מתנת הפרישה של עיני

1. יו"ר ההסתדרות עופר עיני תמיד מפציר באנשיו לכבד את הצד השני למשא-ומתן, לעולם לא להשפיל אותו ולהעניק את התחושה שגם המעסיק רשם הישגים בהסכם המתגבש - אפילו אם בפועל הוא מובס עד עפר.

במקרה של פלאפון, כך נדמה, עיני הרשה לעצמו לחרוג מהעיקרון הזה שלו. מסתבר כי הנהלת פלאפון דרשה שההסכם ייחתם במטה החברה בגבעתיים, דרישה שהתקבלה בהבנה מוחלטת גם בוועד העובדים. הרי מה יותר טבעי מהסכם עבודה שנחתם במקום העבודה. בהסתדרות, לעומת זאת, חשבו אחרת.

בדיוק לפני שנה הנהלת פלאפון גררה את הרכבים של ראשי הוועד מחניית בניין ההסתדרות - צעד חסר תקדים שהצליח להקפיץ אפילו את ראשי המעסיקים במשק. מה יותר טבעי, חשבו שם, שההסכם ייחתם במקום הזה ממש, סגירת מעגל שאין כמוה. גיל שרון התנגד, עיני לחץ, שרון שוב התנגד, ועיני שוב לחץ - הפעם חזק יותר.

כך קרה שמנכ"ל פלאפון, האיש שסלד מהרעיון של ועד עובדים, הגיע אל בית הוועד הפועל, היישר אל האולם החגיגי של בית נבחרי ההסתדרות. דגלים אדומים, סמל הפטיש המפורסם ומאות עובדים שמריעים לאנשים שעשו איתם היסטוריה. רק לאחר ששרון התיישב על כסאו והמתין דקות ארוכות, כשהוא צופה במבט נבוך במעמד החגיגי והמוזר הזה, נכנס לאולם עיני לקול תרועות הקהל.

בשורות הראשונות של האולם היה מי שהתבדח שזו חזרה על הטקטיקה המפוקפקת נוסח "השגריר הטורקי", אותו אירוע מביך בו סגן שר החוץ לשעבר דני איילון הושיב את שגריר טורקיה בישראל על כיסא נמוך כדי להשפילו מול המצלמות. זו אכן תמונת ניצחון מרשימה, נקמה מתוקה, "מתנת פרישה" כמו שכינה זאת עיני בעצמו, הפגנת כוח חסרת תקדים. אבל זו גם דוגמה לשימוש מופרז בכוח, להיבריס, שסופו עלול להיות כבומרנג.

2. העיניים נשואות כעת אל לשכתו של ניר שטרן מנכ"ל סלקום. בימים אלה הוא מנהל משא-ומתן מתקדם מול ועד העובדים בראשות מיה יניב, שמן הסתם תבקש לנהל כעת את המשא-ומתן מנקודת הסיום של פלאפון.

אם שטרן יודע מה טוב לו ולחברה שלו, הוא יחתור למה שמכונה הסכם ענפי - הסכם בין החברות הגדולות בענף לבין ארגון העובדים, בסופו רשאי משרד הכלכלה להוציא צו הרחבה ולהחיל אותו על הענף כולו.

הרציונל: ההסכם יחול גם על מפעילות הסלולר הקטנות כמו גולן טלקום, כך שתוכנית "הכול כלול" ב-49 שקל בחודש תצטרך לקחת בחשבון גם תשלום קרנות השתלמות, תקציבי רווחה ועוד.

לצרכן הישראלי זו אולי לא בשורה מלהיבה, אבל כמו שאנחנו מקפידים לומר כאן תמיד: כל צרכן הוא גם עובד, כל עובד הוא גם צרכן. אי-אפשר ללכת למכולת עם חבילת הכול כלול. אם השוק לא יודע לאזן את עצמו, העובדים יכולים לעשות את זה.