אל הרשימה המאוד ארוכה של הספרים שכתבה נורית זרחי, הצטרף לאחרונה אחד נוסף, "בצל גבירתנו" שמו. זרחי עסקה לא אחת בספריה הקודמים בילדותה, אבל ספר זה נדמה לאישי במיוחד, כמעט אוטוביוגרפי.
- "גבירתנו" היא אמה של זרחי, דמות המוצגת לאורך הספר כקשה ועיקשת.
"אמי ממש לא הייתה כזו", מציינת זרחי בראיון ל"גלובס". "חשבתי שככה זה היה, אבל כשקראתי את זה ונזכרתי בילדות שלי, הבנתי שזה בכלל לא היה כך. אנשים הם כל-כך מורכבים, שקשה לתפוס מהות של בן אדם".
- את כותבת הרבה על הילדות שלך.
"כי למרות שהיא לא מעסיקה אותי ביומיום, בתשתית - הכול בא משם. המאורעות הראשוניים הם המכריעים. זו הייתה ילדות מאוד דרמטית. גדלתי בקיבוץ גבע ועזבתי וחזרתי, אבא מת כשהייתי קטנה ואחרי זה אמא התחתנה עוד פעם.
"באותו זמן לא חשבתי שהאירועים הללו יוצאי דופן או השפיעו עליי, אלא שאלה החיים, אבל כשבאתי לכתוב, זה העסיק אותי. אתה לא מזהה שזו ילדות, אלא שזה זמן עכשיו. גם הבגרות נראית טבעית כמו שאתה חווה אותה, אבל בדיעבד מסתבר שאפשר לחוות את זה אחרת".
"לא סופרים ספרים ונכדים"
כמו במקרים אחרים, ספרה החדש של זרחי, לא מחזיר אותה ואת הקוראים רק לצל "גבירתנו", אלא גם לצילה של תקופה אחרת, של ישראל שונה מאוד מזו של היום. "אמא הייתה מאוד ילדותית, כמו כל הדור ההוא", אומרת זרחי. "אלו אנשים שבאו מרוסיה והיו חדורי רעיונות. הנדל"ן כנציג המציאות היה רחוק מהם כמה שרחוק יכול להיות רחוק. הייתה זו ארץ עם אידיאלים. זה ילדותי משום שהם לא ידעו לנהל את המציאות.
"תראה איזו מדינה הם השאירו לנו. התחילו אותה יפה, נניח, אבל תראה מה נשאר. במידה רבה זה אחריותם. עיוורון הוא מקסים, אבל גם עולה ביוקר. הם היו מאוד דבקים בצד אחד, בלי לראות דברים אחרים".
- אילו דברים אחרים? איזה צד אחר?
"זו הייתה מציאות מאוד קשה ואני חושבת שבאיזשהו אופן היא קשורה למציאות של היום. לא היה חינוך לליברליזם, לקבלת השונה, שגם מי שלא ממפא"י יכול להיות צודק. זו אטימות שהתגלגלה והיא לא נולדה עכשיו. יש קשר בין שתי הישראלות האלה. היינו 'צודקים' כל-כך בתום לב מוחלט, התום לב הוא מאוד אכזרי ומסוכן, ואני לא מתכוונת להיות מוכיחה בשער. נדמה לי שכל אחד רואה את זה".
- כשמדברים על הילדות, קשה להתעלם מאביך - הסופר ישראל זרחי, שנפטר כשהיית בת חמש וחצי.
"המוות שלו לא השפיע עליי הרבה, כי כבר שנה וחצי קודם הוא היה חולה, והוא היה עסוק - כתב המון ועברית גם לא הייתה שפת אמו. לא היה לו הרבה זמן להשקיע בי, אבל משהו מהדברים הלא ידועים חדר בי איכשהו".
- את מושפעת מכתיבתו?
"ממש לא, אלא אם כן אני לא מבינה בזה. זו שפה שקשורה לדור ההוא. אולי זה אישי, מה שהוא כתב, אבל גם מאוד מחופש חברתית ויש לי רגישות יתר לזה, כי הספרות הישראלית במשך הרבה שנים קפצה את הקפיצה ישר לחברתי. זה איזשהו צאצא של ספרות ההשכלה, כשהאדם הרבה פעמים הוא מה שהוא מייצג - עובד משרד הביטחון, ערבי, טייס, יורד מהארץ, חלוץ. ונשאר בזה משהו אלגורי. גם בספרות של אבא שלי יש מזה. אבל מחוץ להקשר הספרותי, כאבא, רציתי שיהיה לי אבא חי, לא סופר שאדע עליו מספריו".
ב"בצל גבירתנו", את לא מנסה להיראות כמי שמבינה את כל ההתרחשויות וגם לא מותירה לקורא להבין את הכול. זה ניסיון לשקף משהו מהחיים - שגם שם, בשונה מהרבה סיפורים, לא הכול מובן ונתפר?
"אני לא מבינה הכול. אני הרגע כותבת מכתב למישהו שביקש שאקרא את ספרו ואני כותבת שסופר צריך להיות גם קצת טיפש, זה סוג של השקפת עולם, שאפילו אם אתה חכם, אתה גם טיפש. כי מה אפשר לדעת על החיים האלה? המקריות והסיבתיות, מה יותר חזק מהן?".
- כתבת המון. את יודעת כמה ספרים יש ברזומה שלך?
"לא. אסור לספור ספרים ונכדים, אבל נכדים כמובן זה יותר חשוב".
- יש ספר שבמרחק הזמן את גאה במיוחד לגביו?
"לגבי כל הספרים, אני לא אחראית למה שיוצא. זה עובר דרכי. יש ספרים שמי ששולח אותם אליי, מי שזה לא יהיה, היה לו זרם טוב, והם יותר טובים מאחרים".
- הייתה תגובה מעניינת במיוחד שקיבלת?
"קיבלתי הרבה תגובות לאורך השנים. אם אני צריכה להתלונן על החיים, אז לא בזה. הרבה שנים חשבו שאני סופרת ילדים ולא פרוזה, כמו הרבנית שרצה אחרי הרב ורוצה שגם אותה ישמעו. חשבו שאני חצופה שאני מעזה לכתוב גם פרוזה".
- יש ציטוט מספר כלשהו שזכור לך במיוחד, ריגש אותך או גרם לך לפעול בדרך מסוימת?
"יש כמה. למשל, ב'השחף' של אנטון צ'כוב, כשמישהי נשאלת מדוע היא לובשת שחורים, והיא עונה 'אני מתאבלת על חיי'. או איזק דינסן, ב'שבעה סיפורים גותיים', שם נאמר ש'אסור לדבוק במשהו אחד בכל הכוח. אפילו אלוהים לא אוהב שדבקים בו יותר מדי'.
"אני גם אוהבת את 'גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי' (תהלים כ"ג). השתמשתי בזה כשהייתי צריכה עזרה. ומשפט אחר יפה הוא 'זה ה*י**ם ג**דול ו*ר*ח*ב י*ד*י*ם. ש**ם ר*מ*ש* ו*א*ין מ*ס*פ**ר. ח*י*ות ק*ט*נ*ות ע*ם ג**דלות: ש**ם א*נ*י*ות י*ה*ל**כו*ן. ל*ו*י*ת*ן ז*ה י*צ*ר*ת** ל*ש**ח*ק ב*ו' (תהלים ק"ד)".
- הרבה ציטוטים מהתנ"ך.
"כשהיינו ילדים, לימדו אותנו את זה בעל פה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
