מחלה בנקאית מדבקת

1.

עכשיו זה כבר לא רק בנק לאומי, הבנק השני בגודלו במדינה; גם דיסקונט, הבנק הרביעי בגודלו, מצוי בהליך כניסה למסגרת "בנק ללא גרעין שליטה". זה אומר שהמהלכים הלקויים, הרשלניים, המפלים לרעה - אפילו מפוקפקים - שהונהגו בהליכי בחירת הדירקטורים ללאומי, כפי שעולים ממצאי המבקר, יעברו בקרוב מאוד גם לדיסקונט.

תוצאה: אם פעם אמרנו שדירקטורים בבנקים הם סטטיסטים וחותמת גומי, עכשיו כבר אפשר לומר שיושבים שם בובות קן וברבי. זו, למצער, גם דמותם המצטיירת של מי שבוחרים בהם.

2.

אין יותר בכירים ומוערכים מאשר אלה שישבו והובילו את הוועדה (הנוכחית) שסיננה, העדיפה ובחרה, כפי שבחרה, בדירקטורים החדשים של לאומי. יושבת הראש היא שופטת מוערכת בדימוס בבית המשפט העליון, אילה פרוקצ'יה, היועץ המשפטי שהוביל במו ידיו את דרכה החוקית של הוועדה הוא לא אחר ממי שהיה, ממש עד להתכנסות הוועדה לראשונה, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד מייק בלאס.

לצדם ישבו דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים; חיים אורון, לשעבר אחד מחברי הכנסת המוערכים; ושני דחצי"ם מלאומי: פרופ' אריה גנץ ופרופ' ידידיה שטרן. אין מה לדבר - זה הקרם-דה-לה-קרם.

שמיכות יותר עבות מאלה כבר אי אפשר לתפור. אבל אם זה מה שייצא מהן, אם כאלה ליקויים הם הוציאו מתחת ידם המוקפדת, ועם ההובלה והתוצאה הכול כך שמרנית, מסתגרת ותלושה מהמציאות העכשווית - זה אומר שהתיקון לחוק הבנקאות פשט רגל.

3.

החוק חייב שינוי, שכן הנוסח הקיים שעל פיו מתמנים הדירקטורים לבנקים שבשליטת הציבור הוכח כלא תקין, לא ראוי ולא נכון. ההשפעה הישירה והעקיפה של מנהלי הבנק גדולה ומשמעותית מדי, הכוח של הרגולטורים, בנק ישראל, משרדי האוצר והמשפטים, כבד מדי, לעתים מוטה מדי (למשל העובדה שהמפקח דודו זקן, באישור הנגידה קרנית פלוג, סירב להיענות לפניית מבקר המדינה יוסף שפירא ומנהל נציבות תלונות הציבור הלל שמגר לדחות את מועד בחירת הדירקטורים עד סיום הביקורת שנפתחה בגלל "חשש לליקויים מהותיים שהתגלו בעבודת הוועדה").

חברותם של שני נציגים מדירקטוריון הבנק - לא רק מיותרת, אלא גם מזיקה, ועליה להתבטל. יש להוביל לבחירת דירקטוריון בעל מרחב ראייה ותודעה רחבה - כראוי לתאגיד שמנהל את כספי הציבור ומוחזק מכספי ציבור רחב על גווניו ועדותיו.

גם הליך בחירת יושב ראש הבנק צריך להשתנות, שכן למרות שבאופן רשמי הוא אמור להיבחר על ידי האסיפה הכללית, הרי הוועדה, בניגוד לסמכותה ותפקידה, סימנה למעשה את היו"ר המועדף עליה, באופן שלא הציבה לצדו אפשרות בחירה אחרת.