"עובדה", יום ב' 21:00, ערוץ 2 קשת
הנה סיפור אמיתי שהתרחש ב-1988 בין כתלי בית-החולים רמב"ם. על מיטת החולה, הח"מ, חייל בשירות סדיר שנזקק לניתוח פשוט יחסית, אך עדיין כזה שכולל הרדמה מלאה, חיתוך, תיקון, תפרים והחלמה ארוכה יחסית. ממול - מערכת הבריאות שכבר אז הייתה די חולה ונהנתה מהעובדה שימי אשפוז של חייל הם "כסף בבנק" כדי לדחות את הניתוח מיום ליום.
הגם שהדבר לא עלה לי ולמשפחתי אגורה אחת שחוקה, התהליך היה שוחק נפשית: אתה מתאשפז, עובר את כל הרוטינות לקראת הניתוח - ולמחרת מתבשר שהניתוח נדחה ומשתחרר מבית-החולים לכמה ימים.
בסוף "הבנו את הרמז", ביררנו מי ראש המחלקה והלכנו לבקר אותו בקליניקה הפרטית שלו. הרופא הנכבד כבר הכיר את כל פרטי המקרה - ורק הבטיח לטפל בו אישית כפועל יוצא של דמי ביקור שמנים. למחרת התאשפזתי וזכיתי ליחס של VIP במשך הימים שבהם הייתי מאושפז.
25 שנה מאוחר יותר, כשהרפואה הפרטית ("השחורה", "האפורה" - תקראו לזה איך שאתם רוצים), היא כבר עובדה נוכחת במסדרונות בתי-החולים, הגיעה לשם גם המצלמה של "עובדה".
למרבה הצער, אפילו היא לא הצליחה לתעד את המצב החמור באמת, שבו שני מאושפזים באותה מחלקה מקבלים יחס שונה לגמרי בגלל שאחד מהם שילם לרופא המטפל באופן פרטי, אלא רק לתעד רופאים (בכירים מאוד ומוכרים מאוד בתחומם!) שמבקשים - ממי שכבר הגיעו דרך שירותי הרפואה הפרטית - תשלום נוסף כדי שהם (באופן אישי), יבצעו את הניתוח.
מה שמדהים כאן הוא הנון-שלנטיות שבה נאמרים הדברים, על אף שהם עומדים בסתירה חמורה אפילו לתקנון שירותי הרפואה הפרטית שמפעיל בית-החולים (שאוסרים על הרופאים לבקש תשלום נוסף, אלא רק דרך המערכת. כלומר - המאבק כאן הוא לא עקרוני, אלא על כסף: בין הרופא שרוצה לעשות לביתו - למערכת שרוצה לעשות לבית-החולים).
לו הייתי נאיבי, הייתי אומר שתחקיר שכזה צריך להרעיד את אמות הסיפים ולגרום לזעזוע מערכתי שבסופו יזכו כולם לרפואה ציבורית טובה יותר; אך מאחר שאני רק "נאיבי בגמילה", אני יכול רק לייעץ לכם להכין לא מעט כסף בצד - ולאחל לכם שלא תזדקקו לו לעולם.
* ציון: 9
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
