מסע לחץ חריג של הרבנים

גדולי הרבנים בישראל מתארגנים בימים אלה ליציאה לארה"ב. מדובר באירוע שכמותו לא זכור לזקני החרדים וגם לצעיריהם. בימים רגילים עסוקים רבנים אלה במלחמות גוג ומגוג אלה באלה. לכל אחד ישיבה משלו, יש כאלה השולטים במפלגה כלשהי. העוינות בין מחנות אלה אינה נופלת מזו שהם מרגישים כלפי הכופרים, כלומר כל מי שהוא חילוני.

למה נועד המסע החריג הזה? מה הביא רבנים השוטמים אלה את אלה ליצור קואליציה כזאת? זו לא רק שאלה מעניינת, אלא גם חשובה. את התשובה מקבלים מהחרדים בלי שום בעיה, אין להם שום עכבות לומר את הדברים בצורה מפורשת. הם הולכים לאמריקה לצורך יצירת לחץ על ממשלת ישראל שתפעל נגד גיוס חרדים, לימודי ליבה, קיצוץ הקצבאות, ושאר "גזירות" המיועדות "לחסל את התרבות החרדית", כלשונם.

כאן אין מספיק יהודים?

למה צריך בשביל זה ללכת אל היהודים בארה"ב? אין כאן מספיק יהודים בשביל המטרה הזאת? שמעתי היום את ישראל אייכלר, דובר חרדי מוסמך, אומר שכאן אין לרבנים מה לחפש, בגלל האווירה העוינת לחרדים. כלומר, זה לא שהם לא ניסו, הבעיה היא שלא הצליחו, למרות הנוכחות הדי גדולה שלהם בכנסת. כלומר, בצורה דמוקרטית זה לא הלך, אז הם פונים לשפת הלחצים ממי שאינם אזרחי המדינה.

במה יכולים יהודי אמריקה לסייע? הרבנים מקווים ללחוץ על הממשלה במקום שהוא בדרך כלל הכי כואב - הכסף. הם מתכוונים להיפגש עם תורמים גדולים כדי לבקש מהם להתנות את תרומותיהם בביטול ה"גזירות". הם ייפגשו גם עם נבחרי ציבור אמריקאים לאותה המטרה. לא אזרחי המדינה יקבעו, אלא רבנים ואזרחים אמריקאים. מדובר, צריך לומר זאת בפה מלה, במסע אנטי ישראלי.

סלחו לי אם אעבור לדקה למקום אחר לחלוטין, מגרש הכדורגל. שלשום נערך משחק בין בית"ר ירושלים לבין בני סכנין. הונפו שם דגלי פלסטין. מירי רגב מהליכוד הזדעזעה (זה בא לה בקלות). היא מתכוונת, כך הודיעה, להגיש הצעת חוג למנוע סיוע כספי מהמדינה לקבוצות שכך נוהגים במגרשיהן. קבוצות ערביות, כמובן.

הזדמנות להפרדה

אולי זה לא לגמרי אותו הדבר, אבל בכל זאת. במקרה האחד אוהדי כדורגל המניפים דגלים כהפגנה נגד המדינה. במקרה השני גדולי הרבנים הפועלים נגד המדינה באמצעות מסע שכנוע נגדה בארה"ב. ברור שנגד אלה אף אחד לא מציע סנקציות, למרות שהם מקבלים מהמדינה הרבה יותר.

אני לא מחפש את הענשת הרבנים או הציבור החרדי. יש כאן דבר יותר חשוב: הזדמנות להביא את הנושא לפתרון היחיד: הפרדת הדת מהמדינה. כל עוד זה לא נעשה, אין לנו אפשרות לראות עצמנו חלק ממשפחת המדינות הנאורות בעולם, ובעיות הקשורות לדת הממסדית ימשיכו להטריד אותנו.