שליחותו של הממונה על השכר

1. הממונה על השכר מיועד היה להיות אחד הבכירים והחזקים בממשלה ובמגזר הציבורי. הוא זה שנדרש לשמור שהחתולים השמנים והקרובים לקערה הגדולה לא יחגגו על השמנת.

הוא זה שצריך להיות אחראי על כך שמאות אלפי עובדי ציבור וממשלה, שתפקידם לשרת את הציבור והם נהנים משכר ופנסיה טובים ומקביעות שיש בה הבטחה שלעולם לא ניתן יהיה להזיז אותם ממקומם יהא אשר יהיה - לא יעשו שימוש לרעה בכוחם הבירוקרטי ולא ינצלו את קופת כספי הציבור המממן אותם מכיסו.

האם זה מה שהממונה על השכר עושה? ודאי שלא. מערכת יחסי העבודה חולנית. הממשלה חלשה, חסרת יכולת להורות, לשנות, להוסיף ולתקן מבלי שהקופה הציבורית תצטרך לשלם על כך הון גדול לאיגוד המקצועי.

שביתות ועיצומים הם עניין יומיומי והציבור ממש לא מעניין את 400,000 אלה שהוא מממן מכיסו.

2. הממונה על השכר הוא רגולטור שמערכת השלטון עיוותה. אבל בשונה מכל יתר הרגולטורים במדינה מותר להפעיל נגדו כוח ואיומים ולכופף אותו בכוח השביתה. הממונה מוציא החלטות, העובדים יכולים להכריז על סכסוך עבודה ובית הדין יכול להקפיא החלטותיו (לא פלא שפקידי הממשלה המתוסכלים היו רוצים לבטל את בית הדין לעבודה...).

כשהממונה על שוק ההון ויו"ר רשות ניירות ערך מחליטים להטיל קנסות על מנכ"ל חברת ביטוח או חברה ציבורית, או כשהמפקח על הבנקים מחליט להתערב בהנהלת בנק גדול, להזיז יו"ר מכיסאו, לפתוח נגדו בחקירה או לשלוח אותו לכלא אחרי משפט - זה עובר. זה מהלך עסקים רגיל. אבל, אם "עובד מדינה" (בדרך כלל מדובר בבכירים, במקורבים אליהם או אלה שמאיימים עליהם), מאמץ לעצמו שכר לא חוקי, מושך כסף גדול וחורג מהקופה הציבורית - זה הופך לחלק מחיינו. זה עובר בשקט. המערכת מאיימת בעיצומים ובשביתות ומבהילה את השרים, ואת שומרי החוק זה לא מעניין.

3. לפני כמה שנים פנו שר האוצר דאז יובל שטייניץ והממונה על השכר אילן לוין ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לפתוח בחקירה נגד בכיר שאישר בזמנו שרשרת נרחבת של חריגות שכר מופלגות לבכירים בבנק ישראל. אחרי כמה שבועות הגיעה תשובת פרקליט המדינה: "אין עניין לציבור". כלומר, זה לא נראה לו מספיק חשוב.

התוצאה: מנהלים נותנים למי שמשרת אותם נאמנה, בכירים לוקחים לעצמם ולמקורביהם. הצלחתי הצלחתי, אם תפסו אותי אני מושך עוד ועוד שנים, בסוף אולי מחזיר איזו דוגמית של כסף שנלקח לא כדין - וזהו זה. אף אחד לא נתבע לדין, אף אחד לא נענש על פגיעה, על לקיחת כספי ציבור.

יש לזה אפילו שפה מיוחדת: לא אומרים גניבה, לא אומרים לקיחה לא חוקית, אומרים "חריגות שכר". שפה שמלבינה עבירות בחסות הממשלה וההסתדרות.

4. כך קרה שהשנה הגענו לאבסורד הגדול: פרשת הממונה-חברת החשמל-בית הדין לעבודה. בדוח 63 א' של מבקר המדינה מאוקטובר 2012 נכתב כך: "משרד מבקר המדינה רואה בחומרה רבה את אופן תפקודה הבלתי-תקין של הנהלת החברה, שפעלה במשך שנים רבות ליצירת עובדות בשטח בתחום הטבות שכר ופנסיה לא מאושרות בסך מיליארדי שקלים, ואת חוסר הפיקוח של הדירקטוריון ושל שומרי הסף האחרים בחברה על אופן תפקודה האמור.

על הממונה על השכר ורשות החברות לפעול בנחישות ובאופן אפקטיבי כדי למנוע חריגות בתשלומי השכר ובהפרשות לפנסיה... נוכח חומרת ממצאי הדוח, על שר האוצר ושר האנרגיה והמים, שהם הממונים על חח"י, וכן על היועץ המשפטי לממשלה, לפעול בשיתוף צוות הרגולטורים ולנקוט ללא דיחוי את הצעדים הנדרשים לתיקון הליקויים שהועלו בדוח זה".

שנה אחרי, אוקטובר 2013 (למה צריך היה למשוך את זה שנה?), שלח הממונה הנוכחי קובי אמסלם מכתב לחברת החשמל ובו דרישה להשבת "חריגות השכר" שנלקחו/ניתנו לדרגים גבוהים בחברה (מדובר בכ-450 מיליון שקל שהוצאו שלא כדין, במהלך 3 שנים, מכספי ציבור המשלם תעריפי חשמל גבוהים והופקדו בחשבונות סמנכ"לים וראשי אגפים בחח"י).

מיד שהגיעה תביעת הממונה הודיעו 200 בכירי החברה הכפופים למנכ"ל, המשתכרים 50-65 אלף שקל לחודש, שהם משביתים את העבודה. ההנהלה המבוהלת רצה לבית הדין לעבודה בחיפה, וזה הזדרז ופסק שיש קודם כל להקפיא את דרישת הממונה על השכר, ואחר כך נראה...

5. בימים אלה מצויים מנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב וצוות ממשלתי בהנהגתו במו"מ על רפורמה במשק החשמל. אחת הדרישות המקדמיות של עובדי החברה היא: אנחנו רוצים את מה שקיבלו עובדי הנמלים ב-2005. כלומר, הלבנה מוחלטת של כל חריגות השכר, בחתימת הממונה על השכר וראש אגף התקציבים. ההלבנה לעובדי הנמלים אכן התקיימה. מי שאישר אותה הוא אותו אורי יוגב שהיה אז הממונה על התקציבים. מיותר לציין שההבטחות שנתנו עובדי הנמלים בתמורה להלבנה זו, שעלותה לאורך זמן מוערכת בכמה מיליארדי שקלים, לא התממשו. כמו שצפוי שיקרה גם בהתחייבויות העתידיות של עובדי חברת החשמל.

לכן, מן הראוי היה שהיועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה ובית הדין לעבודה יתייחסו ברצינות יתרה לדרישת הממונה להחזר הכספים שנלקחו באופן לא חוקי. אבל... הרי פרקליט המדינה הקודם כבר קבע כי "אין עניין לציבור".

6. ב-14 ביולי 2014 יחלו הדיונים בין ההסתדרות לממונה על השכר כנציג המדינה בעניין הסכמי העבודה לשנים הבאות. המבחן של המדינה:
א. לדרוש ולעמוד על הסכמי שכר דיפרנציאליים: מי שמשתכר יותר - יקבל תוספת מצומצמת; מי שמקבל פחות יתווסף לו יותר.
ב. שתוספות השכר יתקיימו רק כנגד הערכת ביצועים.
ג. דרישה לשנות את מנגנון הקביעות הקטלני של השירות הציבורי, וקודם כול: מי שיתפסו אותו עובר על החוק והתקשי"ר שוב ושוב - אפשר יהיה לפטר אותו.
ד. לעצור את הסחף שמביא לכך שהשכר החציוני במגזר הציבורי כמעט כפול מהשכר החציוני במשק. שבעוד שהמשק העסקי מדמם את עובדיו החוצה, המגזר הציבורי דווקא משמין ומגייס עוד ועוד עובדים.
ה. ומה באמת קורה עם הרפורמה המהוללת של ראש הממשלה במגזר הממשלתי אחרי מסיבות העיתונאים, הכתבות הנרחבות ומילות ההלל והשבח?

7. ובכל זאת שינויים לטובה: אם רופא בכיר בסורוקה בבאר שבע ובפוריה בטבריה עומדים בראש רשימת המשתכרים הגדולים, ואם רופאים תופסים אט-אט את מקומם של הלבלרים יושבי השולחן ששלטו בעבר ברשימת 100 המשתכרים הכבדים - אז המצב בהחלט משתפר. יש תקווה.