זקן כל שני וחמישי (עד 50% מההכנסת הלווה, מינימום של 25% הון עצמי לרוכשי דירה ראשונה ו-50% לרוכשי דירה להשקעה ועוד) ישאירו אותם רק עם הדנקנרים והזיסרים (שחייבים להם כל אחד קרוב למיליארד שקל).

רק בימים האחרונים פורסם שהיקף המשכנתאות שניתנו בנובמבר עמד על 3.7 מיליארד שקל בלבד - ירידה של 15% לעומת הממוצע ב-12 החודשים האחרונים. אבל לאלדד פרשר, המנכ"ל הטרי של מזרחי-טפחות, יש פתרון מבריק. בוועידת ישראל לעסקים הציע פרשר שייתנו לרוכשי דירות בפריפריה משכנתא ביותר מ-75% מערך הדירה.

"צריך להפוך את הסיכון להזדמנות", הדגיש פרשר. ובמילים שלנו: להפוך את הסיכון של הרוכשים להזדמנות של הבנקים למצוא עוד נתח, בשוק שכאמור הולך ומתכווץ. רק שבפריפריה, למי שלא יודע, התנודתיות במחירים חריפה בהרבה. בגלל יכולת המדינה לשלוט בקצב שיווק הקרקעות (במרכז הארץ היא בעלת פחות ממחצית מהקרקעות), בגלל הרגישות הגבוהה יותר במצב התעסוקה ליכולת ההחזר (לרוב התושבים אין שומנים מיותרים) ובגלל השיעור הגבוה של משקיעים ספקולנטים בפריפריה (שנפטרים מדירות הרבה יותר מהר ממי שגר בהן).

מי שיקנה דירה ב-90% מימון בעפולה או בטבריה, ולא חשוב אם במונחים אבסולוטיים מדובר במאות אלפי שקלים, עלול לגלות שהחוב שלו לבנק גבוה מערך הנכס - ובמשבר, חס וחלילה כמובן, הוא עלול גם לאבד את הבית וגם להישאר עם חוב גדול לבנק המלווה.

עם כל הכבוד לתשוקה של הישראלים לדירה ולתשוקה של פרשר להעניק להם משכנתא, מוטב למי שאין לו הון עצמי לקנות דירה בטבריה (25% ממחיר דירת 3 חדרים ממוצעת בעיר, לפני נתוני משרד השיכון, הם 103 אלף שקל), שישכור אחת. וכמו שאמר לי השבוע חבר קרוב, "פיטום זו הדרך הכי אכזרית להרוג חיות".