מסעדת "פיצרוי" בת"א: אוכל יצירתי ומרתק - אולי יותר מדי

פינת הרחובות הירקון וגורדון בתל אביב נחשבת לאחת מאותן פינות מיתולוגיות, שבהן שכנו מוסדות קולינריים מיתולוגיים שהעניקו לפינה את מעמדה המיתולוגי. המשפט הארוך והמפותל הזה נועד להסביר, לעצמי בעיקר, שממרחק השנים והגיל, כבר איני בטוח מה היה מיתולוגי כל-כך בבר הטרמינל ששכן בפינה הזו במשך שנים לא מעטות.

כסית, פינתי, רוול ובתי קפה אחרים מנוחתם עדן, או מסעדות כמו אלהמברה, קרן ותפוח זהב - גם מי שאינו מבוגר מספיק בשביל לזכור או להכיר אישית, עדיין יודע מי היו, ועודם, חיים כהן (קרן) וישראל אהרוני (תפוח זהב). אבל כאמור, אני עצמי כבר איני זוכר במה בדיוק הצטיין בר הטרמינל. חוץ מדבר אחד. בדיוק אותו הדבר שממנו נהנית עכשיו מסעדת פיצרוי - הנוף המרהיב של הים. מחזה מרהיב של מים ושמיים, ולפעמים גם שקיעה מפוארת במיוחד. אלא שנוף לבדו, ואפילו עיצוב נאה כמו זה של פיצרוי, אינם מחזיקים מים לאורך זמן. כמו שתעיד המסעדה שקדמה לפיצרוי, salt היה שמה הלועזי, שלא שרדה זמן רב.

בדיוק לשם כך החליטו כנראה פרנסיה של מסעדת פיצרוי לגייס לשורותיהם את השף רועי גנצ'ולה, מי שכבר הוכיח את עצמו בשנים האחרונות כטבח מצוין בשבתו במסעדת קלמטה היפואית, שבה הוא ממשיך לבשל גם כעת, בד בבד עם ההרפתקה החדשה שלו בגורדון-הירקון.

לא פעם ולא פעמיים מתרסקות התרשתויות כאלה של שפים צעירים על סלעי חוסר היכולת שלהם להריץ שני מטבחים בו זמנית, שלא לדבר על יותר משניים. מעטים הם המסעדנים היודעים להפיק מהשפים שלהם את המיטב גם כשהם הופכים למעין מיני-רשת. מתי ורותי מהקופיבר/בראסרי/ הוטל מונטיפיורי/דליקטסן הם דוגמה נדירה לכך, וכבר הזכרתי לא פעם את יכולותיהם הניהוליות המופלאות במדור הזה.

אלא שמאחורי גנצ'ולה לא עומדת מערכת משומנת כזו, ולכן חששתי מאוד ממה שאפגוש כאן. אומר כבר עכשיו, איני יודע מה שלום האוכל בקלמטה כרגע, אבל בערב שבו ביקרתי בפיצרוי, ערב שבו הבחנתי כמדומני בדמותו של גנצ'ולה עצמו במטבח, אכלתי אוכל שהיה יצירתי, מרתק וטעים מאוד. הטענה היחידה שהייתה לי כנגד האוכל שהוגש לנו, הייתה בדיוק זו שהרגע השתמשתי בה כמחמאה. עובדת היותו יצירתי ומרתק. לטעמי המזדקן, הוא היה טיפה יצירתי ומרתק מדי. קצת יותר מדי מרכיבים וסלסולים בצלחת, שגרמו לדברים להסתתר בתוך עצמם.

התחלנו בכמה מנות בר שאפשר להזמין גם לשולחן. קריספי שוק טלה - היה מעין קרוקטים של שוק טלה שהוגשו עם יוגורט מתובל במשמש, חסת סלנובה, וויניגרט אגוזי מלך, מח עצם ופיסטוקים - בלגאן גדול שהצליח עדיין להיות טעים מאוד, גם אם מקושקש משהו.

מנת בר נוספת הייתה דגי אנשובי כבושים, שהיו טריים וטובים, ואף שגם הם קושטו ביותר מדי אלמנטים, הצליחו טריותם ופשטות הכבישה הבסיסית להצילם מהפיכה למנה מעצבנת.

המשכנו במשולש דג נא - מנה משעשעת ביותר של בצק פריך ועליו טרטר של מוסר ים עם פלפלים אדומים, גבינת פרמז'ן, זיתים ובזיליקום. כל ההסבר הארוך הנ"ל אינו מצליח כמובן להסגיר את העובדה שמדובר ב...פיצה. המנה מעוצבת בצורת משולש פיצה זערורי, כולל הקרטון של המשלוח ובקבוק טבסקו מיניאטורי. זה לא פחות טעים ממצחיק.

כדור הים היה מעין סביצ'ה של לוקוס מגולגל לכדור ומתובל בכוסברה, בבצל ירוק וברוטב פונזו. שוב, ואני חוזר על עצמי, המון אלמנטים ותוצאה טובה. אפילו מאוד. מנה בשם 48 שעות התגלתה כצלעות חזיר (ספייר ריבס) מבושלות בישול ארוך מאוד (כמו ששמן מעיד) ומוגשות בחמאת תפוזים, כוסברה ובצל ירוק. שוב, טעים. מוחמה - טונה אדומה מיובשת בנוסח הספרדי בעיטור של פלפלים אדומים, זעתר, ליים וסליקורניה, אותו "אספרגוס ימי" מלוח שכבר הזכרנו כאן פעם. אחר כך רביולי עגבניות מיובשות עם נתחי לוקוס, קרם סלק, תרד וקמפרי. קראו מה כתבתי קודם.

קינחנו בעוגת גבינה, טארט שוקולד מריר, מילפיי של אגסים וקלבדוס ומנה מטורללת לגמרי בשם ברולה פורצ'יני - וזה היה אשכרה קרם ברולה של פטריות שהוגש עם שוקולד לבן, טוויל קרמל ושומשום, ואבקת פופקורן מקורמלת. מבולבלים? גם אנחנו. המנה התכתבה לטעמי עם קינוח האדמה ה"מפורסם" של מאיר אדוני מכתית. על הקינוחים, שהיו, שוב, טעימים אבל קצת עמוסים מדי, אחראית כאן הקונדיטורית המוכשרת אנה שפירו.

פיצרוי היא יופי של מקום לטעמי, אך הציון הוא כפי שהוא (יקר, אבל שווה) מכיוון שלמרות מחיריהן הלא גבוהים של המנות, צריך המון מנות קטנות (והן קטנות מאוד) כדי לבנות ארוחה מספקת.

כדאי להכיר

ליים. אחיו הקטן והממזר של הלימון נמצא כאן כבר שנים רבות. אלא שבזמן האחרון אפשר להשיג את הקסם הירוק הזה כמעט בכל מקום. שום מנת סביצ'ה ואף קוקטייל מרגריטה כבר לא יהיו אותו דבר אחרי שתתחילו להשתמש בו, ובעצם גם הסלט היומיומי הפשוט יודה לכם.

פיצרוי

פרטים: הירקון 136 (פינת גורדון), תל אביב, 03-5206100. א-'ה' 18:00-אחרון הסועדים, ו'-שבת 08:00-אחרון הסועדים

מחירים: כדור ים - 48 שקלים, אנשובי - 28, 48 שעות - 34, משולש דג נא - 30, מוחמה (טונה אדומה מיובשת) - 48, רביולי - 52, קריספי שוק טלה - 29, טארט שוקולד מריר - 36, מילפי אגסים וקלבדוס - 40, ברולה פורצ'יני*- 48, עוגת גבינה - 36שקלים

השורה התחתונה

יקר, אבל שווה