אבות חורגים לשעת חירום

נפתח בחידה לא נושאת פרסים: כמה עובדים לדעתכם מחזיק המשרד המפואר להגנת העורף? אותו משרד שהוקם כדי שיהיה ממונה על, ציטוט רשמי: "תחום הכנת העורף והיערכות לאסונות טבע".

ובכן, התשובה מדהימה: 38. 38 עובדים יש במשרד להגנת העורף, כולל ועדת מל"ח, משק-לשעת-חירום, ואנשי רח"ל, רשות-החירום-הלאומית שאמורה לנהל את כלל הגופים העוסקים בחירום.

השר הנמרץ להגנת העורף,גלעד ארדן, לא נעלם בסופה בשלג. ארדן מכוון גבוה. הכי גבוה שאפשר. אפשר להגיד עליו הרבה, אבל חושים פוליטיים ותקשורתיים מחודדים יש לו. הוא יכול היה להצטלם בבנייני-האומה הנצורים, עם הנגמ"שים בצפת, וגם בהצגה למצלמות שערך ראש הממשלה בנימין נתניהו במוצאי-שבת, כאילו היה מורה הנוזף בתלמידיו העולים אליו לרגל, ללוח.

אלא שהסופה הדגימה את שארדן טוען מאז שנכנס לתפקידו השנה: המשרד להגנת העורף הוא פיקציה. בדיחה פוליטית וקואליציונית. לא יותר מזה.

הידעתם: למשרד להגנת העורף אין שום סמכות על פיקוד העורף, ולא על המשטרה שכפופה למשרד לביטחון-פנים. אלוף פיקוד העורף, אייל אייזנברג, נעמד על רגליו האחוריות כדי שהפיקוד החשוב הזה יישאר במשרד הביטחון, בהבינו שמעבר הפיקוד למשרד להגנת העורף הוא התאבדות ארגונית עבורו במצב הנוכחי. הרמטכ"ל בני גנץ ושר הביטחון משה-בוגי יעלון תומכים בעמדת אייזנברג, ונתניהו כרגיל מתמהמה בהכרעה.

אלא שבמלחמה הבאה, יעלון וגנץ לא יעברו בין בעיות החשמל בצפת לחלוקת חמגשיות בירושלים. הם יישבו עמוק בבור וינהלו את מאמץ ההתקפה: הפצצות חיל האוויר, גיוס מילואים, תמרון יבשתי שיכלול אוגדות משוריינות שלמות. הקשב שיישאר להם לעורף יהיה מוגבל מאוד.

שפע הדוחות שהונפקו אחרי הקיץ הארור של מלחמת לבנון השנייה, הבינו היטב שהבעיה המרכזית נמצאת תמיד ברשויות המקומיות. ראינו את הבעיות ברשויות גם בכל סבב מלחמתי כמו מבצעי 'עופרת יצוקה' ו'עמוד ענן' ברצועת עזה, שהביאו לירי מאסיבי של רקטות, וגם באסון הכרמל.

אלא שגם בסופה של סוף-השבוע אפשר לטעון שהרשויות נזכרו מאוחר מדי ולאט מדי לזעוק געוואלד ולשווע לעזרה. גם צה"ל הגדול, הגוף העשיר והחזק ביותר הופעל באופן מוגבל מאוד בסערה. הנגמ"שים שהצטלמו כל-כך יפה בשלג, היו בסך-הכול שמונה במספר. באירוע האמת הבא, צה"ל יודע שיצטרך לקחת חלק גדול ומשמעותי הרבה יותר, כי פשוט אין מישהו אחר.

מה שחווינו כאן בימים האחרונים מדגיש שוב את האנומליה הארגונית הכרוכה בעורף הישראלי: למשרד להגנת העורף אין שום דבר. שום כוחות, שום סמכות, חוץ משמו.

מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 פתחה עידן חדש במלחמות ישראל: מלחמות עורף. האויב - בין אם עיראק, איראן, סוריה, חיזבאללה וחמאס - הבין, שאת הטנקים והמטוסים של צה"ל הוא כבר לא ינצח, והתמקד בגורם שנתפס כקומה החלשה ביותר בבניין הביטחון הלאומי הישראלי: העורף.

מה שראינו כאן בימים האחרונים הוא כאין וכאפס לעומת התרחישים שאליהם מתכונן צה"ל למלחמה הבאה. שאיש לא ישלה את עצמו: במקום פתיתי-שלג ייפלו על האזרחים, על הדרכים, על התשתיות, דברים אחרים לגמרי: טילים ורקטות.

להכריז על הקמת משרד עורף אמיתי

בכל משחק מלחמה ותרגיל שעורך הצבא הוא לוקח כמובן מאליו ירי מאסיבי של רקטות כבדות אל מרכזי אספקת החשמל, וקריסה שלהם. רק שבמקום 60 אלף איש בלי חשמל ליומיים, יהיו במלחמה הבאה מיליונים בלי חשמל ולהרבה יותר זמן. בכל תרחיש כזה מביא הצבא בחשבון פינוי מאסיבי של אזרחים, אבל בתנועה ההפוכה למה שראינו בסוף-השבוע: מהמרכז לדרום ולירושלים; ובניגוד לסופה הנוכחית לא יהיה מדובר בפינוי של אלפיים ומשהו איש, אלא במאות-אלפים בני-אדם.

הסופה האחרונה הוכיחה שוב, לפחות בפעם החמישית מאז מלחמת לבנון השנייה, כי בישראל העורף יתום, וכי יש לו רק אבות חורגים. במלחמה הבאה לא יעניין איש איזו אוגדה תסיים באיזה כפר בדרום לבנון - אם קו הרקיע של תל-אביב ייראה אחרת, אם כביש 6 וכביש החוף ייסתמו, ואם החשמל ייפול לא ל-48 שעות, אלא לשלושה שבועות.

על נתניהו להכריז על הקמת משרד עורף אמיתי. כזה שלשר שלו יהיו גם סמכות וגם אחריות על פיקוד העורף, משטרת ישראל, מכבי-האש, מגן-דוד-אדום, ויתר גופי החירום וההצלה.

אם זה לא יקרה, אפשר כבר לכתוב מראש את דוח המבקר הבא, שיבוא אחרי המלחמה הבאה.

הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות ערוץ 10