מנשה סמירה: "חייב להיות חיץ בין הדרג הפוליטי לדרג המשדר"

דוח הרשות השנייה לשנת 2011 הופץ באיחור רב ויצא רק לפני כחצי שנה. היום (א') מתברר כי מאחורי העיכוב עמדה פרשה שבמרכזה עמד מנכ"ל הרשות השנייה לשעבר, מנשה סמירה. כמי שהיה אמון על הרשות במהלך 2011 כולה (סמירה סיים את תפקידו בקיץ 2012), אמור היה להתפרסם בפתיחת הספר דבר המנכ"ל, פרי עטו. סמירה אף הגיש מאמר, שנערך והועמד, אך ביקורת שהעביר על שוק התקשורת הביאה לצנזורו.

"רגולטור שאמור לבטא את חופש הביטוי בקרב הגורמים המפוקחים על-ידו, לא יכול לנהוג כך", אומר סמירה ל"גלובס" ומפנה אצבע מאשימה לגורמים ברשות השנייה, "זה לא מקצועי".

- למה החליטו לפרסם את הדוח בלי המאמר שלך?

"הועבר לי מסר שדבריי חריפים מדי, ושמבקשים ממני לרכך אותם. זה מוזר לחלוטין, שכן יש פה התייחסות מקצועית לסיכום השנה. נכון, בגלל שהדוח יצא באיחור, יש התייחסות למה שקרה אחרי פרישתי בשוק התקשורת (ראו מסגרת, ל"א), אבל בהקשר רחב יותר. להערכתי, אנשים חשבו שזה עלול לא לשרת אותם במערכות היחסים עם מקבלי ההחלטות ועם שר התקשורת".

- מי האנשים שאתה מדבר עליהם?

"האחריות היא בראש ובראשונה של ממלאת-מקום המנכ"ל בזמנו (אילת מצגר, ל"א). אני מבין שזה נתמך ונעשה בידיעת ראש המועצה (אילן אבישר, ל"א)".

- כיצד סיימת את תפקידך ברשות השנייה?

"סיימתי את תפקידי בצורה טובה מאוד. היו כאלה שחשבו שעל מנת להתקדם, הצנזורה הזאת תשרת אותם".

המאמר של סמירה, שבעוד יומיים יתמודד על תפקיד ראש המועצה האזורית באר-טוביה, תוקף את הסדר הקיים היום בשוק התקשורת. בין היתר הוא מבקר את מבנה הגוף, שבראשו עמד בעצמו - פעם כיו"ר ופעם כמנכ"ל.

"צריך לעשות רה-ארגון ברשות השנייה, במסגרת המיזוג עם מועצת הכבלים והלוויין", מציין סמירה. "תהליכי קבלת ההחלטות צריכים להתייעל. צריכה להיות מועצה מייעצת של נציגי ציבור, שתשקף את המגוון והתהליכים השונים אך לא תעסוק בקבלת החלטות אופרטיביות - זה בלתי אפשרי".

- אתה מסכים עם האמירה של עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שלפיה המודל של מועצות ציבוריות פשט את הרגל?

"לחלוטין. בעידן הנוכחי מועצות ציבוריות אינן יכולות למלא את ייעודן. אין לחבריהן את הניסיון והיכולות הניהוליות לקרוא תקציב, לקבל החלטות. צריכה להיות מועצת מנהלים מצומצמת שממונה על-ידי הממשלה, אבל שוועדה בראשות שופט תמליץ לגביהם".

לדברי סמירה, צריך להמשיך בהליך מיקוד הרגולציה ולהיפרד ממטלות "לא רלוונטיות" שמונחות על כתפי הזכייניות.

- מה דעתך על התוכנית של מנכ"ל הרשות השנייה הנוכחי, שי באב"ד, לאזן את לוח השידורים בין תוכניות איכות לריאליטי?

"הכוונות טובות, אך זו חזרה לאחור, וזה טומן בחובו סכנה. ללא קריטריונים מוצקים, עלולה להיות התערבות בתוכן. אנחנו צריכים לעבור לרגולציה עצמית על בסיס של קוד אתי ותו תקן. לפי מה ששמעתי מהתקשורת, זה בנוי מהערכות אישיות, וזה כיוון בעייתי".

- אתה יכול להגיד שבתקופה שלך קידמת רגולציה עצמית?

"התחלנו תהליך, והרגולציה העצמית בתחום תשדירי הפרסומת הוכיחה את עצמה. בנינו תו תקן. התחלתי את התהליך כיו"ר הרשות השנייה. הוא נמשך אצל נורית דאבוש כיו"רית, וכמנכ"ל הצלחתי ליישם את זה באופן מלא, ומרבית הבעיות בתחום הפרסומות נפתרו".

יחסי עבודה תקינים עם כחלון

בכל הקשור לאיחוד הרשויות הרגולטוריות (מועצת הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין), סמירה בעד החוק שמוביל שר התקשורת גלעד ארדן, אך מתנגד להכפפת הגוף החדש למשרד התקשורת. "חייב להיות חיץ בין הדרג הפוליטי לדרג המשדר", הוא אומר, "היום זה תלוי מערכות יחסים. אבל אנחנו חייבים לייצר מבנה שאינו תלוי פרסונות".

- אתה מצטער שלא אתה מוביל את המיזוג המתוכנן?

"זו הייתה אחת המשימות שחשבתי שאני יכול לעשות. רציתי, אבל כל דבר בזמנו ובשעתו".

- השר כחלון לא רצה בך למשימה. היו לך יחסים בעייתיים איתו?

"היו יחסי עבודה תקינים. זכיתי לפגישות עבודה מסודרות. אבל היו מספר נושאים שבהם לא ראינו עין בעין. הוא אמר שאני מנהל שאומר את מה שהוא חושב, ואני רואה זאת כמחמאה. בשל העובדה שלא התקיים הליך של מיזוג, לא היה טעם שאשאר בתפקיד. אם היו בונים מערכת חדשה, היה על מה לדבר".

- כשאתה מביט היום על הרשות השנייה, יש שם לדעתך אנשים ראויים?

"אני חושב שיש לרובם כוונות טובות, אבל המבנה והתהליך לא מאפשרים לייצר החלטות טובות, והתסכול הוא של כולם. המבנה קשור באופן מינוי האנשים, לא רק באופן ההתנהלות. אנשים בלי ניסיון בתחום הניהולי, התקשורתי והמקצועי, זו בעיה. מן הצד השני, מידת הקשר והמחויבות לתחום התקשורת חייבת להיות בהירה".

- אתה מדבר על מחליפך, שי באב"ד?

"אני לא מכיר אותו".

תגובת הרשות השנייה ובאב"ד לא נתקבלה עד לפרסום הידיעה.

"השיח האינטרסנטי עלה על השיח המקצועי"

סמירה מאמין כי הצורך הבוער ביותר היום הוא להסדיר את המעבר לרישיונות לכלל הזכיינים באופן המהיר ביותר - כבר היום. "זה יכול להתבצע על-ידי השבת האפיקים 2 ו-10 ושימורם (בניגוד לביטולם על-פי החוק היום - ל"א), לאפשר לקיים את האפיקים, להציע אותם לזכיינים בסוג של התמחרות. אנחנו צועדים לקראת מיזוגים והתייצבות של שני ערוצים מלאים. לא יהיה מנוס ממיזוג, וזה יקרה בשנה הקרובה. אם המותגים יישארו, אז יהיה אינטרס לעבור לרישיונות מהר ככל האפשר ולהסדיר את סוגיית המיזוג".

- זה נותן יתרון לשחקנים הקיימים.

"שחקנים חדשים לא יקומו בשנים הקרובות לנוכח המשבר המתמשך, ולכן עדיף להבטיח שני ערוצים שמשדרים באופן מלא, מאשר להסתכן בכך שנשאר עם ערוץ אחד".

במאמרו שלא פורסם כתב סמירה: "התלות של גופי השידור במערכת הפוליטית ובמשרדי הממשלה, שהייתה מאז ומתמיד, התעצמה באופן גס ובוטה. המעורבות הישירה והקשר הבלתי אמצעי הורחבו, תוך התעלמות מעקרונות של הפרדת רשויות הכרחית. השיח האינטרסנטי זכה בדיונים לקדימות על פני השיח המקצועי.

"ריצתם של הזכיינים אל 'חיבוק הדב' של הפוליטיקאים מפתה, בשל התמורה המיידית בדמות הקלות והטבות, אולם מחירה יקר בטווח הבינוני והארוך, בכרסום העצמאות התוכנית ובפגיעה בחופש הביטוי.

"בסופו של יום, זהו מאבק על המאפיינים הדמוקרטיים של החברה הישראלית ולא רק סוגייה רגולטורית. בתוך כך נדרש הרגולטור לכבד את החוק הקיים, שרבים - כולל מחוקקים ושר ממונה - כופרים בסבירותו ובהתאמתו למציאות הנוכחית".