סטפק: "ניסיון לתזמן את השוק ברמה יומית גורם נזק"

"אם בעבר חשבתי שעל כל שקל שמשקיעים באירופה, יש להשקיע שלושה שקלים בארה"ב, כיום היחס הוא אחד לשניים. כלומר, המשקל של אירופה עדיין נמוך יותר, אבל הפער הצטמצם. לגבי השווקים המתעוררים, אני מאוד חשדן, ומציע לא להשקיע - לא בברזיל, לא בהודו ולא בסין. ברזיל והודו סובלות מבעיות קשות ואני לא מאמין בצמיחה שלהן, ובסין אני רואה מוקד לבעיות קשות שעלולות להתפתח למשבר בתוך שנתיים-שלוש". כך אומר צבי סטפק, יו"ר בית ההשקעות מיטב דש, בפאנל שערך מגזין איגוד הבנקים "בנקאות", בנושא הדרכים לעורר את הפעילות בבורסה בתל-אביב, שבו עלו גם המלצות השקעה לשנה הבאה. המגזין יפורסם בימים הקרובים.

סטפק, שציין כי המלצותיו הן אישיות ואינן משקפות בהכרח את עמדת מיטב דש, אמר עוד: "אני מאמין שהדולר יתחזק גם בעולם וגם בישראל, ובנק ישראל 'לא יתן לו' לרדת מתחת ל-3.5 שקלים. מרכיב של 10%-15% מתיק ההשקעות במט"ח, באמצעות השקעה באג"ח קונצרניות בחו"ל, בלי לצפות לתשואות, הוא חלק מפיזור הסיכון".

יורם סירקיס, סמנכ"ל הבינלאומי, ראש החטיבה לניהול נכסי לקוחות, אמר כי קיימת סבירות שנראה עוד הפחתות ריבית על ידי בנק ישראל, וזה גורם למעבר של כספים מהאפיקים הקצרים - השקליים, הצמודים והמט"ח - למניות ולאג"ח קונצרניות. "אני חושב שראוי לפזר חלק משמעותי מתיק ההשקעות מחוץ לישראל, ואם מדברים על אפיק המניות, אז השקעה בסדר גודל של 50% ממרכיב המניות מחוץ לישראל היא הגיונית".

שי ירון, מנכ"ל חברת קרנות הנאמנות של אלטשולר שחם וסמנכ"ל המכירות של בית ההשקעות, אמר: "אני מאוד מקווה שהציבור, שחלק ממנו מצטרף בחודשים האחרונים בגלל ריביות נמוכות ולא בגלל דברים אחרים, לא ייצא מההשקעה עם 'הזנב בין הרגליים', ומקווה שרמת האמון של הציבור בשוק ההון תגדל". י

ירון ממליץ לפזר להשקעה בחו"ל לא רק את מרכיב המניות, אלא גם את מרכיב אגרות החוב, כדי להקטין את החשיפה לשוק המקומי.

"יותר קל לקנות קוקה-קולה ממניות יתר"

בנושא השפעות העומס הרגולטורי על שוק ההון, אמר צבי סטפק: "הרגולציה על בתי ההשקעות גורמת לכך שמנהלי השקעות מפוחדים, וזה גורם לכך שהם ממעטים לפעול. קל יותר לקנות מניות של קוקה-קולה או יבמ מאשר את אחת ממניות היתר - כי מנהל השקעות חושש מהרגע שיעמוד לביקורת ויצטרך להסביר קנייה כזו. העברתי מסרים על הלך הרוח הזה לרשות ניירות ערך, שלא מודעת למה שמתרחש בשטח. התוצאה היא שמנהלי השקעות בשוק ההון, ודווקא מהיותר טובים, מגיעים למסקנה שעדיף להם להקים קרנות גידור שבהן אין רגולציה".

סירקיס ציין בנושא זה: "מאוד הגיוני שמשקיעים מוסדיים יפזרו את השקעותיהם לשווקים בחו"ל. הסיבה לכך היא כלכלית ומקצועית, ובסך הכל אפשר לברך עליה, אבל לא הגיוני שהרגולציה תעודד את המגמה הזו. אני מתייחס בהקשר הזה לפערים הקיימים בתחום תעודות הסל, בין ישראל לחו"ל. גוף מוסדי שמשקיע בשוק המקומי באמצעות תעודות סל לא יכול לגלגל את דמי הניהול על המשקיעים, ואילו בחו"ל הוא יכול לעשות זאת. אמנם לא זו הסיבה העיקרית ליציאת הכספית לחו"ל, אבל הכללים הרגולטוריים שיצרו פערים בין כדאיות ההשקעה בהיבט של מנהל ההשקעות, בין תעודות סל בישראל ובחו"ל, הם לא נכונים".

שי ירון הוסיף: "לעיתים משקיעים זרים זו מלת קסם, ומאפשרים להם לפעול כאן בכללי משחק שונים מהכללים שחלים על המשקיעים המקומיים. לדוגמה, ראינו את זה בעשיית שוק, כאשר הבורסה לא מתייחסת בצורה סימטרית לשחקנים מקומיים וזרים. בגלל דרישות הון גבוהות, נוצר מצב שחבר בורסה הוא עסק לא כדאי לשחקן ישראלי, וחוסר הסימטריה בין המשקיעים הישראלים לזרים פוגע בשוק ההון".

"יש לזכור שלגופים הזרים אין מחויבות להישאר כאן בטווח הארוך, בתקופות לא טובות, ואילו אנחנו נשארים בכל מצב, עם הנזקים והדרישות הגבוהות של הרגולציה. בעיני, אחת הנקודות החשובות ביותר היא בעיית האמון של הציבור בבורסה. אם רוצים שוק הון פעיל, המשקל של אמון הציבור הוא קריטי. לצערנו, כאשר מנתחים את אופן ההשקעה של הציבור, רואים מצד אחד כסף מוסדי שמושקע לתקופות ארוכות, בזכות עידוד של המדינה באמצעות המיסוי, והציבור משיג בו תשואות סבירות. מצד שני, בעולם של קרנות הנאמנות רואים התמדה מאוד נמוכה של הציבור: אנשים מחזיקים בקרן נאמנות 6-4 חודשים בממוצע, ולעומת זאת מחזיקים בפקדונות בבנקים לאורך שנים. התוצאה היא שלאורך זמן, גם אם השוק מניב תשואות יפות, הציבור לא מרוויח. אם מוסיפים לכך את המחזוריות הכלכלית במשק, מאוד קשה לצפות שבתקופות קשות השוק ימשיך להיות פעיל".

"צריך למצוא פתרון לאנומליה הזו. זו בעיה תרבותית ומקצועית, שגורמת לכך שקבלת ההחלטות של הציבור היא לטווחים מאוד קצרים. היועצים בבנקים הם הגורם הכי חשוב בתחום הזה, ואנחנו צריכים לכוון את הציבור להתמיד וליהנות מהשקעותיו בשוק ההון. אם הציבור תמיד ייכנס לשוק בסוף גל עליות או ייצא לאחר הפסדים, התוצאה תהיה שהוא לא יאמין בשוק ההון, והשוק לא יתפתח".

"הניסיון לתזמן את השוק ברמה יומית גורם נזק"

לגבי מערך הייעוץ בבנקים אמר סטפק כי "רמת הייעוץ של היועצים בבנקים עלתה דרמטית בשנים האחרונות, ועלייה דומה ברמה המקצועית רואים גם בקרב מנהלי השקעות בגופים המוסדיים. שורש הבעיה היא החינוך הפיננסי. בשנות ה־ 80 , כאשר היתה אינפלציה מאוד גבוהה, הציבור התרגל לראות את הבורסה כקזינו. הציבור לא קושר בין התפתחויות כלכליות אמיתיות לבין הבורסה, נכנס בשיא ויוצא בשפל, והניסיון לתזמן את השוק ברמה יומית גורם נזק".

"צריך להקנות חינוך פיננסי לציבור הרחב, ליועצי ההשקעות בבנקים, למנהלי ההשקעות וגם לרגולטורים. הנטייה אצלנו ללכת לקיצוניות גורמת לכך שרגולטורים מנסים לתקן עוולות של עשרות שנים ביום אחד, וגם הקיצוניות הזו מחייבת חינוך פיננסי. לדוגמה, בימים אלה אגף שוק ההון באוצר עוסק בתקנה, לפיה גוף מוסדי שמשקיע בהשקעות אלטרנטיביות לא יכול להשית יותר מ־ 0.15% על העמית, מעבר לדמי הניהול הקיימים. מצד שני, אגף התקציבים באותו משרד אוצר דן בתוכנית שנועדה לעודד אותנו, המשקיעים המוסדיים, להשקיע בבנייה להשכרה, בתשתיות ובהון סיכון. יישום השקעות כאלה כרוך בהוצאות גדולות, וברור שהמוסדיים לא יוציאו את זה מכיסם".

כלומר, אומר סטפק, "מצד אחד אגף התקציבים רוצה לעודד השקעות אלטרנטיביות, ומצד שני אגף שוק ההון עושה פעולה הפוכה וחוסם ביצוע השקעות כאלה. רגולטורים צריכים לדעת מתי לפעול, אבל גם מתי לנוח. יש להם נטייה להראות שהם תמיד עושים משהו, הם משנים את כללי המשחק חדשות לבקרים, וזה מרחיק משקיעים זרים".