זה היה יום מגוון לצמיגים העבים של הריינג' רובר ספורט. ברחובות הצרים של החלק העתיק של שטרסבורג הם קרקשו מעל המרצפות השחוקות, ואז ספגו בעדינות מהמורות עירוניות של כבישים שידעו קצת יותר מדי שיפוצים לאורך השנים, ומשם חצו את הגבול לגרמניה והחליקו על האוטובאן במהירות של 210 קמ"ש. אחר כך התחלנו לטפס לכיוון היער השחור, ומשני צידי הכביש הרטוב אפשר היה לראות יותר ויותר שלג, עד שכל הנוף הלבין. מסך ה-GPS שמוטמע בלוח המחוונים המפואר הראה שהגענו לנקודת הציון הראשונה שלנו, ואכן, אנשי לנד רובר חיכו בה, קפואים מקור, אבל חייכניים ונכונים לעזור.
שביל צר וכבוש התפצל מהכביש לתוך היער ואחרי כמה מאות מטרים הפך לשני קוליסים בוציים בתוך שלג עמוק. לחיצה על מצב "שלג" גרמה לדיפרנציאלים של הריינג' להתחבר לקרקע. הטמפרטורה עמדה על אפס מעלות, שלג כבד ירד על היער, אבל למרות המהמורות לא החלקנו לרגע. העיתונאי המולדבי שישב לצידי לא הפסיק להתפעל בקול רם. "Very Nice. Good Car", הוא שב ואמר במבטא שלא היה מבייש את בוראט בכל פעם שדילגנו בקלילות מעל עוד קפל קרקע.
במילואים יצא שנהגתי לא מעט על ג'פ"סים, כך שבשלב הזה יכולות השטח של הריינג' רובר ספורט (דיזל, 3.0 ליטרים, 258 כ"ס) לא הרשימו אותי; כמה דקות לאחר מכן החלה אופרה אחרת לגמרי. למען הסדר הטוב כדאי לציין שחוויית הנהיגה (שלא לדבר על הנמנום) בכל הדגמים החדשים של לנד רובר, שונה מאוד מזו שמספק הג'פ"ס הצה"לי. נהגנו על ארבעה דגמים ביומיים - הדיסקברי דיזל, הריינג' רובר דיזל ההיברידית, האיווק דיזל והריינג' רובר ספורט דיזל. לא מספיק זמן כדי להתרשם לעומק מאף אחד מהם, אבל בהחלט מספיק כדי לעמוד על הסטנדרטים בתחומי הנוחות והפינוק. מעבר לכל השטיקים הרגילים של מכוניות פאר - כיסאות חשמליים, מערכות מיזוג אישיות, רמקולים נהדרים, מצלמות לכל כיוון ותא נהג שמריח כמו בית מלאכה של בורסקאי (בקטע טוב) - לדגמים החדשים יש גם חימום בהגה. זה נעים מאוד. במיוחד כשמושלג מסביב.
כך או אחרת, אחרי ניווט קצר בקוליסים הבוציים, נפתחה מולנו קרחת יער שבתוכה עמודי פלדה מאסיביים שנראה היה שמחזיקים משהו גדול. כשהרמתי את המבט ראיתי שמעלינו מתנשאת מקפצת סקי ענקית - כזאת שטיפוסים חסרי אחריות וכבוד ליכולותיהם המוטוריות העתידיות נותנים לגופם לגלוש בה במהירות איומה ואז עפים באוויר בתנוחה של רכינה לפנים ובסוף נוחתים על רגליהם במדרון תלול מאוד שנמצא הרחק במורד ההר שמתחת.
על המקפצה עצמה אמנם לא ניתן היה לטפס עם האוטו, אבל המדרון שמתחתיה נראה לאנשי לנד רובר תלול וחלק מספיק כדי להדגים באמצעותו את יכולות אחיזת הכביש של דגמי 2014. הנהגים הצטוו להעביר את בורר המצבים ל"אוטומטיק טרקשן קונטרול" (או בעברית מדוברת - "אין מצב שתחליק") ולהתקדם לשפת המדרון, שזווית השיפוע שלו עמדה על לא פחות מ-42 מעלות.
בשלב הזה, ובניגוד לכל אינסטינקט הישרדותי, הורה לי איש לנד רובר חמור סבר להרים את הרגל מהבלם. הריינג' רובר ששוקל משהו כמו 2.5 טונות החל להתקדם, המדרון נעלם מן העין בגלל הזווית החדה ושנייה לאחר מכן הרגשתי שאני נמצא בחלק המפחיד ביותר ברכבת הרים וציפיתי לצניחה מהירה, אך זו לא קרתה. האוטומטיק טרקשן קונטרול תפס פיקוד והמכונית הכבדה החלה לרדת בעדינות במורד מבלי להחליק לשנייה. יתרה מזו, כשהגענו למחצית המדרון, הורו לנו המארגנים לעצור, לשלב להילוך אחורי ולתת גז. האוטו, מתברר, יודע גם לטפס את המדרון החד הזה ברברס.
בהמשך היום חיכה לנו קטע נהיגת שטח פחות מהונדס. המכוניות טיפסו הפעם על בולדרים, חצו נחלים זורמים שעומקם הגיע לכמעט מטר וחצי והתפלשו בבוץ סמיך שנראה בלתי עביר. כשיצאנו מהמדמנה העכורה המכוניות נשטפו בצינורות בעלי לחץ מים גבוה. ספורט, אבל אלגנט.
מאוחר יותר, בארוחת הצהריים, הוקרן סרטון תדמית משנות ה-70. בלונדה עם שיער נפוח נוהגת בלנד רובר לבנה על הכביש המהיר. גבר מטורזן חולף על פניה במכונית ספורט אדומה פתוחה ואז בולם בחוזקה ומתחיל לעקוב אחריה. הבלונדה מאיצה, והמטורזן מתקרב, אבל כשהיא חוצה בנונשלנטיות נחל פסטורלי ומשפריצה אגב כך מים על זוג שמתעלס על גדותיו, הבחור שבאוטו נתקע במים.
הוא מזנק במהירות מהמכונית, עובר לאופנוע וממשיך את המרדף, אבל הלנד רובר ממשיכה לצלוח מכשולים בעוד הרודף נתקע פעם אחר פעם. אחרי מבחן העבירות הזה, נכנסת הבלונדה לחניה מרווחת בבית כפרי מפואר ויוצאת מהאוטו כאילו לא אירע דבר. המסר ברור: עבירות ונוחות לכל אחד. לנד רובר ממשיכה את הקו השיווקי הזה עד היום ללא שינויים ניכרים. ואם צריך לתמצת, זהו הסיפור: למעט האיווק, ג'יפון שאינו מתיימר לספק רמות גבוהות של עבירות וקצת מכוון לשוק הנשי (ויקטוריה בקהאם ובר רפאלי משמשות כסוג של פרזנטוריות), החברה מקפידה על יכולות שטח ניכרות של דגמיה לצד חוויית יוקרה בריטית קרירה ומנותקת מההמולה המזיעה שסביב; בחוץ יש מים, בוץ, אבק מדבריות, שלג ומה לא, בפנים לוגמים בניחותא פימ'ס עם מלפפונים טריים ומדברים ברוגע על הא וגם על דא. אהוד ברק בטח היה קורא לזה וילה בג'ונגל.
יש בזה גם אירוניה מסוימת, שכן החברה אינה בבעלות בריטית - ב-2008 עברה החברה לידי ענקית התעשייה והרכב ההודית טאטא. מאז חתימת העסקה, מספרים אנשי לנד רובר הוותיקים, מורגש שיפור משמעותי. לדברי מהנדס בכיר שליווה מקרוב את השקת דגמי 2014, "ההודים לא מתערבים בעבודה ומוכנים לשים כמה כסף שצריך על פיתוח. האווירה אחרת לגמרי מזו שהייתה בתקופת הבעלות של פורד, ואפשר לראות את זה באיכות כלי הרכב שלנו בשנים האחרונות. חשוב להם לשמור על היוקרה של המותג".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.