מצאו מתי "למכור" את המועדון

1. במקום רן בן שמעון הייתי מאוד נעלב הבוקר (ג'). הפועל ת"א שלו קיבלה כל כך הרבה מחמאות על ההפסד המכובד, ההעמדה, ביטול היריב ואפילו הירידה של מכבי לשמור על הניצחון בסיום, שהייתי בטוח שאתמול מכבי ת"א ניצחה את הפועל רעננה 0-1 מפנדל מפוקפק ולא את הפועל ת"א הגדולה. בעצם, אפילו הפועל ת"א בתגובות שלה השוותה את עצמה להפועל חיפה שסבלה מפנדל מפוקפק שפסק אלי חכמון. צר לי שאני צריך לצטט ביום כזה דווקא את שמלוק מחרובסקי, מנהלה האגדי של מכבי ת"א בכדורסל, שנזף בקבוצת קט-סל שחזרה מהעמק עם הפסד בהחלטת שופטים: "תובילו 40 הפרש, לא תבכו על שופטים".

בסופו של יום, מכבי שוב ניצחה. הפועל לא כבשה, לא הצליחה להטריד את חואן פבלו לאורך כל המחצית השנייה, באה לכל היותר לשבש משחק של היריב ולא באמת לקרוא תגר על האליפות או על ההגמוניה או סתם על מכבי, וסיימה את המשחק עם 13 הפרש מהמקום הראשון. מכבי לעומת זאת משחקת רע מאוד כבר שלושה משחקים רצופים ועדיין מנצחת אותם. נדמה לי שלא היה צריך שינוי מספרי במאזן הניצחונות כדי להבין שההגמוניה בעיר התהפכה. רק לפני כמה שנים זה היה הפוך. אותם ניואנסים, רק בצבע שונה.

2. אפשר לחלק מחמאות מכאן ועד להודעה חדשה לרן בן שמעון ולצוות השחקנים המדולדל שלו (בלי שכטר וגרזיצ'יץ' מהדקה ה-14), אבל לא בגלל צורת המשחק אלא בגלל היכולת שלו לתפקד למרות מה שקורה מעליו. אני זוכר את אוהדי הפועל ת"א זועמים בכל יום שישי כאשר באחד העיתונים היתה מתפרסמת איזו ידיעה עסיסית על הנעשה במועדון, ערב משחק. כבר כמה חודשים שרכישת הפועל ת"א נמצאת על המדף. יום לפני הדרבי צץ סיפור מקסימוב, סיפור שבטח לא נולד בשבת, אלא מתגלגל כבר כמה שבועות. עיתוי פרסום זה משהו שיש לקברניטי הפועל ת"א שליטה עליו, וזה כבר הוכח בעבר.

לא זוכר אף קבוצה שעמדה על המדף בשנים האחרונות שהצליחה לתפקד ככה: מכבי בסוף עידן לוני, בית"ר בשנים האחרונות, הפועל ב"ש של אלי זינו. עד לפני כמה ימים לא היה כלום ופתאום קרב: מקסימוב מול הרוכש הלונדוני. ואם זה לא יקרה, מצקצקים מחודורוב, אז ימכרו את דמארי, ושכטר, ועוד ועוד. מכירת החיסול הווירטואלית הזו - לצד סיפורי הרכישה הללו - היא מכירת חיסול של מועדון.

3. עזבו את לירן ליאני, תסתכלו על זה בטוטאל. יש למכבי ת"א היום שני אנשים עם ביצים מאוד גדולות, ובזה ההבדל המהותי בין המועדונים. פאולו סוזה כבר שיחק בעבר עם שלושה בלמים בהרכב, אבל אף פעם לא ככה. בעצם, למעט דרור קשטן לחצי שעה בסטאדיו דה לוז' בליסבון מול בנפיקה ב-1998, אף מאמן בישראל לא הציב שחקני כנף טהורים במקום בו משחקים מגינים. וכשגילה שזה לא מועיל לו, הוא גם לא היסס להודות בטעות תוך כדי משחק. על פאולו סוזה אומרים שהוא מתכונן ליריבות שלו בצורה כמעט מדעית. עכשיו אנחנו יודעים שהוא גם יודע להגיב להפתעות שהן מכינות תוך כדי משחק, תוך כדי שינוי מהותי במערך - מה שגרר מבחינתו הוצאה של עומרי בן הרוש בדקה ה-32. מעורר השראה.

האיש עם הביצים היותר גדולות הוא כמובן ערן זהבי. עזבו את זה שהוא היה מת לשים כמה שיותר גולים בדרבי הזה ופשוט נתן את כולו במגרש, אבל ההתרסה שלו עם תנועת הירייה מול שער 4 - פרובוקטיבית ומיותרת ככל שתהיה - מעידה יותר מהכל על האופי של הבחור: לא סופר אף אחד, קרח בוורידים, לוקח את המשחק כאקסטרים. זה השחקן שהייתי שם עליו את נבחרת ישראל לקראת יורו 2016.