הליכוד הוא עדיין ביתו

כשנתניהו הגיע אמש לוועידת הליכוד האולם כבר היה כמעט ריק. בקושי 250 איש, עייפים וכבויים נותרו בגני התערוכה לשמוע את נאום רה"מ. פעם, היו הליכודניקים נדחפים בכניסה כדי להקשיב ליו"ר התנועה, מגיעים שעות לפני ההתחלה כדי לתפוס מקום טוב בשורות הראשונות.

אתמול, מאות פעילי הליכוד שהגיעו מכל קצוות הארץ לוועידה עזבו עוד לפני הגעת רה"מ. לצד הגעגועים לוועידות הסוערות של פעם, הם הרגישו מרומים. הם באו להצביע בעד או נגד איחוד הליכוד עם ישראל ביתנו אבל איכשהו, כמו תמיד, כמה שעות לפני ההצבעה נתניהו נלחץ והגיש עתירה לדחיית ההצבעה, כשמאות אנשים ממתינים באולם להביע דעתם. נתניהו כמו נתניהו, משאיר הכל תמיד לרגע האחרון. אבל זו לא חדשה, זו ישנה.

היו מי שליבם נחמץ למראה רה"מ נואם באולם הנטוש. יש לו מדינה, אמרו, אבל אין לו מפלגה. ובכל זאת, ברגע המבחן אתמול יו"ר הליכוד ניצח, אבל הבעיה לא נעלמה. כהרגלו, נתניהו רק דחה אותה. לקראת הבחירות תצוץ שוב שאלת האיחוד של שתי המפלגות ויהיה צורך להכריע בסוגיה.

כרגע בליכוד ובישראל בתינו מבינים את הצורך בקיום הסיעה המשותפת. אם יופרדו הכוחות, המראות שהיו השבוע בקואליציה יהיו כאין וכאפס אל מול מה שיכול להיות במקרה של פיצול. כשלליברמן 11 חיילים, לנתניהו 20 וללפיד 19, כל היתקלות קואליציונית עלולה להוביל לסופת שלגים שתביא לסיומה של הקואליציה עוד לפני תום 2014.

שלא אל מול המצלמות, שורה של בכירים בליכוד הביעו מאחורי הקלעים כעס על יו"ר מרכז הליכוד, דני דנון, שניסה להביא את פיצול הסיעות להצבעה בעיתוי הנוכחי. 'מה דנון קפץ', הם שואלים, אם להשתמש במינוחים שבהם נתניהו עושה שימוש לאחרונה. מאז מותו של אריק איינשטיין, מרבה רה"מ להשתמש בדימויים מעולמו של הזמר הכוללים ציטוטים מ"לול".

לטענתם, הפגיעה היא לא בנתניהו אלא בדימוי הליכוד. פרץ הנוסטלגיה, דרך אגב, תוקף את נתניהו באחרונה גם כשהוא נזכר בספי ריבלין והוא מתקשר לחלוק זיכרונות עם לא מעט גורמים מופתעים במערכת הפוליטית.

חזרה לליכוד. דנון מצדו - המכונה טראבל מייקר בסיעה - הסביר בשבועות שקדמו להצבעה שפיצול שתי הסיעות מחויב המציאות על מנת למנוע מליברמן את האפשרות להשתלטות על הליכוד. אלא שמי שיודע לקרוא את המפה, הופתע לגלות שליברמן כלל לא פוקד ולא פועל לגיוס חיילים חדשים לשורותיו.

בשטח אין שום סימנים לכך שיו"ר ישראל ביתנו מתכוון להיטמע בליכוד. על פי ההיגיון הפוליטי, אם ליברמן לא מתכנן לכבוש את הליכוד מבפנים, הוא היה אמור לקדם בברכה את הצעתו של דנון להתגרש מהליכוד, שהרי לבחירות הוא ירצה להגיע עם ישראל ביתנו גדולה ומבודלת, בעלת זהות נפרדת ועם כוח מיקוח למו"מ הקואליציוני.

בכירים בקואליציה שכבר ראו כמה דברים בחייהם הפוליטיים, מצביעים על שני תסריטים אפשריים: על פי הראשון, ליברמן ממתין לראות האם יהיו התפתחויות בתחום המדיני ומניח שנתניהו יאלץ לשבור שמאלה במקרה של חתימת הסכם עם הפלשתינים ולפרק את הליכוד. במקרה כזה נתניהו יאלץ למצוא שליש מחברי הכנסת של המפלגה המאוחדת שיסכימו לעזוב את מורשת ז'בוטינסקי ואת המותג ליכוד וללכת אתו אל עבר הלא נודע.

אולי נאמניו, כמו שטייניץ והנגבי יצטרפו אליו להרפתקה החדשה, אבל הוא יצטרך להזיע כדי להגיע ל-11 האצבעות הדרושות כדי לפצל את הליכוד ביתנו בת 31 המנדטים. זה יהיה בדיוק הרגע שבו ליברמן יוכל לקפוץ מהעוגה ולהציע את 11 המנדטים שלו, תמורת הסכם רוטציה על ראשות המפלגה החדשה.

למה לליברמן להציל את נתניהו? התשובה פשוטה. נתניהו ינצח עבורו את הבחירות, וליברמן ישתלט על הגוף החדש מבפנים, בדיוק כפי שחשבו שיעשה בליכוד. נתניהו יצטרך להתפשר על חצי קדנציה, אבל יקבל על מגש של כסף מפלגה עם תשתית ושטח יותר מאורגנים וממושמעים מאלו של הליכוד.

זה התרחיש הסביר אך הוא לא חף מבעיות. שכשליברמן מביט אל עבר השרידים של קדימה, הוא יודע שלא בטוח שהעסק ישרוד קדנציה שניה.

על פלאן בי רמז יו"ר ישראל ביתנו כבר לפני כמה שבועות כשקרא להקים רשימה משותפת של הליכוד, ישראל ביתנו והבית היהודי, שיתמודדו יחד בבחירות,אך ישמרו אחר כך על עצמאות מפלגתית. מי שלא תפס את ליברמן אז ברצינות, שיחשוב שוב. זה לא היה ספין, ליברמן היה רציני. החיבור הזה לא יחייב אותו במפקד, גם לא בהשתלטות עוינת מבפנים, אלא יקבע לעצמו כללים חדשים.

כרגע ליברמן ממתין עם החלטה, אך הוא לא יוכל להמתין לנצח. אם תוך חצי שנה לא יתקדם אחד התרחישים, הוא יצטרך לייצר לישראל ביתנו זהות נפרדת.

שלח את עמי

בניגוד לסערה המטראולוגית שהלכה ושכחה, הסערה הקואליציונית רק מתגברת. על אף הקור בירושלים, יו"ר ש"ס, אריה דרעי, ודאי יושב מהצד וחוכך ידיו בהנאה: האחים בנט ולפיד הולכים מכות בבית, התנועה רבה עם יש עתיד, ונתניהו ולפיד לא מצליחים להגיע להסכמה על מינוי יו"ר לוועדה הכי חשובה בכנסת. מה הפלא שנתניהו מתגעגע לקואליציה הקודמת.

שיאה של מערכת היחסים העכורה בקואליציה הזו הגיע אתמול כשוועדת הכנסת הסמיכה את יו"ר הכנסת, יולי אלדשטיין, לשמש יו"ר ועדת החו"ב הזמני עד למציאת פתרון. פארסה כזו אפילו אפריים קישון לא היה מצליח לכתוב.

בשבועות האחרונים מאז חדלה הוועדה לעבוד נכנסו ויצאו מחדרו של אדלשטיין למעלה מ-50 ח"כים. חלקם רצו את התפקיד לעצמם, חלקם באו להמליץ על אחרים. כמה נקראו אל הדגל, רובם מצאו את הדרך לבד. כל הבלגן הזה היה יכול להימנע לו נתניהו ולפיד היו מצליחים לדבר ביניהם ולהסכים על מינויו של ח"כ עופר שלח ליו"ר הוועדה. שני הצדדים כנראה מעריכים שהבחירות יתקיימו תוך פחות משנתיים ולכן לא מסכימים על רוטציה בתפקיד.

נתניהו מעדיף להתמודד עם דו"ח הוצאות נוסף מאשר לראות את שלח מחזיק בראשות הוועדה. יום אחרי נאום בר אילן, ביוני 2009, כתב העיתונאי עופר שלח טור פרשנות במעריב: "זה היה נאום ללא גרם של שאר רוח, לא של מנהיג, אלא של אדם שקלע את עצמו במו ידיו למבוך", הפליא שלח את שבחיו ברה"מ.

ארבע שנים מאוחר יותר, נדמה ששלח וחברו הקרוב יאיר לפיד ממשיכים לאמץ את הגישה הזו לגבי נתניהו. אפשר לשער שהציטוט הזה הוא אחת הסיבות שמביאות את רה"מ להעדיף את השבתת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מאשר ששלח יעמוד בראשה. בינתיים ענייני הביטחון יכולים להמתין.

תפקיד יו"ר ועדת חוץ ובטחון הוא תפקיד רגיש עם כוח עצום, שדורש בדרך כלל הבנה אינטימית עם רה"מ. קשה לחשוב על ניגוד חריף יותר לנתניהו בקואליציה משלח .
לא צריך לחפש בארכיון מעריב. מספיק לגשת לפרוטוקולים של הכנסת הנוכחית, ולרפרף על נאום הבכורה של שלח במליאה. לא צריך להתאמץ כדי להבין למי במי שלח השתלח.

הלשונות הרעות בכנסת מייחסות את ההתנגדות של נתניהו גם לכך ששלח הגיש את "המקור" בערוץ 10 יחד עם רביב דרוקר כששודר תחקיר הטיסות המפורסם, וזה כמובן פשע בלתי ניתן לכפרה במשפחת נתניהו. לכך מתווספת העובדה ששלח הפרשן לא עשה עם נתניהו חסד. ראש הממשלה חושש שכשם שיו"ר מפלגתו, לפיד, עדיין חושב שהוא עיתונאי וכותב טורים מדי שבוע, גם שלח לא נפרד מהג'וב הקודם והוא יחבוט בנתניהו גם כשישב על כיסא היו"ר.

בעוד 45 יום יפוג תוקפו של אדלשטיין על כיסא יו"ר הוועדה, והקואליציה שוב תתמודד עם הצורך למנות יו"ר. בליכוד מאמינים שנתניהו ימנה את מקורבו הנגבי לתפקיד, אלא שמאחורי הקלעים נרקמים מהלכים אחרים. באחרונה הקימו יו"ר הקאוליציה,

יריב לוין, וסגן שר החוץ, זאב אלקין, בלוק חוסם: לוין יוותר על תפקידו הנוכחי, ואלקין שהיה יו"ר קואליציה מצוין בקדנציה הקודמת, ייכנס לנעליו החדשות-ישנות, ובנוסף ייקח על עצמו את ראשות חו"ב. אם אדלשטיין יכול לכהן בשני תפקידים במקביל, אז גם על אלקין זה קטן. מה יקבל לוין בתמורה? לא ברור. נתניהו יצטרך להחליט למי הוא מעניק את התפקיד. לאלקין את לוין שצוברים כוח במפלגה ונהנים מתמיכת הפלג הימני, או להנגבי נאמנו ששב מקדימה לפני הבחירות.

המאבק הזה על ראשות ועדת החוץ והביטחון הוא לא מאבק תמים בעל מוקדי שליטה וכוח בכנסת. הוא עוד סימפטום להתנהלות הקואליציונית הקלוקלת. כיצד זה יגמר איש אינו יודע. כרגע ההערכה היא שהקואליציה תדדה עד סוף מושב החורף בהרכבה הנוכחי. אף אחד במערכת הפוליטית בשבוע הזה אינו מהמר יותר שהקואליציה שהוקמה בסוף מרץ האחרון תהיה בהרכב דומה גם ערב הבחירות הבאות. אם עד לפני חצי שנה שינוי קואליציוני היה מופרך, עכשיו זה תסריט סביר למדי. לא במושב הקרוב אבל עם תחילת מושב הקיץ יתחיל סיפור חדש.

על פי ההתנהלות של לפיד, נראה שהוא בונה כבר על תפקידו הבא. יכול להיות שהוא מתקנא במאבטחים שמקיפים את יו"ר האופוזיציה ומתרוצצים אחריו במסדרונות הכנסת ויש אפילו מי שאומרים שלפיד כבר החל את צעדיו הראשונים בתפקידו החדש: יו"ר האופוזיציה. בכנסת יש תמימות דעים שלפיד מבשל פרישה. זה לא יקרה עכשיו, אבל אפשר להניח שלפיד לא יהיה שר האוצר כשיעבור התקציב הבא. ההתרסקות בסקרים והפופוליזם שהוא נוקט בו מעידים שכמו אחיו האובד בנט, גם לפיד הגיע להחלטה: שניהם מתכוונים לנהל את קמפיין הבחירות מהאופוזיציה. הקרב היחיד שנותר להם לנהל הוא על התודעה, כיצד תיצרב הפרישה ועל מה.