דפוס התנהגותו של "ישראל היום"

כבו את המחשב, הניחו את הטאבלטים בצד ושימו את הסמארטפון במצב טיסה - הפרינט עדיין חי. מותו של עיתון הנייר, ביום מן הימים, הוא עובדה מוגמרת.

הקץ אולי לא ממתין מעבר לפינה, ולא צפוי לקפוץ עלינו בשנים הנראות לעין, אך הוא בהחלט נמצא באופק של כולנו. ובעוד שברחבי העולם מתארגנים עיתוני העולם לקראת היום הדיגיטלי שאחרי ותרים אחר נוסחאות ופתרונות, ישראל נראתה השבוע כפי שוודאי נראתה העיר שטרסבורג, יום אחרי שגוטנברג פתח את העסק.

הסיפור הגדול של השבוע האחרון בתקשורת, ויסלחו אנשי ערוץ 10, היה ככל הנראה רכישת בית הדפוס ששימש בעבר את "מעריב" על-ידי "ישראל היום". העיתון החינמי של שלדון אדלסון לא רק רכש את פעילות בית הדפוס הנטוש בבת-ים, אלא גם את השטח כולו.

שם, במקום שבו היזם עמוס מימון תכנן להקים מגדלי ענק, עשויה להתרכז מערכת "ישראל היום" כולה בעתיד הלא רחוק. ליבת העשייה של גוף התוכן המשמעותי הזה תהיה בית הדפוס.

זה סיפור גדול, לא רק בגלל שב"ישראל היום" החליטו להזרים כ-80 מיליון שקל לתעשייה שעתידה ידוע מראש, אלא בשל המשמעויות הדרמטיות של ההחלטה הזו לשוק הישראלי - ובעיקר לעיתון "הארץ".

קבוצת "הארץ-דה מרקר" של משפחת שוקן ניזונה כבר מספר שנים מהעובדה שבבית הדפוס שלה מודפס "ישראל היום", והמהלך של השבוע האחרון מהווה מכה קשה עבורה. לא בכדי רק באחרונה הודיעה הקבוצה לעובדיה על הכנה של רשימות פיטורים.

המהלך של "ישראל היום", שעליו הכריז בעמודו הראשי כ"תנופה", הוא לא בהכרח הגיוני כלכלית ולא מהלך שקשור בבניין עתידו של העיתון. מדובר בצעד פוליטי של מיצוב בתעשייה המקומית והבעת עמדה ברורה: אנחנו לא אפיזודה חולפת, לא גחמה של מיליארדר שמבקש להשפיע פוליטית כל עוד מועמדו פעיל - "ישראל היום", ולתמיד.

מאז נכנס "ישראל היום" לשוק המקומי, הוא החזיר את הסומק ללחיי מפעלות הדפוס המקומיים, ועשה בהם שימוש בכדי להשפיע על האופן שבו הוא מתקבל בעיתונים השונים. מעניין יהיה לראות כיצד יתייחסו אליו ב"הארץ-דה מרקר" מעתה.

הובלה בכל מחיר

"ישראל היום" אולי מנשים את תעשיית הפרינט, אך הוא אינו מבטיח את חייה. כדי לקיים בית דפוס באופן כלכלי ואפקטיבי, הוא לא יכול לשרת רק עיתון אחד. עליו להיות פעיל מבוקר ועד לילה, כולל.

סגירתו של דפוס "מעריב" בזמנו הייתה צעד נכון והגיוני לשוק. היא הסתמנה כחלק ממגמה כלל-עולמית של איחוד משאבים - יותר ויותר עיתונים מבינים שהעסק שלהם הוא תוכן ותו לא, ומוותרים על הרצון להיות חברת הדפסה או הובלות.

לכן, גם מתחרים מרים מאחדים כוחות ומדפיסים יחד באותם מקומות ומקיימים בשיתופיות חברות הפצה משותפות. כעת, לא ירחק היום בו שקשוקי מכונותיו של דפוס "ישראל היום" המחודש יסמנו את מותו של בית דפוס אחר.

"ישראל היום", זה ידוע, לא מתקבל בברנז'ה העיתונאית המקומית כשווה בין שווה. למרות שמוספיו ראויים ומרבית כתביו מוכשרים בעבודתם, הוא תמיד ייחשב כעיתונו של ראש הממשלה, עם נקודת הראייה המשובשת של המציאות.

הצעד האחרון שלו מוכיח כי קולגיאליות לא בהכרח נמצאת בראש סדר העדיפויות שלו. בעוד אחרים נאבקים לשרוד, הוא נאבק להוביל, גם במחיר מותם של אחרים.

ובאשר לעיתון "הארץ". לולא ימצא מו"ל העיתון נוסחה מהירה ויסודית, הוא עשוי למצוא את מפעל חייו בסכנת קיום אמיתית. משברו הוא משברה של תעשיית העיתונות כולה, שעדיין נמשך ומורגש ויתעצם.

גם אם מישהו קנה עכשיו בית דפוס.